אחריות ביטוחית בתאונת גורר ונגרר

כפי שציינתי במקום אחר (ת"א (שלום ראשל"צ) 20735-06-16 תעשית אבן וסיד נ' בן עברי, פסקה 16 (30.6.2019)), כאשר המסקנה היא שחלה פוליסת הביטוח של הגורר או הנגרר, המשמעות היא שהכיסוי הבטוחי חל ביחס לכל הנזק שניגרם כתוצאה מהתאונה.

כאשר חלים גם הביטוח של הגורר וגם הביטוח של הנגרר, נוצר מצב של ביטוח כפל ויחול לגביו ההסדר הקבוע בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ("החוק"), בשינויים המתחייבים מכך שמדובר בביטוח אחריות, וזאת בהתאם לסעיף 67 לחוק.

...

בכתב ההגנה טענה קש חתמים, כי דין התביעה נגדה להידחות מכיוון שגובה הנזק לו היא אחראית נמוך מההשתתפות העצמית בפוליסה, העומדת על סך 4,500 ש"ח. הגם שכלל שילמה מחצית מהנזק עוד לפני שהוגשה התביעה וטענה כי במחצית השנייה אמורה לשאת קש חתמים, מה שלכאורה מהווה הודאה באחריות הנתבע לתאונה, הרי שבכתב ההגנה טענו הנתבעים 2-1 כי האחריות לתאונה היא של התובע.

כפי שציינתי במקום אחר (ת"א (שלום ראשל"צ) 20735-06-16 תעשית אבן וסיד נ' בן עברי, פסקה 16 (30.6.2019)), כאשר המסקנה היא שחלה פוליסת הביטוח של הגורר או הנגרר, המשמעות היא שהכיסוי הביטוחי חל ביחס לכל הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

התוצאה היא, אפוא, כדלקמן: כלל תשלם לתובע את ההפרש בין הסכום ששילמה לסך של 4,500 ש"ח. כמן כן, כלל וקש חתמים ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 2,225 ש"ח (ההפרש בין הסך של 4,500 ש"ח לסכום הכולל שנפסק לטובת התובע).

תאונת הדרכים ארעה ביום 23.11.2015, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 72-889-74 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח ניזקי רכוש (להלן: "הפרטית") ובין כלי רכב, מסוג נגרר, שהיה בעת התאונה רתום לכלי רכב, מסוג טנדר, מ"ר 82-378-32 שהיה נהוג בידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 1 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הנגרר" ו- "הגורר", בהתאמה) (ולהלן: "התאונה").

...

רוצה לומר, כי סבורני כי נהג הפרטית החל להתקדם בנסיעתו האיטית בראותו כי הטנדר עומד לסיים לחלוף על פניו, אלא שלא נתן דעתו לנגרר או שלא ציפה לו, ובכך תרם נהג הפרטית לקרות התאונה.

אני סבור כי יש להעדיף את הגישה המטילה את האחריות על מבטחת הגורר מאחר שיש לראות בנגרר חלק פאסיבי, חסר חיות משלו, הנשלט בידי הגורר הנהוג בידי הנהג.

לפיכך, בנסיבות העניין, אני סבור כי יש לחייב את מבטחת הגורר, היא הנתבעת 1, במלוא החבות בגין נזקי התובעת, בהתאם לשיעור האחריות של נהג הגורר שנקבע לעיל.

על פי גישה זו, יש להטיל את מלוא האחריות לנהיגתו של נהג המשאית – על מבטחת המשאית, בהיותה "המובילה", ולאור בהיעדר ראיות ייחודיות לגבי אפיוני הנגרר כמו במקרה זה או למעורבותו בלא כל קשר לגורר (למשל בעת חניית הנגרר) – יש לחייב את מבטח הגורר בלבד (ראו: תא"מ (ראשל"צ) 59266-03-14 אלבר ציי רכב (ר. צ) בע"מ נ' פז (פורסם בנבו; 09.06.2016)).

כשלעצמי אני סבורה שהנגרר יכול לחוב בנזיקין כלפי צד שלישי, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסיקה הרואה בחיבור הנגרר לגורר כיוצר יחידה אחת המשפיעה על אופן ואופי הנהיגה בו, אשר חלקה אוזכר לעיל, ועל כן אני סבורה כי יש להם אחריות משותפת בגרימת התאונה וכפועל יוצא מכך חבות משותפת.

...

כשלעצמי אני סבורה שהנגרר יכול לחוב בנזיקין כלפי צד שלישי, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסיקה הרואה בחיבור הנגרר לגורר כיוצר יחידה אחת המשפיעה על אופן ואופי הנהיגה בו, אשר חלקה אוזכר לעיל, ועל כן אני סבורה כי יש להם אחריות משותפת בגרימת התאונה וכפועל יוצא מכך חבות משותפת.

סיכום סיכומו של דבר אני קובעת כי יש לחלק האחריות בין הנתבעות 1 ו-3 והנתבעת 2 בחלקים שווים.

בנוסף ישלמו הנתבעות 2 ו- 3 בחלקים שווים, את מלוא אגרת בית המשפט ושכר טרחת ב"כ התובעת בסך 6,000 ₪.

איני מקבל את הטענה שנגרר לא יכול לחוב בנזיקין כלפי צד שלישי, משום שהנגרר מבוטח בביטוח אחריות על ידי חברת ביטוח ואילו הנגרר יקבל פטור מאחריות בכל מקרה של תאונה אזי, ייגרם מצב של "עשיית עושר ולא במשפט" ע"י מבטחת הנגרר, שהוציאה פוליסת אחריות מיוחדת לנגרר, ואין זה ראוי והוגן לטעמי לנהוג כך, הן מבחינה ציבורית והן מבחינה משפטית ולכן, הנגרר והמבטחת שלו הנם בעלי אחריות משותפת וזהה לגורר ולמבטחת שלו.

...

בנסיבות ומשמדובר בשאלת משפטית, לא התקיים דיון פרונטאלי ולא נשמעו ראיות (קיים השתק פלוגתא רלוונטי לטובת התובעת, כמפורט בהחלטתי מיום 28.4.14) והנתבעות הגישו סיכומיהן בכתב על פי החלטתי בנוגע לשאלת חלוקת האחריות בינן לבין עצמן כלפי התובעת (התובעת לא נקטה עמדה והותירה ההכרעה לשיקול דעת ביהמ"ש).

איני מקבל את הטענה שנגרר לא יכול לחוב בנזיקין כלפי צד שלישי, משום שהנגרר מבוטח בביטוח אחריות על ידי חברת ביטוח ואילו הנגרר יקבל פטור מאחריות בכל מקרה של תאונה אזי, ייגרם מצב של "עשיית עושר ולא במשפט" ע"י מבטחת הנגרר, שהוציאה פוליסת אחריות מיוחדת לנגרר, ואין זה ראוי והוגן לטעמי לנהוג כך, הן מבחינה ציבורית והן מבחינה משפטית ולכן, הנגרר והמבטחת שלו הינם בעלי אחריות משותפת וזהה לגורר ולמבטחת שלו.

בשים לב לנאמר בסיכומי הנתבעות 1+2 בנוגע לכך שהנתבעת 1 אינה מוכנה לשלם השתתפות עצמית כפולה בגין אירוע התאונה- מסקנתי הינה אפוא כי גם המבוטחת של הנתבעות שלפניי וגם המבטחות שלפניי היו צריכות לתת דעתן (במסגרת היחסים הביטוחיים שלהם) לנושא ההשתתפות העצמית הכפולה שכן בעיית גורר- נגרר הינה בעיה ידועה ומוכרת היטב.

לסיכום התביעה מתקבלת במלואה כנגד כל הנתבעות.

ביום 14.7.11, אושרה הסכמת הצדדים ולפיה התובע יהיה זכאי לסכום כולל (ברוטו) בשיעור 135,000 ₪, סכום הכולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, סכום שישולם תוך 30 יום לאחר חתימה על שטרי סילוקין כמקובל ולאחר שבית המשפט יכריע בשאלה איזה חברת ביטוח, של הגורר או של הנגרר, היא שחבה בסכום המוסכם וההכרעה בשאלה שנותרה במחלוקת תנתן לאחר שהצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם בשאלה זו. השאלה שבמחלוקת משאית הסמיטריילר שהייתה מעורבת בתאונה, הורכבה מגורר אותו ביטחה הנתבעת 3 (ביטוח חקלאי) ונגרר אותו ביטחה הנתבעת 2 (הראל).

לעניין הקשר הסיבתי והמשפטי, ביקשה הנתבעת 3 ללמוד ולערוך היקש למקרה בו יש תאונה בין הולך רגל למספר רכבים וחלוקת האחריות ביניהם והצורך בקשר סיבתי ומשפטי שלשיטתה לא מיתקיים בעניינינו.

...

סבור אני כי חלוקה שווה בין המבטחות והעדר הבחנה בין מקרה שהגורר מונע למקרה שאינו מונע, תואמת את תכלית חוק הפלת"ד ומטרותיו וכל קביעה אחרת, תביא להבחנות "דקות ודקיקות" שיש להימנע מהן, כדברי כב' השופט ברק בע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח פ"ד מב(2) 844: "מדיניות משפטית בריאה צריכה להימנע מיצירתן של הבחנות דקות ודקיקות, המונעות כל בטחון משפטי והמטילות ספק באשר להחלטתו העתידה של בית המשפט. כך הוא הדבר בדרך כלל, כך הוא בוודאי המצב בתחום כשלנו, שהוא בעל חשיבות מעשית רבה, ואשר מיגוון האפשרויות האקטואליות עולה תמיד על כל דמיון" סיכום בתאונה שהתרחשה בתום פריקת סחורה ממכולה שהייתה על נגרר, שהיה מחובר לגורר (משאית), נפגע התובע.

כפי שפירטתי בנימוקי פסק הדין, מסקנתי הינה שעל מבטחת הגורר וכן מבטחת הנגרר, לשאת בחלקים שווים בנזקו של התובע.

לפיכך, אני מורה לנתבעות 2 וכן 3 לשלם בחלקים שווים, את הסך של 135,000 ₪, סכום הכולל הוצאות ושכ"ט עו"ד וזאת בתוך 30 יום מחתימת התובע על שטר קבלה וסילוק ובהתאם להסכמה שאושרה בישיבה מיום 14.7.11.