אחריות בית ספר על מעשים פליליים של תלמידים

לפיכך, אין בית הספר נושא באחריות למעשיו הפליליים של תלמיד זה או אחר.

לכשנודע על מעשה ההשחתה, עידכן מנהל בית הספר, מר תומר אושרי, את משטרת ישראל ואף מסר שמות של תלמידים אשר לפי הערכתו, נמצאים בסכסוך עם התובעת.

...

המסקנה כי הוגן, צודק וסביר שתוטל אחריות, היא פועל יוצא של שיקולי מדיניות שיפוטית (שם, בעמ' 70).

עדות מנהל בית הספר כי מאז הקמת בית הספר נהגו כך מביאני למסקנה, כי בית הספר לא יכול ולא צריך היה לצפות כי ייגרם נזק, הגם במזיד, ליצירות התובעת, וכן כי מאז הוחל בהצגת היצירות במקלט, שום תמונה לא הושחתה, הינה טענה שכאמור לא נסתרה ע"י התובעת.

סוף דבר - התביעה נדחית.

התביעה שלפני היא למתן חשבונות ולפצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת בשל אותה "תעשיית זיופים" שהתובעת טוענת לה והיא הוגשה כנגד הנתבעת מס' 1, (להלן: "משרד החינוך"), שהיא מי שאמונה לפקח על ספרי הלימוד אשר בהם נעשה שימוש בבתי הספר בארץ; הנתבעת מס' 2, (להלן: "הערייה"), שהיא אחראית על בתי הספר שנמצאים בשטח שיפוטה ובבעלותה ואשר נושאת, לפי הנטען, ב"אחריות מיניסטריאלית" על בתי ספר אלו; הנתבע מס' 3 (להלן: "עקרמאווי"), שהוא בעליה של חנות אשר הדפיס ומכר יצירות מזויפות של ספרי התובעת והנתבע מס' 4, (להלן: "אבו ערפה"), אשר גם הוא מכר לפי הנטען עותקים לא חוקיים של היצירות.

בכתב התביעה המתוקן מתארת התובעת בהרחבה את הפרת הזכויות על ספריה ואת מה שהיא מכנה "תעשיה שלמה, המעודדת את העתקתן, שכפולן ומכירתן של היצירות במחיר מופחת, לבתי הספר השונים ולתלמידיהם". עוד טוענת התובעת כי אין המדובר במעשים של ילדים בודדים, אשר נזקקים לספרים זולים אלא ברכישה מסודרת של בתי הספר לשם מכירתם לתלמידים, או למצער שדול התלמידים בבתי הספר לרכוש את הספרים המזויפים במקום לרכוש אותם מהתובעת.

התובעת מבקשת לקבוע כי אין מדובר במעשים של תלמידים בודדים אלא כי הדברים נעשו באמצעות ובידיעת בתי הספר.

יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק גם בעיניינו ואף שניתן לפסוק לה פיצוי ללא הוכחת נזק הרי יש להביא בחשבון שיקולים נוספים לצד חומרת ההפרה: הכמות הקטנה של עותקים מפרים שבה מדובר, ההקף הכספי של ההפרה, אבו ערפה נידרש לנהל הליך משפטי מורכב בבית משפט זה בשל צרופו לתביעה מורכבת כלפי משרד החינוך והעירייה – אף שמדובר במי שנטל חלק מיזערי מאותן הפרות נטענות, הוגש נגדו הליך פלילי והוא נדון בגינו ואף שילם במסגרתו פיצוי לתובעת.

...

משכך גם מטעם זה – לא הוכחו יסודות נדרשים לעילת התביעה על פי פקודת הנזיקין ועל כן דין התביעה ככל שהיא נשענת על עילה זו להידחות.

יחד עם זאת, נוכח המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון להמתין עוד עם מתן פסק הדין.

סיכום התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2, משרד החינוך ועיריית ירושלים נדחית.

יתר על כן, הנאשם הציג בפני בית המשפט אישור מיום 26.2.19 מבית ספר "עתיד" שבעיר לוד, ואשר לפיו הנאשם הועסק באותו בית ספר מיום 19.12.18 ועד ליום 3.1.19 וזאת בשעות תיגבור לתלמידי יב' במקצוע הדת לקראת בגרות חורף.

על כן, עובדי חינוך שביצעו עבירות פליליות, לא ייראו כמי שהוכיחו את התנאי של "נזק מוחשי וקונקרטי", לעניין ביטול ההרשעה, וזאת רק מעצם ההפניה להוראות סעיף 16(ב)(2) לחוק פקוח על בתי ספר, תשכ"ט – 1969.

המבקשת קיבלה אחריות על מעשיה והביעה חרטה ובושה על עצם המעורבות בפלילים.

...

בפסקה ד(2) לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין (כתוארו דאז), נאמרו הדברים הבאים: "אכן, המדובר באישה צעירה שרקעה הבסיסי חיובי, וכולל התנדבות ופעילות, וגם עתידה לפניה. באשר לשאלת התעסוקה במערכת החינוך, רשמנו לפנינו את עמדת המדינה לאחר בירור, כי הדלת אינה נעולה אלא מתן המפתח אליה טעון בדיקה. בגישה זו, אין בה לטעמנו פגם. סעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי הספר, מתיר למנהל הכללי של משרד החינוך, לסרב לאשר העסקת עובד חינוך – בין השאר – אם הורשע העובד בעבירה שיש בה לפגוע בביטחון המדינה, או בעבירה אחרת שיש עימה קלון והמנכ"ל סבור שלאור זאת אינו ראוי לשמש עובד חינוך, או הוכח למנכ"ל שיש בהתנהגות העובד משום השפעה מזיקה על תלמידים. אלה נושאים לשיקול דעת, שנקבעו על ידי המחוקק." (ההדגשות שלי ה'א'ש').

לפיכך, הנני קובע שהנאשם לא הוכיח שהרשעתו בדין תגרום לו נזק מוחשי וקונקרטי בתחום עיסוקו הנוכחי כמפקח על מפגשים של מסילות רכבת, וזאת מטעם קבלן משנה של רכבת ישראל.

לסיכום, בקשתו של הנאשם לביטול ההרשעה, נדחית.

גם הנהלת בית הספר ביקשה כי האחראית על לווי התלמידים תידאג לכך שהתובעת תלווה על ידי גב' תשובה בלבד ושהליווי על ידי הנתבע יופסק.

הנתבע מפנה בעיניין זה לעדותן במישטרה של הסייעת בבית הספר גב' גלינה, מחנכת התובעת גב' שלומית הלמן וגב' מירי גולוב מנהלת בית הספר שטענו כי לא שמו לב לשינוי כלשהוא בהתנהגותה של התובעת בעת האירועים נשוא התביעה, לרבות היזקקותה מידי פעם לחיתולים ולא שינו את הטיפול בה. כמו כן הוא מפנה להודאתה של אישתו גב' תשובה ולדבריו של אבי התובעת בנוגע למעשי פציעה עצמית של התובעת עובר לאירועים נשוא התביעה וכן חוסר שליטה על סוגרים עובר לאירועים הנ''ל. עוד הוא מפנה לאיבחון על ידי עו''ס המשפחה מר יוסף גואטה לפיו עוד עובר לארוע נאלצה המשפחה להירתם כולה לטפול בתובעת .

טענות צד ג' 2 לטענת גב' תשובה היא לא היתה שותפה למעשים הפליליים של הנתבע בעלה ולא ידעה עליהם.

לטענת המועצה אינה אחראית, לא באופן ישיר ולא באופן שילוחי, למעשים הפליליים שבוצעו על ידי אדם שאינו מועסק על ידה, רק בשל העובדה שאישתו, עובדת המועצה בזמנים הרלוואנטיים, שלחה אותו ללוות את התובעת ללא אישור מצידה.

על כך ניתן ללמוד מאמירתו של מנהל מחלקת החינוך מיום 13.10.13 כי המערכת רואה לווי של נערה מתבגרת על ידי גבר זר "בחומרה רבה"; ומסעיף 5 לתצהירה של גב' מירי גולוב לפיו "צרם מאוד" שהתובעת בהיותה תלמידה מתבגרת לוותה הלוך וחזור מבית הספר על ידי שני גברים.

...

אני מחייב את הנתבע 1, הנתבעת 2 וצד ג' 2 יחד ולחוד לשלם את נזקיהם של התובעים בסך 360,000 ₪ בצירוף שכ''ט עו''ד והוצאות משפט בסך כולל של 90,000 ₪.

כמו כן אני מקבל את הודעת צד ג' כנגד הצד השלישי 1.

אני מחייב את צדדי ג' לשאת בשכר טרחת עו''ד והוצאות משפט הנתבעת 2 – המודיעה לצד שלישי בסך 7,500 ₪.

עדיין, עולה השאלה, אם לבית הספר אחריות למעשים קשים אלה, שבוצעו על ידי עובד בית הספר, בשטח בית הספר, בתלמיד.

אין חולק כי מדובר במעשה תקיפה חמור ואכזרי שארע בתוך שטח בית הספר על ידי עובד בית הספר כלפי תלמיד.

" עא 99/3510 ראובן ולעס נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נה (5) 826, עמוד 841 43. באותו עניין קבע בית המשפט העליון שורה של מבחנים, לקביעת קיומה של חובת זהירות במקרה בו מבוצע מעשה פלילי על ידי צד שלישי:

...

אינני סבור כי ההסתברות להתממשות הנזק, כפי שארע במקרה שלפני, היא כזו המוליכה למסקנה שיש לנקוט באמצעים אלה, שהם בעיני אמצעים בלתי סבירים כך שיהיו באופן רגיל בבית ספר.

סוף דבר 70.

לאור כל האמור, ולמרות היות המקרה קשה ומצער, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לפצות את התובע עבור נזקיו מאחר ולא הוכח לפני כי הנתבעים הפרו חובת זהירות כלשהי המוטלת עליהם כלפי התובע.