אחריות בגין נפילה בחנות עקב סרטי אריזה

בקשות אלו הוגשו בשני הליכים נפרדים – גב' נדרה עובדיה (להלן: "נדרה") הגישה בקשתה לאישור תובענה ייצוגית במסגרת ת"צ 13586-09-13 נגד "רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ" (להלן: "רמי לוי") לבית דין זה. מיכאלוב נרמינה (להלן: "נרמינה), גרשון ז'אנט (להלן: "ז'אנט") ואייסמונד מרינה (להלן: "מרינה")(ביחד ייקראו להלן: "המבקשות") הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשת חנויות "א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ" (להלן: "ויקטורי") במסגרת ת"צ 4863-04-15 לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

על נוהגה של 'ויקטורי' לבצע בירור ולקבל את הסברן של הקופאית במעמד החתימה – למדנו מעדויות המבקשות בעצמן כאמור- ר' עדותה של ז'אנט החל מעמ' 17 ש' 16 - ומה קורה בקופה הראשית היא צריכה להוציא דוח ארוך כדי לראות הבדל אם יש חוסרים או אין חוסרים ולהודיע אותי אם יש או אין אם יש חוסר עושים ספירה נוספת של הכסף שנוכחותך לפעמים כן אם יש פער שאלים את הקופאי למה נכון? אם יש תשובה לשאלה למה קופאי פשוט לא יעשה את החוסר נכון? ראיתי בתצהיר המשלים שלך, וזו הרחבת חזית שאליה אנחנו גם מתנגדים, אמרת לחברותיך כי מטבעות יכולים ליפול בסרט הנע נכון? נכון אם קורה כזה מקרה אז את יודעת שנפל ואת יכולה להגיד את זה בקופה הראשית נכון בסדר לכך יוסף, שהמבקשות אישרו בחקירתן כי במקרה שאינן מסכימות לגובה החוסר, יש בידן אפשרות לסרב לחתום – ר' עדותה של נרמינה בעמ' 35 ש' 10-12 – זה נכון שהקופאי מאשר את הנכונות של המופיע בדוח ויכול להגיד גם שזה לא נכון ולכן אם הוא חותם זה אומר שזה נכון? כן בטח אם כן, למדנו מעדויותיהן של המבקשות, כי החתימה על גבי 'דו"ח קופה ארוך', לא נעשתה בחלל ריק או באופן טכני, אלא לוותה בבצוע בירור במעמד הקופאית הראשית (גם אם לא ממצה) שמטרתו לבדוק את מקור החוסר.

האם העובדה שבסופו של דבר ההחלטה על הנכוי נותרת לשקול דעת הנהלת ויקטורי משמעה כי אין עסקינן בחוב מוסכם? הנושא נותר מעורפל ונבהיר: מחד גיסא מצאנו לכאורה כי אכן נערכים בירורים על מנת לשלול הן מצבים שבהם לקופאית אין כל אחריות לחוסר, והן מצבים שבהם למרות אחריותה (כגון מתן עודף שגוי, נפילת כספים מתחת למסוע), נעשה על מנת למנוע קזוז, ככל שמעלה הסבר כאמור.

...

אשר לבא-כוח המבקשות, אנו סבורים לראוי במקרה דנא, להורות על מינויו של בא-כוח נוסף, ולא על החלפתו.

סבורים אנו כי לאור היכרותו העמוקה ורבת השנים עם ההליכים דנא, יהא זה יעיל ונכון יותר, כי ימשיך לייצג בהליך ואולם על מנת להבטיח התנהלות הראויה למייצג בתובענה ייצוגית באופן שמחד ישמרו כראוי האינטרסים של ציבור המיוצגים ומאידך, ינוהל ההליך באופן שלא יכביד גם על הצד שכנגד ועל בית הדין ולשם תיקון הפגמים שצוינו לעיל, יצורף מייצג נוסף.

על כן, ובהתאם לסמכותו של בית הדין לפי ס' 8(ג)(1)לחוק אנו מורים כי בא-כוח המבקשות ונדרה יפעל למציאת בא-כוח נוסף לייצוג בתיק דנא.

בבית האריזה התובעת עבדה מרבית הזמן בעמידה ומילאה ארגזים במשקל של כ- 10 ק"ג אותם הרימה והעבירה, מרחקים של בין 5 מטרים ל -10 מטרים מתא מיון לעמדת סרט הנע.

במסגרת עבודתה בניקיון, היתה התובעת אחראית על נקוי תאי השירותים ואחראית על הקפיטריה שנמצאת בקומה שניה של המפעל, כאשר עבודתה כללה ניקיון ושטיפת הקפיטריה, ניקיון חדרי השירותים - כולל שטיפת הריצפה, שטיפת האסלות, נקוי הדלקות, נקוי המראות והמשטחים.

מקצועות אלו כוללים עבודה בחקלאות, עובדי שירות, (אחיות, עובדי חנות, עובדי אשפה), אכסנאים, עובדי ביניין ועוד (מאמרים 7-9).

פורום ויקירפואה מתאר את המחלה כדלקמן: "SPONDYLOLISTHESIS היא החלקה של חוליה על גבי המקטע השכן שלה. יש להבדיל בין SPONDYLOLISTHESIS, SPONDYLOLYSIS שהיא מצב נפוץ המתבטא בפגם בחוליות.

...

כיצד הוא יכול להגיע למסקנה מוחלטת שמדובר במחלה מולדת וכי אין המדובר באירועים מזעריים שחוזרים על עצמם שגרמו להיווצרות המחלה? נא לנמק.

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות וכן לאחר שנתתי דעתי לעמדת הנתבע ביחס לשאלות אשר להפנייתן לא התנגד וכן לאלו שכן הגעתי למסקנה כי בכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה, יש מקום להפנות אל המומחה כמעט את כל שאלות ההבהרה שביקשה התובעת, כאשר בקשר לאלו להן התנגד הנתבע הגעתי למסקנה כי יש להפנות חלק מאותן שאלות אך לא תמיד בנוסחן המקורי, אלא בשינויים הנובעים מאותן טענות של הנתבע בהן מצאתי ממש ו/או מחוות הדעת.

כיצד הוא יכל להגיע למסקנה שמדובר במחלה מולדת ולא באירועים מזעריים שחוזרים על עצמם שגרמו להיווצרות המחלה? נא לנמק.

בהינתן החומר הרפואי של התובעת בו יש איזכור למתיחה שהתחילה התובעת להרגיש בעמוד שדרה מותני כשנתיים לפני התאריך שבו התברר שהיא צריכה לקבל טיפול כירורגי לטיפול בליקוי ספודילוליסטיזיס - האם יש בכך כדי להוביל למסקנה שהליקוי ממנו היא סובלת בגבה כן נובע מאירועים מזעריים מיקרוטראומתיים שגרמו להחמרת מצבה הרפואי עד שהגיעה למצב בו צריכה התערבות כירורגית? נא לנמק.

לאחר מכן, ועד 1984, התובע עבד בחנות חשמל באופקים, ביחד עם אביו, ובשנים אלו ביצע גם עבודות חשמל בהקף קטן.

התובע ביצע עבודות עבור לקוחותיו עבודות חשמל שונות, ביניהן – עבודות של החלפה ושדרוג כבלי חשמל לכבלי תא"מ (תיל אוירי מבודד), עבודות תיחזוקה שוטפת של גנרטורים ולוחות חשמל של מוסדות (קיבוצים, חדרי אוכל וכד'), תאורת רחובות, התקנת ממירי מתח (בתוך פילרים של תאורת רחובות), הקמת מערכות חשמל וקוי תאורה וכוח, ברחובות, בחממות, בתי אריזה, חדרי קרור וכד', וטפול והחזקה של מיתקני שאיבה של מי שופכין.

בנוסף, נידרש התובע לבצע עבודה בסמוך לאותם בורות, בין היתר של טפול בלוח חשמל שאחראי על תיפקוד המשאבות שבתחתית הבו.

הסבירות לקשר סיבתי נופלת מ-50%.

...

בסיכומו של דבר, חוות הדעת מפורטת ומנומקת והשתכנעתי אף מהתשובות לשאלות ההבהרה בשני הסבבים כי אין יסוד לטענה כי חוות הדעת אינה מספקת או שחלילה ניתנה כלאחר יד. מנגד, התובע לא הפנה לפרסומים נוגדים המעידים לכאורה על קיומה של אסכולה שונה מזו שבה אוחזת המומחית מטעם בית הדין.

ההיפך הוא הנכון, התרשמתי כי המומחית לא התעלמה מהמחקרים אליהם התייחסה ואף תמכה עמדתה, תוך שהיא מפנה לאותם מקורות ממנה היא הגיעה למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה לבין החשיפה התעסוקתית של התובע.

נוכח האמור לעיל, ומשנדחתה הבקשה למינוי מומחה נוסף, דין התביעה להידחות.

" מנהל הסניף גם אישר בעדותו שבאיזור של בקבוקי השתיה יש משטחים שעליהם מונחים הבקבוקים באריזות, וכי מהמשטח יוצאת זרוע מברזל אשר נפתחת בעת העמסת הבקבוקים על המשטח ופריקתם ממנו, ונסגרת לאחר סיום הפעולה (עמ' 23): "כב' הש' הרנוף: ומהמשטחים האלה, יש את הברזל, הם נפתחים ונסגרים באמצעות ברזל?

עו"ד גור: אתם שומרים את סרטי ה, כב' הש' הרנוף: אז רק רגע, אדוני פה היום בגלל שלהבנתך לא נגרם לו נזק שהוא דורש טפול? העד, מר חסון: גם כשהייתי, אני נמצא פה כי כשאני הייתי נוכח באותו יום הלקוח עמד על הרגליים, היה נראה על-פניו שהכל בסדר, פניתי לשאול אם הוא צריך עזרה, הוא אמר לי 'לא, הכל בסדר'.

כב' הש' הרנוף: אבל אותך כמנהל סניף לא עולה אצלך השאלה אם יש בעיה אולי? נגיד שמישהו נפל ולא קרה כלום, זה לא משהו שאתה נותן עליו את הדעת? העד, מר חסון: אני נותן עליו את הדעת, אני בדרך כלל שואל את הלקוח אם הכל בסדר איתו, היה מקרה גם כן שלקוחה בהריון נפלה בחנות, החליקה על שמפו שהיה שמה פתוח, לא עזבתי אותה ופינינו אותה, עשינו את כל מה שצריך שמה.

אולם, משנוכח עמדתה הבלתי מיתפשרת של הנתבעת מצא עצמו התובע נאלץ לנהל את ההליך עד תומו (ראה עמדת ב"כ הנתבעת בשני קדמי המשפט שהתקיימו אל מול עמדת ב"כ התובע - פרוטוקולים מיום 31.10.21 ומיום 29.5.22); משבסופו של יום התביעה התקבלה (הן במישור האחריות והן במישור הנזק) וגרסתה של הנתבעת התבררה כלא מבוססת ולא מוצדקת; ובשים לב לכך שהתנהלו שלושה דיונים בבית משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, נחקרו עדים, והוגשו סיכומים בכתב - אני סבורה כי מדובר בהוצאות סבירות וריאליות ביחס לעבודה ולמשאבים שהושקעו.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 17,850 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

אולם, משנוכח עמדתה הבלתי מתפשרת של הנתבעת מצא עצמו התובע נאלץ לנהל את ההליך עד תומו (ראה עמדת ב"כ הנתבעת בשני קדמי המשפט שהתקיימו אל מול עמדת ב"כ התובע - פרוטוקולים מיום 31.10.21 ומיום 29.5.22); משבסופו של יום התביעה התקבלה (הן במישור האחריות והן במישור הנזק) וגירסתה של הנתבעת התבררה כלא מבוססת ולא מוצדקת; ובשים לב לכך שהתנהלו שלושה דיונים בבית משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, נחקרו עדים, והוגשו סיכומים בכתב - אני סבורה כי מדובר בהוצאות סבירות וריאליות ביחס לעבודה ולמשאבים שהושקעו.

י' צלקובניק: בפנינו ערעור על גזר הדין שניתן בעיניינו של המערער על ידי בית משפט השלום לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופטת ש' שפר) בגמר 11260-10-20 ביום 27.11.22, בעקבות הרשעת המערער, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961, בגין אחריותו לתאונת דרכים בה מצא מותו הולך רגל, מר הרצל נחמיאס ז"ל (להלן –המנוח).

קביעת מהירות הנסיעה מהירות הנסיעה של הרכב - 86.54 קמ"ש, שנקבעה על ידי בית משפט קמא, מתבססת על חוות דעתו של מומחה המעבדה לראיה דיגיטאלית במז"פ, עד התביעה רס"ב רון גוראל (ת/26); חישוב המהירות שערך גוראל, מתבסס על סירטון וידאו שנלקח ממצלמת אבטחה של אחת מהחנויות בזירת התאונה, בו נראית תנועת הרכב בקטע כביש, מתחילת מפרץ חניה, ועד מקום הפגיעה במנוח, ליד אבן השפה התשיעית לאחר סיום מפרץ החניה.

אין אני רואה מקום להתערב במסקנה כי החישוב שנערך על ידי גוראל הוא המדויק ביותר, וכפי שצוין על ידי בית משפט קמא, לא חלק גם מומחה ההגנה על אמינות קביעת המהירות באמצעות ניתוח סרטי הווידאו; מומחה ההגנה אף לא הציג בחוות דעתו כל עמדה מקצועית מגובשת לעניין גובה המהירות, ומשכך הערכות המהירות שהציג, הנן בגדר הערכות משוערות, שלא ניתן לקבוע על פיהן ממצא עובדתי בדוק.

עם זאת, יש לציין, כי גם לפי המדידה שנערכה על ידי בן זקן – 58.2 מ', הרי שמהירות הנסיעה לא נפלה מ- 76 קמ"ש, העולה על המהירות המותרת של 50 קמ"ש, וניתן היה לעצור את הרכב לפני הפגיעה במנוח, בהנתן המרחק ממנו ניתן היה להבחין במנוח, על פי קביעת בית משפט קמא, בה אדון בהמשך הדברים.

...

גם העד טייב אישר כי הוא "מעריך" שהמהירות היתה "באזור" ה- 60- 70 קמ"ש, ולא ניתן היה להגיע לפיכך, לקביעה ממשית בעניין המהירות על יסוד עדות זו. סופם של דברים שהממצא שקבע בית משפט קמא בעניין מהירות נהיגה של כ – 86 קמ"ש עובר לפגיעה במנוח מבוסס כראוי, ואין מקום להתערב בו. סבור אני כי יש לדחות גם את טענת ההגנה לעניין שדה הראיה לעבר המנוח.

שלא כדעת בית משפט קמא, סבור אני כי הרשלנות שנגלתה בדרך נהיגתו של המערער משמעותית מאד, ואף גבוהה.

דרור ארד-אילון, שופט סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו.