אחריות בית חולים לרשלנות רפואית בטיפול בנפגע תאונת עבודה

בית משפט השלום בקריות ת"א 12422-05-19 תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה תובע פלוני נתבעים 1. בית חולים וולפסון 2. מדינת ישראל 3. מכבי שרותי בריאות החלטה

ביום 16.7.13 התובע היה מעורב בתאונת עבודה, אשר בעטיה נגרם לו חתך באצבע 5 בכף יד שמאל.

מומחה מטעם התובע, קבע בחוות דעתו כי הטיפול שהתובע קיבל בבי"ח וולפסון הנו רשלני ומנוגד לספרות הרפואית המקובלת ולפרקטיקה הנהוגה בתחום הכירורגיה האורתופדית, אשר בהכרח הביא לשיתוק עיצבי של אצבע 5 בכף יד שמאל ולקישיון לא נוח באצבע זו. המומחה קבע כי הייתה חובה על הרופא המטפל בביה"ח לבצע אקספלורציה תחת בדיקה ויזואלית-קלינית כדי לברר האם קיימת בנוסף לחתך עצמו, פגיעה נוספת בכלי הדם, גידים או בעצב.

בדומה למומחה הנתבעים 1 ו-2, הוא קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 44(4) לתקנות המל"ל. לעניין האחריות - המומחה קבע כי הטיפול שניתן במסגרת קופ"ח היה תקין; האורתופד קיבל מכתב שיחרור מבי"ח וולפסון שבו מצוין במפורש כי אין פגיעה גידית או עצבית ולא היו המלצות ספציפיות, הוא בדק את התובע באופן יסודי, קבע איבחנה נכונה בקשר לעיוות BOUTONNIERE ונתן לו טפול שמרני מתאים.

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, שוכנעתי בהצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. ראש וראשון אציין כי קיימת הצדקה מובהקת למינוי מומחה בשאלת הנזק, נוכח המחלוקת בין מומחי הצדדים הן בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע והן בנוגע לקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן /התאונה בה היה מעורב, לבין הנכות שנותרה אצלו בסופו של יום.

...

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, שוכנעתי בהצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. ראש וראשון אציין כי קיימת הצדקה מובהקת למינוי מומחה בשאלת הנזק, נוכח המחלוקת בין מומחי הצדדים הן בדבר שיעור נכותו הרפואית של התובע והן בנוגע לקשר הסיבתי בין הטיפול שניתן /התאונה בה היה מעורב, לבין הנכות שנותרה אצלו בסופו של יום.

אי לכך, אני מורה על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר בשכרו ישאו בשלב זה כל הצדדים בחלקים שווים (כל צד, שליש).

לשאלת בית המשפט "מדוע התובעת לא ביקשה עזרה מאחד האחים בחדר?" השיב העד דן כי "זה היה דבר רגיל באורתופדיה שעושים לבד. נכון שההנחיות הם שניים. אולם מתי שבמחלקה יש מצב שיש 25 מטופלים...זו המחלקה היחידה הגדולה בבית חולים ולפעמים היתה מלאה עד 50 מטופלים. ביום זה לא זוכר שהיא היתה מלאה. אך זוכר שהיה הרבה עבודה". על כן, התובעת טוענת, כי במצב הדברים שהיה קיים בחדר בעת התאונה, התובעת נאלצה לגשת לחולה ללא עזרת אח/אחות נוספים ואילו הסתייעה בבת של החולה, וכי זה היה אחד הדברים הרגילים בנסיבות המקרה.

הנתבעת טוענת, כי באם תיתקבל גישתה של התובעת שלפיה החתימה של הנתבעת על טופס בל/250 או על ההודעה לפגיעה בעבודה מהוה הודאה מצידה בקיום זכות של התובעת, אין צורך בבירור אחריותו של המעביד לתאונה שאירעה לעובד, ובאופן אוטומאטי ייקבע כי המעביד נושא באחריות לקרות התאונה ויחוייב בפצוי העובד.

דיון והכרעה : לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים לעניין הנסיבות המתוארות על ידי התובעת כנסיבות ארוע התאונה ואת שאלת האחריות וכן את כתבי הטענות ופרוטוקול בית המשפט בו נשמעו העדויות במהלכן העידה התובעת והעד מטעמה מר דן, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להיתקבל אך זאת בניכוי רשלנות תורמת של 20%.

בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה חזרה התובעת אמנם על גירסתה כי התאונה והפגיעה בגבה היתרחשו בנסיבות של טפול בחולה כבדת משקל המשותקת בפלג גופה התחתון ואשר לא היתה מסוגלת להניע את גופה, אך בנגוד לאמור בגירסה לפני לא ציינה שם, כי קיבלה עזרה כלשהיא מקרוב מישפחה של החולה (בתה של החולה) ועשתה זאת לבד.

ההנחיות היו והתובעת היתה מודעת להן היו כי שני אנשי צוות רפואי צריכים לטפל בחולה והתובעת כאחות מוסמכת אחראי משמרת חרגה למעשה במודע להנחיות והפעילה שיקול דעת מוטעה לחלוטין שזה אף גרם לפגיעתה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעברתי על נתוני הצדדים בהקשר זה ועל המסמכים השונים שצורפו, על חוות הדעת הרפואית ועל עברה הרפואי של התובעת ולאחר שעברתי על נתוני השכר שלה, לרבות ביחס לתלושי השכר, אני סבור שאין לשלול את העובדה שיש היבטים תפקודיים בנכותה הרפואית של התובעת.

בהתחשב בנתונים הכוללים שהוצגו בפניי, ובעובדה שהתובעת חזרה לעבודתה אם כי במחלקה כירורגית ושכרה רק עלה עם השנים, אני סבור שיש בכך כדי ללמד על הפיצוי הראוי המגיע לתובעת.

את הסכום האמור בשיעור של 113,608 ₪ הנפסקים לתובעת תשלם הנתבעת לתובעת בצירוף 20% שכ"ט עו"ד + מע"מ, בצירוף אגרת בימ"ש ששולמה על ידי התובעת.

לטענתו, המדובר הוא בתאונה אשר האחריות לקיומה מוטלת לפתחה של הנתבעת שתחת שליטתה היה מצוי התובע בעת הארוע, ואשר במעשיה ובמחדליה גרמה לפגיעה הקשה בו. כך הנתבעת לא סיפקה לו אמצעי הגנה נאותים לצורך עבודתו הכרוכה בסיכון, לרבות ציוד מגן, לא העבירה הדרכות בטיחות בנוגע לסכוני העבודה במקום, וכן לא טיפלה בו כראוי לאחר התאונה ולא העניקה לו טפול רפואי מתאים, ואף התעכבה בפינויו לבית חולים ובווידוא כי יקבל טפול רפואי נאות.

שאלת הרשלנות הרפואית בטיפול בתובע לאחר הפגיעה התובע טוען כי לא הובהל לבית החולים בזמן.

לטענתה, אם תוכר התאונה כתאונת עבודה, אזי יכוסו הוצאות התובע כתאונת עבודה ע"י המל"ל. במקרה דנן התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים באופן התואם את הסכום לו עותר, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו.

...

נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובע פיצוי המהווה 12.5% מהפסדי שכרו בעבר ובעתיד, בסך 31,852 ₪ (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה: לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם סביר כי התובע נשא בתשלומים מוגברים עבור נסיעות מפאת מצבו לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה לטיפולים, וייתכן שלאור מצבו גם בעתיד עם התקדמות הגיל יזדקק להוצאות כלשהן, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 25,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 371,165 ₪ בצירוף שכ"ט המומחים.

לטענתו, מדובר בתאונה אשר האחריות לקיומה מוטלת לפתחה של הנתבעת שתחת שליטתה היה מצוי התובע בעת הארוע, ואשר במעשיה ובמחדליה גרמה לפגיעה הקשה בו. כך הנתבעת לא סיפקה לו אמצעי הגנה נאותים לצורך עבודתו הכרוכה בסיכון, לרבות ציוד מגן, לא העבירה הדרכות בטיחות בנוגע לסכוני העבודה במקום, וכן לא טיפלה בו כראוי לאחר התאונה ולא העניקה לו טפול רפואי מתאים, והוא נאלץ להתפנות בעצמו לחדר המיון ולוודא כי יקבל טפול רפואי נאות.

אשם תורם בע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לו (2) 592, 603-604 21.4.82 נקבע: "מגמה שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הנו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מצבע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו". באשר לייחוס אשם תורם לעובד, נקבע כי: "נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו. יסודה של נטיה זו היא בעובדה שעל המעביד, אשר לו השליטה באמצעי הייצור, לדאוג לקיומם של תנאי ושיטות עבודה נאותים תוך נקיטת אמצעי הדרכה ופקוח שיהיה בהם, ככל האפשר, למנוע נזק מעובדיו, גם כשאלה עלולים במהלך העבודה לחטא ברשלנות" [ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון פ"ד מה (2) 593 21.3.91].

יש לזכור כי לצד העובדה כי אין בנמצא כל תעוד רפואי על בעיות שמיעה עובר לתאונה, התובע כבר בהיותו בית החולים ביום התאונה החל להלין על חרשות ופגיעה בשמיעה וחבלה באוזן (ראה נספח ד' לתצהירו לעיל).

...

נראה לי כסביר והוגן לפסוק לתובע פיצוי המהווה 12.5% מהפסדי שכרו בעבר ובעתיד, בסך 36,837 ₪ (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה: לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 356,000 ₪ הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 83,300 ₪.

לפני תביעה לניזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית, עקב מתן טפולי שיניים רשלניים, שגרמו לפגיעה עצבית.

בחודש 5/2018 פנה התובע לטפול רפואי אצל הנתבע, לצורך טפול בשני שניים תחתונות אחריות מצד שמאל באמצעות שתלים.

משלא חלפו הכאבים פנה התובע לבית חולים רמב"ם ובצילום פנרומי התגלה כי אחד השתלים פגע בעצב הלסת התחתונה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי ערב הטיפול התובע לא עבד, בשל תאונת דרכים וניתוח לב שארעו לפני כן, זאת בנוסף על מחלות נוספות מהם סבל התובע וכפי שהוא מודה בסיכומיו.

...

הכרעה ודיון לאור האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל.

הנכות התפקודית לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי טענות התובע למגבלות בגין הנכות שנותרה לו הן מופרזות ומוגזמות.

לכן אני סבור כי פסקתי סכום העולה על סכומים אחרים שפוסקים באופן שגרתי בגין נכות של 10% בגילו של התובע, אך יחד עם זאת אין בכוחי להגיע לסכום שביקש התובע.

אני מקבל באופן חלקי את הטענה במובן זה שבתקופת ההחלמה לאחר הטיפול, התובע נזקק לעזרה חלקית של בני משפחה.

סיכום ותוצאה לסיכום מסתכמים נזקי התובע לסך של 59,050 ₪.