בתצהירו מיום 13/3/13 הצהיר כך:
בנוסף על פי נהלי בית הספר, במצב בו נפגע תלמיד במהלך שעות הלימודים יש למלא תאונה.
גם אם מילאו הנתבעות את אותו טופס פציעה, הרי שהעובדה שטופס זה לא נשמר על ידן מאז ארוע התאונה, יש בה כדי לפעול לחובת הנתבעות ולמעשה הן נימנעו מלמסור כל גרסה באשר לאופן היתרחשות התאונה, הגם שהארוע היתרחש בשטח בית הספר, במהלך שעות הלימודים וטופל על יד הגורמים מטעמם.
אמנם, במקרה דנן, מנסות הנתבעות, כל אחת כלפי השניה, להטיל את חובת הפיקוח על רעותה, אך כפי שציינתי מעלה, חובותיהן של הנתבעות שלובות כשביחס למורה שנכח בשיעור, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע מיהו אותו מורה שהיה במקום בזמן הארוע, כאשר גם התובע וגם המורה אינם יכולים להעיד באופן ברור בעיניין זה, הרי שקיימת אפשרות סבירה, לפיה המורה הוא מורה של משרד החינוך, כשמעבר לכך, משרד החינוך, על פי הנטען, עורך ביקורות במקום, על מנת לוודא, כי אין בבית הספר מפגעים, אם כי אין ספק, כי התחזוקה השוטפת הנה של העיריה, שהנה גם בעלת המבנה וגם מי שהעסיקה את מנהל בית הספר במועדים הרלוואנטיים ולכן על פניו, חלק גדול יותר באחריות מוטל עליה.
...
השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.
נכותו של התובע ושיעור הנזק
לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה דינה של התביעה להידחות, אתייחס בקצרה ולמעלה מן הצורך לשאלת הנזק:
נכות:
מטעם התובע לא הוגשה חוות דעת רפואית ולפיכך, לא נקבעה נכות.
סוף דבר
סוף דבר, דין תביעתו של התובע להידחות.
