פתח דבר
לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעת שנפל ונחבל בחצר בית הספר, ביום 4.11.14, בהיותו כבן 6 שנים, תלמיד כיתה א'.
על פי טענת התובע, התאונה התרחשה בשל העידר השגחה מספקת על ילדי בית הספר, ואי מניעת הקטטה שבעטיה נפל ונחבל התובע.
מכלל הראיות שהובאו עלה, כי למעשה אין עד בגיר, מי מעובדי בית הספר, המורים או הצוות המינהלי, שראה את הנפילה; כאשר בד בבד, אין חולק, כי התובע אכן נפל בתוך שטח בית הספר, בתום יום הלימודים, בזמן שיצא מהכיתה והלך לכיוון ההסעה.
האמור לעיל מביא, לטעמי, למסקנה, כי יש לקבל את עדותו של התובע ולקבוע כי התובע נפל לאחר שנדחף על ידי ילדים שדחפו זה את זה, וגם אותו:
עדותו של התובע הייתה אמינה, כאמור; מנהל בית הספר אישר, למעשה, את הגרסה שלפיה הייתה קטטה והתובע נדחף, כאשר חתם על טופס התביעה לחברת איילון, חודשים אחדים לאחר שחזר התובע ללימודים; לא הוכח כי החתימה על טופס זה הייתה שגויה, או מתוך אימוץ גרסת התובע דוקא מטעם כל שהוא; ולא נערך דו"ח ארוע חריג בזמן אמת.
לעתים, למרות השגחה ראויה על תלמידי בית הספר, עושה אחד הילדים מעשה פיתאומי ובלתי צפוי, שגורם נזק לאחר, ואין להשית על מורי בית הספר אחריות לנזק שניגרם מאותו מעשה פיתאומי, שלא ניתן היה למנוע אותו, גם באמצעות פקוח הולם.
...
בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על עדותו של איהם, וכי יש להתייחס אל עדותו של התובע כאל עדות יחידה של בעל דין, ואף בעל דין, שהוא מתחת לגיל 14.
לא הובאו קבלות לעניין זה. עם זאת, בשים לב לטיפולים הרפואיים שניתנו לתובע, לרבות אשפוזים בבית חולים, מעקב בקופת החולים וטיפולי הפיזיותרפיה, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי מסוים בגין הוצאות מיוחדות, לרבות הוצאות הנסיעה, בסכום גלובאלי של 2,000 ₪.
נזקיו של התובע מסתכמים בסכומים הבאים:
א. כאב וסבל - 35,000 ₪;
ב. עזרת הזולת - 6,000 ₪ ;
ג. הוצאות נסיעה וכו' - 2,000 ₪;
ד. סך הכל - 43,000 ₪
סוף דבר
אני מורה על קבלת התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 43,000 ₪.
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (עבור חוות הדעת מטעם התובע וחלקו בחוות הדעת מטעם בית המשפט, וכן אגרת המשפט) ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪.
