במהלך הדיון הגישו הצדדים תחשיבי נזק, כאשר בעיניין האחריות, טענו הנתבעות, לראשונה, לנסיבות שונות, בעיניין התרחשות התאונה ועל פיהן, נעמדה התובעת על הכיור, דבר שגרם לשבירתו ולפגיעה בה. לפיכך טענו, כי בנסיבות אלה, יש לראות בהתנהגות התובעת מעשה קונדס, שבגינו אין להטיל אחריות על בית הספר.
מכל מקום, בשעה שהנני נידרש להערכת מכלול הראיות, יש לזקוף לחובת הנתבעות, מחדל דיוני נוסף, שלפיו לא הוצגו ראיות, מקום שלכאורה ניתן היה לעשות כן, בעיניין הימצאותם של תלמידות נוספות שנכחו בחדר השירותים, עובר לתאונה (עמ' 27, ש' 14-13), אשר שמעו לכאורה את ההודאה, שניתנה למנהל בית הספר.
...
מאידך, אינני סבור, כי יש לפסוק פיצוי בראש נזק של עזרה לעתיד, בשל טיב הפגימה ומידת השפעתה על סיוע שידרש בעתיד, מעבר לזו המקובלת ביחסים שבין קרובים לניזוק והתביעה בראש נזק זה נדחית.
הגם שהתובעת לא תמכה את טענותיה בקבלות, שוכנעתי כי התובעת נזקקה להוצאות, בגין נסיעות, לצורך קבלת הטיפול הרפואי.
סוף דבר סיכומם של דברים, על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
נזק לא ממוני-55,000 ₪; ב. עזרה וסיעוד בעבר-7,500 ₪; ג. הפסד כושר השתכרות-15,000 ₪; ד. הוצאות-7,500 ₪.
