מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות בית ספר לנזקי גוף שנגרמו במהלך תגרה בהיעדר מורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

מבוא בפניי תביעת התובע, יליד 1993, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בארוע מיום 19.5.08, בעת שהיה תלמיד בכיתה ט' בחטיבת הביניים בבית הספר "אלעין" בכפר יאסיף.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעת כמי שהייתה האחראית על הפעלת בית הספר, על העסקת הצוות החינוכי, תחזוקת המבנה ובטיחות הפעלתו וכמי שמוחזקת אחראית לנזקיו בנסיבות העניין לטענת התובע.
להבנתי, מתצהיר התובע עולה כי לשיטת התובע בעצמו המורה היה בתוך הכיתה ושוחח עם תלמידים שהיו מחוץ לכיתה ובלשון התובע בסעיף 4 לתצהיר: "ביום 19.5.08, בשעה 10:30 או בסמוך לכך, במהלך שהותי בכיתה בבית ספר, בעת השעור השלישי, אנוכי נדחפתי על ידי בן כיתתי במהלך שהותו של המורה בכיתה שעומד ליד הדלת כשהוא מדבר עם תלמידים מחוץ לכיתה, ואנוכי נפלתי ונחבלתי קשות בקרסול ימין". לעומת זאת הדברים נוסחו באופן שונה בתצהירו של העד מטעם התובע, מר בסל, בסעיף 5 לתצהירו שהוגש בצמוד לתצהיר התובע: "בתאריך 19.5.08, במהלך השעור השלישי בשעות הבוקר שהיה מלמד אותו המורה הכומר האדי מוסא, יצא המורה מחוץ לכיתה, והוא היה עומד ליד הדלת מבחוץ ומדבר עם תלמידים אחרים. בעת זו, פרצה קטטה קטנה בין בשאר אליאס (התובע, א.ז.) לעוד תלמיד בשם הייתם, כאשר הייתם דחף את בשאר, והוא נפל ונפגע בשאר (כך במקור, א.ז.) בקרסול של רגל ימין". ראשית, יצוין כי ב"כ הנתבעת היתנגד במעמד שמיעת הראיות לכל הרחבת חזית והמילים "פרצה קטטה קטנה" נמחקו מתצהירו של העד בהסכמת ב"כ התובע באופן שיש בו כדי לגרוע במידה משמעותית מגירסת העד וזאת משלא הובהר מדוע נרשמו הדברים מלכתחילה ועל איזה בסיס.
עוד מפנים אנו לע"א 4118/91 עיזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי, בפסקה 4 (24.4.1994): "טענה זו אינה מקובלת עלינו. המדובר בתלמידי כיתה ח', אשר היו בעת המקרה בני 13- 14שנים. השעה אותה עת היתה שעת התארגנות לאחר שהתלמידים הגיעו למקום, ולא היתה צפויה כל סכנה מיוחדת שתצדיק מעקב או השגחה צמודים על התלמידים. לא נראה לנו, שלגבי תלמידים בכיתה ח' נידרשת השגחה צמודה כזו, ובפרט שהמורים נימצאו במרחק בו יכלו לשמוע כל קריאה שהיתה מופנית אליהם..." עתירה לדיון נוסף על פסק הדין בעיניין עיזבון המנוח ארגמן ז"ל נדחתה במסגרת דנ"א 2571/94 עיזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי (12.6.1996), שם כתב כב' השופט (בדימוס) א. מצא, בפסקה 6: "בהיתחשב בגילאי הילדים, ובסוג הפעילות בה עסקו, לא נדרשה השגחה צמודה של המורים עליהם. ניתן לומר, כי המצאות המורים בקירבת מקום, כשניתן בנקל לקרוא להם בשעת הצורך, קיימה את מידת הפיקוח הדרוש. ההמנעות מפיקוח צמוד היתה, כשלעצמה, סבירה, שכן היא איפשרה לילדים לעשות את המוטל עליהם באופן עצמאי וחופשי, בנסיבות בהן נראה רצוי לנהוג כך." כמו כן יש לייתן את הדעת על כך שיש להבחין בין חובת הזהירות הנדרשת כאשר מדובר בתלמידים הנמצאים בחצר בית הספר, לעומת חובת הזהירות, הנדרשת ממורה בכיתה, ועיינו: ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802 עמ' 812: "חובת הזהירות הנדרשת ממורה בכיתה אינה זהה בהיקפה לחובה אשר מורה יחוב בה מקום שהתלמידים נמצאים בחצר בית הספר, והחובה תרבה ותלך כאשר התלמידים נמצאים בטיול מחוץ לכותלי בית הספר. הכיתה היא מקום מוגן (יחסית), והסכוי להפגע פגיעה חמורה בעת ישיבה בכיתה הוא קטן..." יתרה מזאת: בהיעדר כל אינדיקאציה שהיא בתשתית העובדתית שהונחה על ידי התובע ביחס לפרק הזמן על פניו התמשכו האירועים ולאופן בו נוסחו הדברים הרי שאפשר ויש טעם של ממש גם בעמדת הנתבעת שמדובר בארוע פיתאומי, בודד, שלא ניתן היה למונעו.
...
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי לא מצאתי להרחיב את היריעה שלא לצורך ולהידרש לטענות הנתבעת לעניין "אשמו של אחר" וכיו"ב. למען הסר ספק כל יתר טענות התובע, לרבות להפרת הוראה חקוקה (שלא פורט מהי) - נדחות.
עוד שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעת כי האירוע העובדתי, גם אילו היה מוכח כדבעי, אינו מקים אחריות בנזיקין בנסיבות המקרה על הנתבעת מחמת היות האירוע פתאומי ויחיד.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

במהלך הנסיעה התעמת עם המתלונן ואז עצר את המכונית ליד ביתו, הביא אקדח טעון והמשיך בנסיעה עד שהגיעו למגרש חניה.
בתפ"ח 41585-03-16 נורו 29 יריות וניתן תסקיר שלילי; בע"פ 2847/16 נשמעו הראיות עד הסוף והיה ניסיון "לסיים את המלאכה" כאשר רצה לפגוע באנשי הבית שהיו בתוך הבית ולא נטל אחריות בגין מעשיו.
אומנם נקבע שהעונש נופל מרמת הענישה המקובלת, אך נקבע שגם המתלונן נושא באחריות ולקח חלק פעיל בקטטה.
נטען שעמדת המדינה אינה משקללת פקטור זה. הוזכר שנאשם 5 אדם צעיר שנשר מבית הספר כדי לעבוד בעבודות מזדמנות.
יחד עם זאת, בסופו של דבר בפועל לא נגרם נזק לגוף אלא לרכוש בלבד ואף אם מדובר במזל יש לנסיבה זאת השפעה על חומרת העונש, וזאת בהתאם לסעיף 40ט(4) לחוק העונשין.
נוכח הסכמת הנאשמים אני מורה על חילוט רכב שברולט מספר רשוי 70-620-56 אשר שימש לבצוע חלק מהעברות המתוארות בכתב האישום.
ניתן היום, ח' אלול תשפ"א, 16 אוגוסט 2021, בהיעדר הצדדים.
...
מכל האמור הגעתי למסקנה שיש להטיל עונשים כדלקמן: על נאשמים 1, 2 ו-5: · 4 שנות מאסר בפועל, כאשר מתקופה זו תנוכה תקופת המעצר לכל אחד מהנאשמים.
ביחס לנאשם 1 אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי שהוטל עליו בתתע"א 7911-08-16 במצטבר.
נוכח הסכמת הנאשמים אני מורה על חילוט רכב שברולט מספר רישוי 70-620-56 אשר שימש לביצוע חלק מהעבירות המתוארות בכתב האישום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

פתח דבר לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעת שנפל ונחבל בחצר בית הספר, ביום 4.11.14, בהיותו כבן 6 שנים, תלמיד כיתה א'.
על פי טענת התובע, התאונה התרחשה בשל העידר השגחה מספקת על ילדי בית הספר, ואי מניעת הקטטה שבעטיה נפל ונחבל התובע.
מכלל הראיות שהובאו עלה, כי למעשה אין עד בגיר, מי מעובדי בית הספר, המורים או הצוות המינהלי, שראה את הנפילה; כאשר בד בבד, אין חולק, כי התובע אכן נפל בתוך שטח בית הספר, בתום יום הלימודים, בזמן שיצא מהכיתה והלך לכיוון ההסעה.
האמור לעיל מביא, לטעמי, למסקנה, כי יש לקבל את עדותו של התובע ולקבוע כי התובע נפל לאחר שנדחף על ידי ילדים שדחפו זה את זה, וגם אותו: עדותו של התובע הייתה אמינה, כאמור; מנהל בית הספר אישר, למעשה, את הגרסה שלפיה הייתה קטטה והתובע נדחף, כאשר חתם על טופס התביעה לחברת איילון, חודשים אחדים לאחר שחזר התובע ללימודים; לא הוכח כי החתימה על טופס זה הייתה שגויה, או מתוך אימוץ גרסת התובע דוקא מטעם כל שהוא; ולא נערך דו"ח ארוע חריג בזמן אמת.
לעתים, למרות השגחה ראויה על תלמידי בית הספר, עושה אחד הילדים מעשה פיתאומי ובלתי צפוי, שגורם נזק לאחר, ואין להשית על מורי בית הספר אחריות לנזק שניגרם מאותו מעשה פיתאומי, שלא ניתן היה למנוע אותו, גם באמצעות פקוח הולם.
...
בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על עדותו של איהם, וכי יש להתייחס אל עדותו של התובע כאל עדות יחידה של בעל דין, ואף בעל דין, שהוא מתחת לגיל 14.
לא הובאו קבלות לעניין זה. עם זאת, בשים לב לטיפולים הרפואיים שניתנו לתובע, לרבות אשפוזים בבית חולים, מעקב בקופת החולים וטיפולי הפיזיותרפיה, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי מסוים בגין הוצאות מיוחדות, לרבות הוצאות הנסיעה, בסכום גלובאלי של 2,000 ₪.
נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים: א. כאב וסבל - 35,000 ₪; ב. עזרת הזולת - 6,000 ₪ ; ג. הוצאות נסיעה וכו' - 2,000 ₪; ד. סך הכל - 43,000 ₪ סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 43,000 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (עבור חוות הדעת מטעם התובע וחלקו בחוות הדעת מטעם בית המשפט, וכן אגרת המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

מדינת ישראל באמצעות ב"כ עוה"ד ראמי אלמאדי פסק דין (הנתבעת 2) זו תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל-משרד החינוך (להלן: הנתבעת; התביעה נגד עריית נצרת נדחתה ביום 16.10.2016, לאחר שהמדינה והודיעה כי אם תקבע אחריות של המורים או של מנהל בית הספר בתיק זה, היא תשא בפצוי).
על-פי הפסיקה, ככלל אי-מניעת פציעת תלמיד בארוע פיתאומי המתרחש בין תלמידים אינה מקימה קשר סיבתי, בין התרשלות (אף אם היתה), לבין נזק גוף הנגרם לתלמיד (ראו לענין ארוע פיתאומי דנ"א 2571/94 עיזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי (משיב פורמאלי), פס' 5 (12.6.1996): "...גם אילו ניצב מי מהמורים בקירבת מקום, לא היה בידו למנוע את מעשה התקיפה הפתאומי").
התובע העיד כי התקיפה לא היתה פתאומית כי הוא ראה שהילד מגיע אליו מאחור ותופס אותו, ע' 6 ש' 23, אולם זו אינה העידר-פתאומיות שיגרור קביעת התרשלות צוות בית הספר, וראו והשוו מתן אגרוף, שלאחריו אמירת דברים, ולאחריהם אגרוף נוסף, אשר הוגדרו ב-דנ"א ארגמן כארוע פיתאומי; ארוע שארך כדקה שהוגדר כארוע שלא היה פיתאומי בענין איסקוב הנזכר, בפיסקה 29; ונסיבות שבהן ילד הגיע לתגרה בחצר שכבר היתה בעיצומה, היתגרה נמשכה במכות ובבעיטות ואז ניפצע הילד, ב- ת"א (שלום י-ם) 16400-04-10 נ"ש נ' מדינת ישראל משרד החינוך, פס' 5, 45, 55 (2.6.2013)).
בנוסף, על רקע ההלכה לפיה אף היעדרות מורה במשך מספר דקות תוך כדי הפסקה אינה בגדר היתנהגות עוולתית, וכאשר לא הונחתה כל תשתית עובדתית לקביעה לפיה היעדרם של מורים תורנים בחצר בדקה הראשונה של ההפסקה היה ענין חוזר ונשנה בבית הספר שבדנון, גם לא מצאתי בסיס לקביעה לפיה צוות בית הספר הפר חובת זהירות או חובה אחרת.
...
הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות בסך 4000 ₪ בגין חוות דעת ומחצית שכר טרחת חוות דעת מטעם בית המשפט, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 3000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בפני תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תיגרה בכיתה, כאשר מורה יצא באמצע שיעור מהכיתה על מנת להביא צילומים מהמזכירות, שנמצאת במרחק מטרים ספורים מהכיתה.
קביעה לפיה קיימת אחריות במקרה זה לבית הספר, כמוה כקביעה לפיה לבית הספר אחריות מוחלטת לכל פגיעה שמתרחשת.
גם כאשר התלמידים יוצאים להפסקה ומרבית המורים, למעט מורה תורן, נמצאים בחדר מורים, וכאשר יש סבירות גבוהה להתפרקות מצד התלמידים לאחר השעור, לא יכול המורה התורן להיות בכל מקום ולהיות בקשר עין עם כל אחד מתלמידי בית הספר.
מכאן מסיק התובע שהנתבעת היתה מודעת לאפשרות לפיה תתפתח מריבה במהלך היעדרו של המורה מהכיתה.
...
אפשרות שהיא נכונה כשלעצמה, אולם לא גוררת בעקבותיה את המסקנה לפיה לא ניתן להשאיר אותם לבדם.
אינני מקבל טענות אלה.
סוף דבר לפיכך, אני דוחה את התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו