אחריות ביטוחית בתאונת דרכים לנהג חדש

תאונת הדרכים אירעה ביום 19.06.2017 בין כלי רכב, מ"ר 88-524-11 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-992-25 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים" או "הרכב המבוטח") (ולהלן: "התאונה").

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ובהיתחשב בדין ובפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל כנגד הנתבעים, בכיסוי בטוחי יחסי של הנתבעת 2, והכל כפי שיפורט להלן: הנהגים המורשים לנהוג ברכב המבוטח על פי הפוליסה על פי רשימת הפוליסה (מוצג במ/1) המהוה חלק בלתי נפרד מהפוליסה אשר הוצאה לרכב הנתבעים המבוטח, נרשם בעמוד הראשון "הרשאים לנהוג ברכב: כל נהג" ומתחת לזה נרשם "בעל רישיון נהיגה לסוג רכב המבוטח בפוליסה זו משנת: 2014". בהמשך, בעמוד השלישי נרשם תחת הפרק של אחריות לניזקי רכוש של צד שלישי מתחת לנושא של "הגבלת ותק" ההתניה הבאה: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג חדש בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב פחות מ-4 שנים.". על פי לשון רשימת הפוליסה, ברור הוא שהייתה הגבלת ותק נהיגה של ארבע שנים לסוג הרכב המבוטח.

בהילכת פיקאלי נקבע שנהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח, מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו, אינה שוללת אוטומאטית את הכסוי הבטוחי לתאונת דרכים שבה היה מעורב הנהג, וישנו כסוי בטוחי חלקי לפחות, בכפוף לכך שלא מדובר במירמה של בעל הפוליסה.

...

סבורני, כי בנסיבות העניין לא נפגע שום אינטרס הסתמכות של הנתבעת 2 שהרי הנתבעת 2 כ"שחקנית חוזרת" בבית המשפט נתונה לשינויים ותמורות שחלים בדין ובפסיקה ואינה יכולה להיתלות על טעמים טכניים גרידא כדי לשלול זכות מהותית (מכוח הדין או הפסיקה).

לכן, אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת 2 לפיה אין תחולה של הלכת פיקאלי על הסוגיה שנותרה להכרעה בתיק דנן.

במצב דברים זה, אני קובע כי הנתבעת 2 הבאה בנעלי המבוטח מכוח סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תפצה את התובעת בגין נזקיה והפסדיה בשיעור יחסי, דהיינו לאחר הפחתה יחסית בשיעורם לפי הייקור בפרמיה שהיה נדרש בעקבות הגדלת הסיכון, כאשר הנטל להוכיח את שיעור ההפחתה הוא על הנתבעת 2.

לפניי תביעת תיחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל ניזקי רכוש שנגרמו לו על רקע תאונת דרכים מיום 19.06.2014 בין כלי רכב, מ"ר 93-343-64 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 32-808-50 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

יש לציין כי רשימת הפוליסה כוללת 'הגבלת ותק' בזו הלשון: "מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נזק שייגרם לרכב המבוטח או לצד ג' אם בעת קרות הנזק הרכב היה נהוג ע"י נהג חדש בעל רישיון נהיגה פחות מ-12 חודשים לסוג הרכב המבוטח בפוליסה זו." אין חולק כי בעת קרות התאונה תוקף רישיון נהיגתו של הנתבע 1 היה כעשרה חודשים (עמ' 9, שורות 22-21 לפרוטוקול) ולא שנה כפי שדורשת רשימת הפוליסה לקיומו של כסוי בטוחי.

...

על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, אני קובע כדלקמן: האחריות לקרות התאונה מבלי להכביר במילים אומר כי בעדותו בבית המשפט, הודה הנתבע 1 באחריותו לקרות התאונה (עמ' 7, שורות 14-12 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, מן הראוי לציין כי גם אם לא הוצג בפני הנתבע 1 ורעייתו מצג כי קיים כיסוי ביטוחי, הגם שאני סבור שמצג כזה כן הוצג בפניהם, הרי שהיה על סוכן הביטוח להביא לידיעתם את עניין ותק הנהיגה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הנתבע 1 ורעייתו מסרו לסוכן הביטוח את רישיון נהיגתו של הנתבע 1 ממנו ניתן היה ללמוד את וותק נהיגתו.

אשר על כן, ומאחר ולא עלה בידי הנתבעת 2 לסתור את המצג שהוצג בפני הנתבע 1 ורעייתו בדבר קיומו של הכיסוי הביטוחי, אני קובע כי יש לראות בנתבע 1, בנסיבות עניין זה בלבד, כמי שנהיגתו הייתה מכוסה בפוליסה.

הנתבעים אף טוענים להתיישנות התביעה הואיל והיא הוגשה לאחר שחלפו 3 שנים מקרות מקרה הביטוח – תאונת הדרכים, או לכל המאוחר – מועד פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה.

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען כי הוספת תאופיק נעשתה בידיעתו "כי היא נהגת חדשה והוא צריך להוסיף מישהו שיהיה ביטוח 100%" (עמ' 16, שו' 20 לפרו').

אולם מעבר לכל אלה – התובעים צרפו לתיק המוצגים מטעמם במסגרת נספח י"ד, מיזכר הנושא תאריך 20.7.08, יומיים לאחר ארוע התאונה, ובו פניה אל סוכן הביטוח זלצברג אל הנתבעת 1 בבקשה להוסיף את התובע 1 כנהג נוסף לפוליסה.

פועל יוצא של הקביעה העובדתית דלעיל הוא כי אין כסוי בטוחי לארוע התאונה, לא הוכח כי מי מהנתבעים פעל שלא כדין ואין כל אחריות מצידם להיעדר הכסוי הבטוחי.

...

מסקנות לאור האמור לעיל, אינני נותן אמון בעדותו של התובע 1, אינני מקבל את גרסת התובעים בכל הנוגע למועד הפניה לסוכנות הביטוח ואני קובע כעובדה כי הפניה נעשתה לראשונה ביום 20.7.08, לאחר התאונה.

התוצאה התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ לנתבעת 1 ו-15,000 ₪ לנתבעים 2-4 זאת בהתחשב בהיקפו הכספי של התיק ובהיקף ההליכים שהתנהלו.

העובדות ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 18.04.2018 בין כלי רכב, מ"ר 35-258-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' ובבעלות התובע 2 הם גם הנתבעים שכנגד (להלן: "רכב מגדל") לבין כלי רכב, מ"ר 26-112-79 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1, מבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' ונהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב הכשרה") (ולהלן: "התאונה").

בחקירתו הנגדית השיב נהג רכב מגדל כי בעת התאונה היה מוגדר "נהג חדש" עם ותק נהיגה של כשנה (עמ' 5, שורות 17-12 לפרוטוקול).

בהילכת פיקאלי נקבע שנהיגה של נהג בלתי מורשה על פי פוליסת הביטוח, מבחינת גילו ומבחינת ותק נהיגתו, אינה שוללת אוטומאטית את הכסוי הבטוחי לתאונת דרכים שבה היה מעורב הנהג, וישנו כסוי בטוחי חלקי לפחות, בכפוף לכך שלא מדובר במירמה של בעל הפוליסה.

...

לפיכך, בהיעדר כל ראיה מצדה של המבטחת (הנתבעת 2) המעידה כי רכישת פוליסת הביטוח עם הגבלת גיל הנהיגה המותר לארבעים ומעלה נעשתה כדי לשלם פרמיה זולה יותר, מתוך ידיעה ברורה כי מי שעומד לנהוג ברכב אינו מתאים להגבלה זו – אני סבור כי המבטחת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל על שכמה כדי להראות את כוונת המרמה של מבוטחה.

במצב זה, סבורני כי בחירת הגבלת הגיל הנהיגה לארבעים ומעלה בידי הנתבע 1 הייתה שגויה, בלי משים, ברשלנות אך לא במכוון.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

איל בן עזרי פינוי פסולת ועבודות עפר בע"מ מנורה מבטחים לביטוח בע"מ פסק דין עניינה של התביעה שלפניי בשאלת האחריות והכיסוי הבטוחי לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.12.19.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו טענה כי רכבה היה מבוטח בפוליסת ביטוח תקפה במועד התאונה שכן היא לא חבה בחבות מעביד בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח – 1986, מהטעם שהנהג לא דיווח והיא לא היה מודעת לעובדה כי הנהג מטעמה נהג בשלילה וגילתה על כך רק לאחר מתן פסק הדין בהיעדר הגנה.

בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ([פורסם בנבו], 20.6.2007); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישובי הפיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005)).

...

כל האמור לעיל, ביחס להעדר הוכחת ידיעה פוזיטיבית של הנהג בדבר שלילת הרישיון, מקבלים משנה תוקף ביחס למעסיק, משלא הוכחה ידיעתו של הנהג, הנתבע 1, קל וחומר לא הוכחה ידיעתו של המעסיק לשלילה שלא הובאה לידיעת הנהג עצמו.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.