אחריות בלשון הרע במכתב פנימי בעמותה

בין הצדדים התנהלו הליכים שונים כלהלן: סע"ש 44652-02-13 – צו מניעה זמני לחייב את משרד החינוך להעסיקו במשרה מלאה – תביעה שנמחקה מחמת חוסר מעש; סע"ש 25107-03-13 שעניינה לשון הרע – תביעה אשר נמחקה מחמת חוסר מעש, על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי שנידחה; סע"ש 46669-09-13 (שאוחד עם סע"ש 20921-06-14)– מתן צו מניעה קבוע המחייב את משרד החינוך שלא לשבץ את התובע בבתי ספר מחוץ לעיר אופקים בשנת הלימודים הרלוואנטית.

בתיק דנן, תחילה הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעים הבאים: משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך - הגב' מיכל כהן (להלן – המנכ"לית), מר אלדר זאב מפקח כולל במחוז דרום (להלן – המפקח), מר יצחק מרציאנו - גימלאי של משרד החינוך אשר שימש כמפקח מחוז דרום עד לפרישתו בשנת 2009 (להלן – מרציאנו) (אשר יקראו ביחד להלן - הנתבעים 2-4), הסתדרות המורים בישראל (להלן – הנתבעת 5), וכנגד עמותת "שקמה – מוסד חינוכי איזורי בקבוץ יש מרדכי" (להלן – הנתבעת 6).

ביום 10.8.16 ניתן פסק דין חלקי ביחס לנתבעת 5 במסגרתו סולקה תביעת התובע נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין, ומן הטעם שתביעת התובע כנגד הנתבעת 5 אינה בבחינת תביעה לזכויות קוגנטיות אותן יש לברר בין כותלי בית הדין לעבודה, אלא בטענות הצריכות להתברר בבית הדין הפנימי הקבוע בחוקת ההסתדרות, בהיות התובע חבר בה. ערעור על פסק דין חלקי זה הוגש במסגרת ע"ע 40594-09-16 לעיל אשר, כאמור, טרם ניתן בו פסק דין.

ביום 27.12.16 ניתן פסק דין חלקי ביחס לנתבעים 2-4 במסגרתו סולקה תביעת התובע נגדם על הסף מן הטעם שהנתבעים 2-4 פעלו כעובדי המדינה במסגרת סמכותם, והמדינה אינה מתנערת מפעולות הנתבעים 2-4 ומשכך, ככל שנפל פגם בהתנהלות הנתבעים 2-4 הרי, שמדובר בפגם בהתנהלות של המדינה כלפי התובע ולא של הנתבעים 2-4 כאישיות נפרדת, וכלל שיתברר שהנתבעים 2-4 פעלו שלא במסגרת סמכותם, האחריות לכך מוטלת על המדינה ובמקביל תהא המדינה רשאית לנקוט בצעדים כלפי הנתבעים 2-4 אך, אין בכך כדי להקים עילת תביעה לתובע במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ומטעמים נוספים אשר פורטו בפסק הדין החלקי.

מסמכים התומכים בטענת המדינה המופיעה בסיפא של סעיף 1 בנספח יד' לכתב ההגנה והכלולים במשפט "בהנחיית הח"מ" וכן, מסמכים התומכים בטענת המדינה המופיעה בסעיף 2 בנספח יד' לכתב ההגנה והכלולים במשפט "ענייניך הועבר גם לבחינת אגף משמעת בנציבות שירות המדינה" ולהמציא לתובע את תשובת נציבות שירות המדינה בעיניין זה. מבחינת נספח יד' לכתב ההגנה עולה כי מדובר למעשה מכתב תשובה מאת עוה"ד יפית איצקוביץ', הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך (להלן – הממונה).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשת התובע להמצאת דו"ח רואה החשבון אליו מתייחס בג"ץ 4230/05 הנ"ל. מבחינת פסק הדין הנ"ל עולה כי עניינו של רן ארז נבחן על ידי היועץ המשפטי לממשלה אשר סבר כי אין להגיש כתב אישום בנסיבות המקרה.

אני סבורה כי אין בעניינו של רן ארז כדי להשפיע או להעיד על אפלייתו של התובע שהרי, עניינו נבחן כאמור בראי בג"ץ אשר מצא כי ההחלטה של משרד החינוך בעניין הינה סבירה בנסיבות העניין.

לאור האמור לעיל דינה של הבקשה להידחות אף לעניין מסמך זה. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

התובעת טענה עוד כי לצורך המחשת הקשר הנטען, לצד הפירסום האמור הופיע הלוגו (סמליל) של התובעת כשהוא משולב בלוגו של הקרן החדשה לישראל – באופן שנועד ליצור את הרושם כאילו התובעת היא עמותה הקשורה לקרן החדשה לישראל ומהוה חלק ממנה.

בהתאם לסעיף 17א לחוק, די בכך שאמצעי תיקשורת שפירסם לשון הרע לא פירסם תיקון או הכחשה לבקשת נפגע מלשון הרע, כדי לשלול מעורך אמצעי התיקשורת, למי שהחליט בפועל על הפירסום או לאחראי על אותו אמצעי תיקשורת, את הגנת תום הלב (ראו, שנהר, 258-257).

ממילא, הנתבעת לא פירטה האם ביצעה בירור פנימי לצורך בדיקה אם המכתב האמור היתקבל במשרדיה.

...

כמו כן נדרש המפרסם להראות שניתן היה להסיק את אותה מסקנה באופן סביר מעובדות האמת שעליהן היא מסתמכת (ראו, שנהר, בעמ' 318).

משזו המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לבדוק את התקיימות יתר התנאים.

מכל מקום, לא שוכנעתי כי עצם ההצמדה של שתי תמונות הלוגו היוותה סילוף או שינוי צורה של הלוגו של התובעת.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פר"ק 37980-08-20 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' מועדוני כדורגל המרכז, השרון והשומרון (חל"צ) ואח' מספר בקשה:14 לפני כבוד השופטת מרב בן ארי בעיניין: פקודת החברות ובעניין: משרד המשפטים/רשם העמותות משרדי ממשלה 500106075 (להלן "החברה") המבקש (בבקשת הפרוק): רשם ההקדשות המשיבים: המבקש (בקשה מס' 14): 1.עו"ד ליזה חדש (משקיפה) 2.מועדוני כדורגל המרכז, השרון והשומרון (חל"צ) 3.כונס נכסים רישמי תל אביב אריה (אריק) איזיקוביץ' החלטה

המשקיפה ציינה כי ראוי שכפי שנהוג במועדוני כדורגל שונים בארץ ובעולם, כי מאחורי המועדון יעמדו אדם או קבוצה שמסייעים כלכלית וניהולית לפעילותו וייקחו אחריות על המועדון ויוציאו אותו לדרך חדשה, עם גב כלכלי וניהולי ראוי.

המכתב צורף לדווח של המשקיפה.

עוד לטענת איזיקוביץ', בינו לבין סגל – התנהלו תביעות רבות בנושאים שונים, לרבות תביעות לשון הרע.

לגופה של ההמלצה המשקיפה ציינה כי התקציב של המשיבה גרעוני, אין מקורות מימון לבצוע הליך של הבראה פנימית ולכן, בחינת החלופות מצביעה על כך שהדרך הנכונה ביותר תהיה לבצע הליך של מכירת פעילות המשיבה לצד שלישי.

...

לא ידוע האם סגל או חברה בבעלותו יציעו הצעה לרכישה, ואם יציעו, האם בכלל בסופו של דבר תאושר מכירה.

לאור האמור אני קובעת כך: הבקשה להחלפת המשקיפה נדחית.

אני מאשרת למשקיפה לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת המשיבה או את פעילותה ונכסיה כמבוקש, וכן הזמנה להגיש תביעות חוב בהתאם לסעיף 3 לתגובת הרשם מיום 18.7.21.

המבקש פירסם לשון הרע על המשיב, הן בכתב (על ידי רישום בפרוטוקול הישיבה, שהתפרסם ברבים באמצעות האנטרנט, כי "מוצע כי אריק גולדברג יחליף את דוד אזולאי מאחר והתברר כי מידע פנימי המחייב שמירה על צינעת הפרט – מודלף מן הועדות") והן בהתבטאותו בעל פה במהלך הישיבה, בה הדביק למשיב תוית של מדליף, במטרה להדיחו מחברותו בועדת הערר ולמנוע ממנו להבחר בעתיד לכל כהונה ציבורית או עיסקית.

בבקשת המבקש הועלו הטענות הבאות: הדברים שנאמרו בישיבת המועצה נאמרו במסגרת ביצוע תפקידו של המבקש כעובד ציבור, בשמה ומטעמה של המועצה, ולא במסגרת ענייניו הפרטיים; התבטאות רשמית של ראש מועצה, הנאמרת במהלך ישיבת מועצה ואף נרשמת בפרוטוקול, הנה מעשה תוך כדי מילוי תפקיד שילטוני; מתוקף תפקידו חייב היה המבקש להעלות את ההצעה להחליף את המשיב כחבר וועדת ערר, מאחר והתברר כי המשיב כתב והפיץ מכתב, שכלל רסיסי מידע פנימי חסוי ורגיש, שהיה בידיעת וועדה סטאטוטורית במועצה, אשר המשיב איננו נימנה על חבריה; בפירסום נשוא כתב התביעה לא הייתה למבקש כוונה להזיק למשיב; התבטאות המבקש בישיבת המועצה לא חרגה מהסביר, והייתה בגדר של נימוק לצורך להחליף את המשיב כחבר בועדת הערר; לא הונחה על ידי המשיב תשתית לביסוס החריג לחסינות עובד ציבור, הנזכר בסיפא של סעיף 7א לפקודה; המשיב לא פעל כמצוות תקנות 2(ב) ו-3 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו – 2006 (להלן: תקנות הנזיקין) ובכך מנע מהמועצה לפעול על פי סעיף 7ג(א) לפקודה ועל פי תקנה 9 לתקנות.

* בש"א (שלום ת"א) 169133/08 עמותת תל גיבורים אגודה לזכויות אדם נ' בלסנהיים (פורסם בנבו, 8.12.2008); בש"א (שלום ראשל"צ) 1125/07 הפנר נ' קמחי (פורסם בנבו, 4.6.2007); ת"א (שלום רח') 1003/08 הדפסות איכות יבנה נ' רוניוק (פורסם בנבו, 18.8.2011); ת"א (שלום רח') 1361/09 אלוחידי נ' גולדמן (פורסם בנבו, 29.4.2010); תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) – חסינות עובד הציבור" הפרקליט נא 293 (תשע"א) (להלן: קלהורה וברדנשטיין), כאסמכתאות לטענה לפיה הגישה הרווחת הנה כי על בית משפט לבחון את הבקשה לפי כללי המשפט המינהלי.

...

כטעם דיוני ציין המשיב כי הבקשה הוגשה מבלי שצורף לה אישור היועץ המשפטי של המועצה, כמצוות תקנה 8 לתקנות, ולפיכך דינה להידחות על הסף.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, הנני קובע כי לגבי המבקש מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, ומורה על דחיית התובענה נגדו.

]השופטת א' חיות: העמותה העותרת מבקשת כי נורה ללישכת העיתונות הממשלתית (להלן: המשיבה 1) לשלול או להמנע מלהאריך את תוקף תעודות העיתונאי שניתנו על ידה לעובדי רשת הטלויזיה הצרפתית France 2 (להלן: המשיבה 2) וביניהם שארל אנדרלין, כתב הרשת בישראל (להלן: המשיב 3), עד אשר תתנער בפומבי מהאמור בכתבה ששידרה כמפורט להלן ותתנצל על היתנהלותה בקשר עם שידור אותה הכתבה.

להשלמת התמונה יצויין כי המשיבים 2 ו-3 הגישו בצרפת תביעות לשון הרע נגד הכתבים קרסנטי וגוז אשר פירסמו מאמרים ברוח זו ובית המשפט בצרפת קיבל את התביעות וקבע כי קרסנטי וגוז אחראים בלשון הרע.

העותרת מוסיפה ומדגישה כי במישור העובדתי קיבלה המשיבה 1 את טענותיה, כעולה ממכתבו של מנהל המשיבה 1 מיום 23.9.2008, ומשכך יש בנמצא ראיות מנהליות מספיקות עליהן ניתן לסמוך לצורך נקיטת ההליכים אותם דרשה נגד המשיבים 2 ו-3.

הקריטריונים והנהלים להענקת תעודות עתונאי הוסדרו בכללי לישכת העיתונות אותם קבעה המשיבה 1 וכטענת הצדדים מדובר אכן בהנחיות פנימיות שאין להן תוקף סטאטוטורי ואין הם אלא כללים גמישים שהרשות המנהלית קובעת לעצמה כדי שידריכו אותה בהפעלת סמכותה.

...

בתשובתו מיום 23.9.2007 הטעים עם זאת מנהל המשיבה 1 כי טענת העותרת לפיה הכתבה בוימה מקובלת עליו בציינו כי לאחר הפצת הכתבה: החלה דרך ארוכה לחשיפת האמת ולביסוס העובדה הידועה לנו כיום, שהאירועים באותו יום למעשה בוימו ע"י צלם הרשת בעזה, מר טלאל אבו-רחמה.

מנהל המשיבה 1 הוסיף והדגיש, כי על פי הכללים המנחים את פעולת המשיבה 1 לא ניתן בנסיבות אלה לשלול את תעודות העיתונאי של עובדי המשיבה 2, וכלשונו: על אף כל האמור לעיל ולמרות שברור שרשת הטלוויזיה "פראנס 2" ועובדיה לא הקפידו בדיווח מקרה מחמד אדורה על מקצועיות עיתונאית, כללי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) אינם מאפשרים שלילה גורפת של תעודות העיתונאי שברשותם.

סוף דבר - בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה אך בנסיבות העניין אוסיף ואציע שלא לעשות צו להוצאות.

כעולה מפסק דינה של השופטת חיות, אין במסקנה זו, כמובן, משום נקיטת עמדה בכל הנוגע לאמינותה של הכתבה הנדונה ולדברי המשיב 3 שליוו את הכתבה.

העותרת לא הראתה עילה להתערבותנו בשיקול דעת זה, ולפיכך דין העתירה להידחות.