אחריות בנזיקין בגין התמוטטות פיגום באתר בניה

גם שם טען מתכנן השלד, שהוא לא היה מעורב כלל באופן ביצוע עבודות הבנייה ולא הוסמך להתערב בהן, ולכן גם בניית הפיגום (שהתמוטט) לא הייתה בתחום אחריותו ותפקידו.

נציין, שכב' השופט י. דנציגר מסביר בפיסקה 40 של פסק דינו בעיניין טרויהפט נ. עטיה, כי סעיף 16.02 (ד) של התוספת לתקנות התיכנון והבנייה קובע, כי מתפקידו של אחראי לבקורת "לבדוק אם עבודות הבנייה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק, ולתקנות שהותקנו על פי החוק לרבות התנאי בדבר העסקת קבלן רשום...". נעיר כאן, שבעניינינו הן המשיב מס' 3 (שכנגדו ניתן פסק דין בהיעדר הגנה), הן המשיב מס' 2, כמו גם קבלן האיטום, לא ענו לדרישה של "קבלן רשום". מוסיף ומפנה כב' השופט י. דנציגר, שם, לסעיף 16.05 של אותה תוספת בה נאמר: "נקבע בזה לעניין סעיף 63 של פקודת הנזיקין, כי החיובים שהוטלו על האחראי לבקורת לפי חלק זה הוטלו גם להגנתם של אלה העלולים להפגע מביצועה של עבודת הבנייה שלא בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק, לתכניות או לתקנות האחרות שהותקנו לפי החוק." מסקנת כב' השופט י. דנציגר בפיסקה 41 של פסק הדין בעיניין טרויהפט נ. עטיה היא: "סבורני כי אחריותו של אליאס כאחראי על הבקורת כוללת בחובה, לכל הפחות, את החובה לוודא כי התמנה אדם שאחראי לפיקוח צמוד וכי פועל באתר הבנייה מנהל עבודה אשר תפקידו לוודא את קיומם של כללי הבטיחות בעבודה. לאור האמור לעיל, סבורני, כי הן מתוקף היותו אחראי ל"פקוח עליון" (ובודאי אם התמנה לבצע "פקוח צמוד") והן מתוקף מינויו כ"אחראי ביקורת", חב אליאס חובת זהירות קונקרטית כלפי עטיה.

...

אנו מחייבים את המשיב מס' 1 לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, בגין ההליך בבית משפט קמא ובפנינו, בסכום כולל של 7,000 ₪ (כולל מע"מ).

בנוסף, ישלם המשיב מס' 1 למערערים את השווי הכספי של אגרת הערעור, שהמערערים נשאו בה. צו ההוצאות שניתן בבית משפט קמא לזכות המשיב מס' 1 (סעיף 31(ב) של פסק הדין) מבוטל, וככל שהמערערים שילמו סכום זה למשיב מס' 1, עליו להחזירו להם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תפעל בהתאם לכל האמור לעיל ותמציא את העתקי פסק הדין אל: ב"כ המערערים: עו"ד האשם שחאדה, עכו.

עבידאת הייתה גם אחראית לבניית הפיגום, תחזוקתו השוטפת, אופן השמוש בו ומינוי מנהל עבודה באתר, מינוי שכולל את החובה להודיע על סיום תפקידו והחלפתו למשרד העבודה.

עם זאת, עבידאת חבה כלפי מיתר בגין הפרת התחייבויותיה החוזיות, ובהתאם להן יש לחייבה בשיפוי מיתר בשיעור של 100% מכל סכום שתחוייב מיתר לשלם למל"ל בגין היתמוטטות הפיגום.

חלוקת האחריות הנזיקית נמצא איפוא כי חובת מינויו של מנהל עבודה באתר הייתה חובה כפולה.

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

את ארוע התאונה מתאר התובע בסעיף 5 לתצהירו באופן הבא: "בתאריך 1.9.08 עבדתי בשרות הנתבעת 1, כמדי יום. באותו זמן עבדנו באתר בנייה של החברה בהוד השרון. במקום ניבנו בתים פרטיים. אני עבדתי בקומה השנייה של בית שהיה בשלבי בנייה ועסקתי בבניית קירות בלוקים. לצורך ביצוע עבודתי נידרשתי לעלות על פיגום.

בכתב התביעה ובסיכומיו טען התובע שהתאונה ארעה עקב התרשלות הנתבעת 1 (שלא סיפקה משטחי עבודה בטוחים, לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא פיקחה על העבודות ולא הזהירה בפני סכנות), ועקב הפרת חובות שבדין כפי שנקבעו בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל 1970 ובתקנות שהותקנו מכוחה ובכלל זה תקנה 8 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 הקובעת: "(א) כל משטח עבודה או מדרכת מעבר יותקנו כיאות למטרה לה הם מיועדים ובאופן המונע התמוטטותם, או שבירתם המלאה או החלקית או נפילת אדם או חפץ מהם.

לעניין אשמו התורם של העובד – חרף המגמה הבסיסית להקל עם העובד - נקבע שאין לפטור אותו מאחריות לרשלנותו התורמת בהתקיים נסיבות שמצביעות על קיומה של רשלנות מצידו.

גם לא מצאנו כל טענה של ממש מצד הנתבעת 1 בדבר אי קיום תקנות הבטיחות בעבודה, וברי שעוולה כלפי התובע לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהפרה חובה חקוקה שנקבעה ב"תקנות הבטיחות בעבודה", שנועדו להגנת התובע וכי ההפרה גרמה הנזק הצפוי לתובע.

...

אני מקבל את טענת ב"כ התובע ולפיה לאחר הנפילה, בעודו פצוע וטרם פינויו לביה"ח, לא רץ למדוד את גובה הפיגום לצרכי דיון עתידי בבית המשפט בעוד מספר שנים.

נוכח כל האמור לעיל ובהיעדר כל תימוכין לגרסת התובע לעניין שכרו ובהתחשב בכך שהתובע הודה שלא עבד כל יום במהלך החודש, אני רואה לאמץ את נתוני המוסד לביטוח לאומי ולקבוע על פיהם את בסיס השכר של התובע עובר לתאונה, ובשערוך להיום (הפרשי הצמדה מיום 1.9.08) להעמידו על סך של 3,375 ₪.

סוף דבר וסיכומם של דברים: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים, בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי ובתוספת מע"מ כדין.

כך למשל, תקנה 16 (א) לתקנות הבטיחות בעבודות בניה מורה כי "אם אי-אפשר לבצע עבודה בבטחון תוך עמידה על הקרקע או על מבנה קבוע מבצע הבנייה יספק פיגומים יציבים, מתאימים לאופי העבודה ובכמות הנדרשת כך שיתאפשר ביצוע עבודה באופן בטוח"; תקנה 19 (א) מורה כי: "מנהל העבודה יבדוק את הרכיבים המיועדים להתקנת פיגום לפני השמוש בו ויפסול כל רכיב שאינו מתאים."; כך גם תקנה 20 מורה כי: "(א) מנהל העבודה יבדוק כל פיגום לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שלה הוא נועד. (ב) הבדיקה לפי תקנת משנה (א) תערך עם התקנתו של הפיגום ולפני שהחלו להשתמש בו..."; תקנה 21 מורה כי: "כל פיגום יותקן כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן המונע התמוטטותו או נפילת אדם או חפץ מעליו."; ותקנה 22 מורה כי: " מצא מנהל העבודה בבדיקת הפיגום כי אין הוא מתאים למטרה שלה הוא נועד או שהורכב בנגוד להוראות יצרן הפיגום, או שלא קוימו לגביו הוראות תקנות אלה, לא ישתמשו בפיגום כל עוד לא תוקן כראוי, להנחת דעתו של מנהל העבודה." [ההדגשות בקוו אינן במקור – ב.ש.] בכל הקשור להקפדה על שימוש בפיגומים תקינים, ראו למשל: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המל"ל (30.8.15) – להלן "ענין עדן"; ענין והבי; ענין טרויהפט (וראו גם: הוראת בדבר ביצוע עבודת טפסנות ופירוקה כמפורט בפרק ו' לתקנות הבטיחות בעבודות בניה).

כך למשל תקנה 5 לתקנות עבודה בגובה מורה כי: "מבצע לא יעסיק עובד בעבודה בגובה לכל מטרה שהיא, אלא בהתקיים התנאים שלהלן: (1) העובד בגיר; (2) העובד הודרך, כאמור בתקנה 6 על ידי מדריך עבודה בגובה, והוא בעל אישור תקף המעיד על ההדרכה..."; תקנה 6 (ד) מורה כי "(ד) המבצע יחזיק אישור תקף לכל עובד, ..; בעבודות בניה יימצא עותק אישור כאמור גם בידי מנהל העבודה .."; תקנה 7 מורה כי: "מבצע אחראי לאספקת כל הציוד והאמצעים הנדרשים לבצוע העבודות המפורטות בתקנות אלה, כשהם במצב תקין ולפי דרישות התקן או תקנות ציוד מגן אישי.."; תקנה 8 (א) מורה כי: "מבצע לא יעסיק עובד בעבודה בגובה, אלא בהתקיים אחד מאלה: (1) העובד מאובטח במשך כל זמן העבודה בגובה באחת המערכות המפורטות בפסקות משנה (א) עד (ג) או שילוב שלהן, כשהן תקינות ושלמות ונבדקו על פי תקנה 9(6) הכל לפי אופי וסוג העבודה המבוצעת, ובילבד שהעובד יהיה מחובר אליהן באמצעות רתמת בטיחות: (א) מערכת בלימת נפילה; (ב) מערכת מיקום ותמיכה המשולבת במערכת לבלימת נפילה; (ג) מערכת למניעת נפילה; (2)הותקנה באופן יציב ונאות רשת מגן המתאימה לאופי העבודה הנדרשת,.."; תקנה 9 מורה כי: "מבצע יוודא כי לצורך הגנת עובד המועסק בעבודה בגובה, ייעשו פעולות אלה: (1) תיבחר מערכת לבלימת נפילה ותותקן לפי מיגבלות מרווח הנפילה; (2) בעת שימוש במערכת לבלימת נפילה תהיה רתמת הבטיחות מצוידת בסופג אנרגיה אחד לכל היותר, שישולב באמצעי הקשירה... (8) תקבע נקודת עגון שתעמוד איתנה, במקרה של נפילת עובד, הכל לפי מערכת הצמ"א לבלימת הנפילה ותנאי העבודה המבוצעת..."; תקנה 10 מורה כי: "מבצע יוודא כי עובד המבצע עבודה בגובה ינעל נעלי בטיחות עם סוליות מיוחדות נגד החלקה, ויחבוש כובע מגן המתאים לאופי ולסוג העבודה המבוצעת." ותקנה 12 מורה כי: "מבצע לא יעסיק עובד בעבודה בגובה אלא בהתקיים תנאים אלה:... (3) בעת ביצוע עבודה בגובה באתר, יימצא תמיד במפלס הקרקע אדם בגיר מטעם המבצע, נוסף על העובד או על העובדים, המבצעים את העבודה בגובה, למעט בעת ביצוע עבודה באמצעות פיגום ממוכן; (4) האדם הנוסף כאמור בפיסקה (3) יקיים קשר עין עם העובדים בגובה, יסייע להם ככל הנידרש וימנע, ככל האפשר, היתקהלות אנשים באיזור הסכנה" [ההדגשות בקוו אינן במקור – ב.ש.].

לאותה תוצאה נגיע גם מכוח הניתוח הכלכלי של דיני הנזיקין: "שיקולים כלכליים הם איפוא שיקולים לגטמיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו, ובהקשר זה ידועה נוסחת לרנד הנד, לפיה מקום בו תוחלת הנזק גבוהה מהאמצעים למניעת הנזק, היתנהגותו של המזיק תיחשב כרשלנית." (ראו: ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (14.6.11); ענין עדן; והשוו: ע"א 1531/04, סידי נ' מלכה (19.2.07); ע"א 3398/05, מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' מריומה (15.7.07)).

...

בהתאמה, אני קובעת שעקב התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה בשיעור של 10%.

מנגד, אין בידי לקבל כאמור כי יש בפגימה זו כדי למנוע מהתובע לעבוד כלל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 123,869 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסכום של 29,000 ₪.

עוד טוען התובע לעוולת הפרת חובה חקוקה בפקודת הנזיקין בשל מפגעי בטיחות וגהות באתר לפי פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון הפיקוח על העבודה.

לאחר התרשמותי מן העדויות בפן זה הגעתי למסקנה כי חלה על הנתבעות חבות בנזיקין לפגיעתו של התובע.

ובמקומות אחרים בהם עבד "הגיע משהו 3 שעות, אוסף כל העובדים, הוא מסביר לנו איך אתה עולה על סולם, איך יורד מסולם, פיגום, מעקה" (עמוד 19 שורות 40 – 41).

לדבריו של משרקי, כ – 5-6 אנשים, היו אחראיים על כ 70 - 60 עובדים שהיו מפוזרים באתר שהיה "אתר ענק", היו מסתובבים באתר ורושמים דו''חות ומעירים על עבירות בטיחות (עמוד 56 שורות 13 – 19, 29-31).

וגם אם היתה בגובה של מדרגה ברור שאין לה את הצורה של מדרגה והקרקעית שלה אינה ישרה אלא מלאת היתמוטטות של עפר.

אני ער לכך שמדובר באתר עבודה שאינו אמור להיות סטרילי, אולם אין המדובר בגבשושיות או קפלי קרקע שהם אכן סיכון סביר, אלא בתעלה לא מסומנת וללא אמצעי אזהרה כלשהוא באמצעו של אתר בניה שבסבירות לא נמוכה עשויה להביא לנפילה ומהוה סיכון בלתי סביר.

...

בהתחשב בכך ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ובחוות הדעת הרפואיות אני אומד את הכאב והסבל שנגרמו לתובע בסך 55,000 ₪.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1.

כן ישלמו הנתבעות 2 – 4 לתובע בחלוקה שלעיל הוצאות משפט הכוללות הוצאות מומחים מטעם התובע, חלקו בשכר מומחי בית המשפט בהתאם לקבלות שצורפו לתיק המוצגים מטעמו (עמודים 259 ב- ג) והחזר אגרה בסך כולל של 9,000 ₪.