אחריות בנזיקין בגין החלקה על משטח רטוב

כתבי הטענות התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב החלקה על משטח רטוב במיתחם הבאולינג המופעל על-ידי הנתבעת במיתחם הקניות של קבוץ גן שמואל בעמק חפר (ארוע זה ייקרא להלן: התאונה).

על אף ששי, מנהל התובעת, העריך את שיעור המבקרים הערביים במיתחם ב-25%-30%, הוא הסביר בחקירתו הנגדית מדוע לא קיים שלוט בשפה הערבית: "אנחנו במדינת ישראל, אני יודע שאני מחויב לעשות את השלטים בעברית, אז אותו הדבר למה זה לא כתוב באנגלית או ספרדית או בפורטוגזית". הכרעה בשאלת האחריות העילה הנזיקית עליה נסובה התביעה הנה עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודה.

...

בסעיף 9 לתצהירו כתב שי ש"המסלולים עצמם משומנים באמצעות שמן סינתטי, שנועד לשמר ולתחזק את המסלול ממנו הם מורכבים", ובסעיף 11 - כי "על מסלולי הבאולינג אין מים, אלא שמן מיוחד כאמור, אשר נועד לשמור על המסלול מפגיעה של הכדורים". לאור עדותם של עידן ושי, אני קובע כי הוכח שההחלקה הייתה עקב היותו של המסלול משומן, ולא עקב רטיבות שמקורה במים (כפי שטענה התובעת).

לפיכך, הנני קובע כי שיעור נכותה התפקודית של התובעת אינו זהה לשיעור נכותה הרפואית.

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 14,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

אימתי החלקה על משטח רטוב הנה סיכון רגיל וסביר במהלך החיים היומיומיים, שאין בצדו הטלת אחריות, ואימתי לא ניתן לראות בה סיכון כזה, אלא סיכון אשר מצמיח אחריות בנזיקין.

ברוריה העידה בחקירתה הנגדית כי במקום לא היו שלטי אזהרה נגד החלקה עקב רטיבות, ואילו התובעת ציינה בתצהירה (ת/1) כי בגרם המדריגות, שהיה רטוב ובו היא נפלה, לא היו מעקה, שטיחונים, גידור או סימון אזהרה למניעת החלקה.

...

הפעלת כל אחד משלושת מבחני הקשר הסיבתי המשפטי מביאה למסקנה כי מתקיים אף קשר זה, מאחר והחברה הייתה צריכה לצפות כי התרשלותה תביא להחלקה של אחד המבקרים, כי החלקה כזו הינה בתחום הסיכון הנובע נקיטת צעדים אפקטיביים נגד המים והקצף שמילאו את רצפת הרחבה והמדרגות, ואף השכל הישר מוביל למסקנה כי המים והקצף עלולים להביא להחלקה ולפגיעה.

בפסק דין חלקי הנני קובע כדלקמן: (א) החברה ביצעה כלפי התובעת את עוולת הרשלנות.

(ב) נדחית טענת החברה כלפי דני לפיה הוא ביצע כלפי התובעת את עוולת הרשלנות.

הנתבעים טענו, כי התאונה נגרמה עקב החלקת הרכב בשל תקלה כלשהי בנקוז מי הגשמים בחניון.

בנוסף לעדי הנתבעים, כאמור, הוגש לביהמ"ש דו"ח חקירה שנערך ע"י הוכמן חקירות, והעיד בפניי מר הוכמן שערך את הדו"ח. בדו"ח צויין, כי ריצפת החניון נצבעה בשלבים במהלך החודשים שקדמו לתאונה, וכי נימסר לו מפי מנהל החניון מר שמעון שטרית כי "יש בעיית החלקה על המשטח החדש בשל רטיבות ממי גשמים" (ראו סעיף 3.8 לדו"ח שסומן נ/1).

אכן, האחריות בנזיקין אינה אחריות מוחלטת.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 24,140 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 758 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,300 ₪.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הטלת אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין"), מחייבת הוכחה של ארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; התרשלות של המזיק; קיומו של נזק, וקיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק שניגרם לניזוק (ראו ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי (פורסם במאגרים משפטיים 22.06.2014)).

החלקה זו על משטח רטוב עם שלולית של נוזל קרוב למעקה בו אחז התובע.

בת"א (ת"א) 53535/05 צריגדסקי נ' מרכז קנדה מטולה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 1.10.2009) נקבעה אחריות בנזיקין למפעיל משטח ההחלקה על הקרח, לאור עדותו של מנהל המקום, כי בעת שהחליקה התובעת, היו על משטח ההחלקה נערים אשר החליקו שלא בהתאם להוראות ובמהירות שלא תיאמה את החלקתם של אחרים, ובכך נוצר סיכון שהוא מעבר לסיכון הטבעי ואיננו סביר לפעילות ההחלקה על הקרח.

...

בע"א (ת"א) 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה (פורסם במאגרים משפטיים 9.12.2002) נקבע: "יש ממש בטענות המערערות לפיהן אפילו אם היה מקום לייחס למערערת רשלנות כלשהי, אזי אין קשר סיבתי בין רשלנות מעין זו לבין קרות התאונה. כפי שצוין המשיבה נפלה לאחר שעזבה את המעקה בו נתמכה עד לנפילתה. לפי מסקנתה של המומחית מטעם המשיבה, שעליה ביססה הערכאה הדיונית את קביעותיה, היתה ההחלקה של המשיבה, בהיותה החלקה ראשונה, צריכה להיות בצמוד למעקה שמסביב למשטח ההחלקה והיתה חובה להצמיד לה מדריך אישי. בחוות-הדעת יש התייחסות למספר רב של מחליקים וצפיפות במשטח ההחלקה, אך לא בכך היתה נעוצה הסיבה להתרחשות התאונה. על פי הסיכום שבחוות-דעת זו 'היה על האחראי להצמיד לה מדריך אישי, ואילו הוצמד לה מדריך אישי אשר היה מדריך אותה באופן אישי הן לגבי ההחלקה, הן לגבי היציאה מהרחבה והן לגבי אופן הנפילה, היתה התאונה, קרוב לודאי, נמנעת'. דא עקא שאין ספק כי לא ניתן לדרוש מהמערערת להצמיד מדריך אישי לכל מחליק, ואין בכך כל סבירות. למעשה גם השופטת קמא מציינת בפסק-דינה כי אין להצמיד לכל מחליק מדריך (עמ' 4 לפסק-הדין). בצדק מציין המומחה מטעם המערערות, מר בוריס דרבקין, כי גם אם היה מדריך שהיה אוחז בידה של המשיבה לא היה הדבר מונע את נפילתה. בנסיבות אלה המסקנה היא כי לא ניתן היה לייחס למערערת רשלנות שכתוצאה ממנה אירעה התאונה, וזאת אפילו אם היה מקום ליחס לה רשלנות כלשהי. יש גם ממש בטיעון המערערות כי מדובר בנסיבות המקרה בהסתכנות מרצון של אדם הבא להחליק ומקבל עליו את הסכנות הרגילות בספורט זה. יפים לכאן הדברים אליהם מפנים עיקרי הטיעון מטעם המערערות מתוך ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113:

התובע מסתמך בטענתו זו על סעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובע כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." על התנאים שעל התובע להוכיח, בטרם יועבר נטל הראיה בהתבסס על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, עמד בית המשפט העליון בע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים 21.5.2018): "סעיף 41 קובע שלושה תנאים מצטברים לשם החלת הכלל. בעניין צלאח נאמר 'כל תנאי בוחן את המקרה מנקודת מבט אחרת: הראשון עוסק בנקודת מבטו של התובע, השני מתמקד בנקודת המבט של הנתבע, והשלישי מפנה לנקודת מבטו של בית המשפט' (שם, בפס' 6). התנאי הראשון דורש את חוסר ידיעתו ואת חוסר יכולתו של התובע לדעת את נסיבות גרימת הנזק (להלן: התנאי הראשון); התנאי השני דורש כי לנתבע תהיה שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק (להלן: התנאי השני); והתנאי השלישי דורש כי האירוע הנזיקי יתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, כלומר שמסקנת ההתרשלות היא המסקנה המתבקשת לאור העובדות הידועות (להלן: התנאי השלישי). בפסיקה בישראל ובמדינות הים, הכלל של 'הדבר מעיד על עצמו' הוחל בסיטואציות כמו התמוטטות מבנים וקריסת מתקנים, נפילת מעליות, התרסקויות מטוסים, ובעידן המודרני – מקרים מסוימים של רשלנות רפואית (שני – חזקות רשלנות, בעמ' 78).

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 15,000 ₪.

האם משטח הנירוסטה שממוקם מתחת למדפי הנירוסטה או משטח האבן שממוקם מעבר והאם קמה לנתבעת אחריות נזיקית בגין הנפילה.

בעת שהתובע ניסה להגיע אל הקופסא הוא הרגיש שרגלו המונחת על המדריגות מחליקה על רקע רטיבות במקום, ובנוסף לכך רגלו השניה היתה על משטח אחר בגובה אחר, ועל כן הוא מאבד את שיווי משקלו.

...

לנוכח כל האמור, משקיימת חובת זהירות של המעביד כלפי העובד, ומשזו הופרה במקרה שלפנינו – הרי שיש לקבוע שהוכחה רשלנות הנתבעת בכך שתנאי העבודה לא היו בטוחים דים, ועל הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו.

בסיכומיהם, טוען התובע כי אין להטיל עליו אשם תורם והנתבעת טוענת כי אם יקבע שקיימת אחריות או אז יש להטיל על התובע אשם תורם "שלא תפחת מ- 90%". לאחר שבחנתי כלל הנתונים, לרבות רשלנות הנתבעת מחד גיסא, במיוחד כשסכנה זו כבר היתה מוחשית בעבר (לאור נסיונו של השף זכאי חוג'ה עם אמו), ורשלנות התובע מאידך גיסא, תוך מתן משקל גם לעבודה מאומצת של התובע - בלחץ של זמנים, היכול לגרום לעובד המשקיע בעבודתו להפחית במידת מה מזהירותו (ע"א 4114/90 הנ"ל), במיוחד לנוכח הלחץ הנלווה ל'סרוויס' במסעדה מצליחה ועמוסה, תוך התחשבות גם בגילו, ברצון שלו להתקדם ולהוכיח מקצועיותו ולהתקדם בסולם התפקידים במטבח של השף (ראו גם עדותו של השף חוג'ה לעניין זה) – אך תוך קביעה שאין לאיין את מידת הזהירות הנדרשת מעובד גם ללא אזהרה מיוחדת של המעביד – להיעזר באחרים (גם אם אלו עסוקים, טרודים, אינם פנויים, ואפילו מבלי להטיל חובה ללכת לקומה אחרת להביא הסולם שאינו בשימוש), מצאתי לקבוע אשם תורם של 15%.

אשר על כן ורק בגין התקופה הסמוכה לתאונה אני מורה על פיצוי בסך נמוך על הצד 'הנמוך והבטוח' בסך של 2,000 ₪.

סוף-דבר: לאור האמור לעיל, על הנתבעות לפצות את התובע בסך של 299,879 ₪.