אחריות בגין נפילה בחדר אוכל: היעדר חבות הנתבעים

כמו-כן, טענות המבקשת בדבר החבות בנזיקין נדחו בסעיפים 37 + 38 של פסק הדין בהליך הראשון, וזו קביעה פוזיטיבית, וקביעות אלה אושרו בבית המשפט המחוזי בערעורים שהגישו שני הצדדים (ע"א 68043-02-19 + ע"א 2530-03-19).

בהתייחס לטענת המבקשים, לפיה נקבע בפסק הדין שניתן בהליך הראשון, כי הליקוי הנטען (והמוכחש) איננו בגדר "פגם נסתר", ולכן לפי עמדת המבקשים, אין מקום להטלת אחריות בגין ליקוי זה, טוענת המשיבה, שתחילה נימסר לחזקתה הבית עם הריצוף החלק, היא נפלה והחליקה בחצר הקדמית ולאחר מכן, כך נטען, החליפו המבקשים את הריצוף בריצוף "אנטי סליפ" והעבירו חלק מן הריצוף שבחצר הקדמית לחצר האחורית (עיינו: סעיף 12 בתביעה מושא הליך זה, וסעיף 18 בתביעה שבהליך הראשון).

בהמשך נטען בתביעה שהוגשה בהליך הראשון, שהמבקשים חבים כלפיה בגין רשלנותם (סעיף 41), וכן נטען בסעיף 42: "הנתבעים בנו את הבית בניה רשלנית ו/או לקויה ו/או תוך חסכון בחומרי בניה ו/או שימוש בחמרי בניה מאיכות ירודה ו/או באופן בלתי מיומן ו/או בנגוד לכל דין". בסעיף 43 לתובענה בהליך הראשון נטען עוד, שהמבקשים העסיקו קבלנים, שלוחים או עובדים שרמת מקצועיותם אינה מספקת ולא נקטו באמצעים הדרושים לבצוע תקין של עבודות הבניה.

בהעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם התובע בשני המקרים זהה.

מבלי שאביע עמדה עקרונית לגבי גישה זו, אוכל לקבוע, כי בנסיבות העניין דנן, ראוי היה לאפשר את הגשת חוות הדעת, חלף גישת 'יקוב הדין את ההר' אשר נשקפת מהחלטתו של בית המשפט המחוזי".

...

(3) בכל הנוגע למשה – אני דוחה את ערעורו.

(4) אני מחייב את משה לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל).

(5) אני מחייב את המשיבה לשלם ליצחק, באמצעות בא-כוחו, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל) וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

התובע שוחח באותו בוקר בחדר האוכל עם מנהלת מטעם המלון, גב' איריס ממן, שהגיעה לחדרו בערב הקודם.

הנתבעות הוסיפו וטענו כי התובע סובל ממחלה בשם Myasthenia-gravis על-פי איבחנה משנת 2015, וכי החליק בגין מצב רפואי קודם.

גדר המחלוקת הנתבעות אינן חולקות על העובדה שהתובע נפל והחליק בחדר הרחצה בעת שהתארח במלון, ואינן חולקות בפועל על התעוד הרפואי שהציג אודות החבלה שנגרמה לו. גדר המחלוקת נוגע בעקרו לשאלת החבות, קרי, הטענות בדבר ליקויים בטיחותיים בחדר הרחצה, רשלנות מצד הנתבעת 1 והקשר הסיבתי בין הליקויים הנטענים לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע.

כבר נפסק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(4) 113 כי חיי היום יום רצופים סיכונים טבעיים ורגילים לפעילות אנוש מקובלת, וכי לא בכל מקרה יש הצדקה להטלת אחריות על המחזיק במקרקעין – "ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהריצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". במקרה דנן לא שוכנעתי במידה מספקת שהנתבעת 1 לא נקטה אמצעי זהירות נדרשים, ומקובלת עליי הטענה כי בפועל הותקנו בחדר הרחצה אמצעי בטיחות מונעי החלקה, גם אם בהעדר ראיות אין אפשרות לקבוע האם היה די בהם, אם לאו.

...

כבר נפסק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(4) 113 כי חיי היום יום רצופים סיכונים טבעיים ורגילים לפעילות אנוש מקובלת, וכי לא בכל מקרה יש הצדקה להטלת אחריות על המחזיק במקרקעין – "ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". במקרה דנן לא שוכנעתי במידה מספקת שהנתבעת 1 לא נקטה אמצעי זהירות נדרשים, ומקובלת עליי הטענה כי בפועל הותקנו בחדר הרחצה אמצעי בטיחות מונעי החלקה, גם אם בהיעדר ראיות אין אפשרות לקבוע האם היה די בהם, אם לאו.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 500 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

לטענתן בהתאם לסעיף 7 להסכם משנת 2012 וסעיף 10 להסכם מיום 05/11/12, הנתבעת 3 אחראית בגין ניזקי גוף ישירות כלפי הניזוק, ואף התחייבה לשפות את המלון (הנתבעת 1).

כשבאים האורחים יש לדאוג לשירות ולחדש את המזון וכלי האוכל.

וכך גם כתוב בהפנייה לבדיקת אולטרסאונד של שירותי בריאות כללית דו"ח פציעה מיום 27/04/13 מציין כי התובע 1 החליק במקלחות של העובדים, ושם נאמר: "העובד (שמו של התובע1 ) לקראת סיום משמרת הבוקר שלו הלך לשטוף ידיים בחדר הלבשה כשנכנס לחדר הפנימי של השירותים החליק על הגב צד ימין נפגע בכתף ימין שלו שעת הארוע 13:30 [...] חשוב לציין כשהגעתי למקום הארוע המקום היה עם שלולית של מים ועם סבון, כיור שבור". הד"ח אינו חתום, והוגש על־ידי ב"כ נתבעות 1 ו־2 יחד עם מיסמכי המל"ל. ממסמכים אלה עולה כי התובע 1 לא נשאר מוגבל בכתפו השמאלית מן התאונה שאירעה לפני 15 שנים.

כיור שבור המרטיב את סביבתו שאיננה סביבה שאמורה להיות רטובה מהוה ללא ספק חריגה מחובת זהירות זו. עם זאת התמידה הנתבעת 1 בטענתה כי הנתבעת 3 הנה הנושאת באחריות, ומקורות אחריותה הם שניים: (1) אחריות בעוולה נזיקית ישירה כלפי התובע 1, כאשר הנתבעת 1 טוענת כי יש לקבוע שהגורמים לנפילה יסודם בהכרח ברשלנות במילוי תפקידי הניקיון על־ידי עובדיה של הנתבעת 3, שהייתה חברת הניקיון; (2) בהתחייבות חוזית של הנתבעת 3 כלפי הנתבעת 1 לשפות אותה על כול נזק שיגרם לאדם כלשהוא במלון בתוך תקופת החוזה.

משכך קובע בית־המשפט כי לא הוכחה חבות ישירה של הנתבעת 3 בנזיקין, ולא הוכח כי עובד מעובדיה של הנתבעת 3 הוא שגרם במעשיו ליצירת השלולית עם המים והסבון שגרמה לנפילת התובע 1.

צדדים בהליך אזרחי יכולים להגיש הסכם פשרה ללא הודאה באחריות והיעדר הודאה כזו אינו שולל את היכולת למתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים.

...

הודעה לצד ג' כנגד הנתבעות 3-4 נדחית.

בית המשפט מצא כי המידע והנתונים ובמיוחד דו"ח הקב"ט דבר הכיור השבור ונוהלי האחריות והפיקוח הן הפנימיים והן החוזיים היו ידועים לנתבעות 1-2 .

בנסיבות התנהלות זו מצא בית המשפט לנכון כי הנתבעות 1 ו־2, ביחד ולחוד, תשאנה בשכ"ט הנתבעות 3 ו־4 בסך של 15,790 ש"ח, וכן בהוצאות שהוציאו בעניין מומחה בית־המשפט, כנגד קבלה.

טענתן המרכזית של התובעות היא שהנתבעת אחראית להתחממות או להיתלקחות שומנים במעלה תעלת נידוף העשן המוסתרת בחדר האוכל של המלון, וזאת בשל אי נקוי מרבצי שומן מתעלות המנדפים, כפי שהתחייבה חוזית לעשות.

חבות הנתבעת בגין אחריות מקצועית מוחרגת בפועל בפוליסה ועל כן אין כסוי.

לטענת הצד השלישי, העבודה המדוברת נופלת לאותם מקרים בהם נידרשת מומחיות מיוחדת, כישורים וידע, ועל כן הדבר מצוי תחת האחריות המקצועית אשר אינה מכוסה כאמור.

...

גרסתה של המבטחת אינה מקובלת עלי ואיני מוצאת מקום לשלול מהנתבעת את תגמולי הביטוח המגיעים לה על בסיס הנימוקים שהוצגו.

סוף דבר כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בגין אירוע השריפה ונזקיו בין התובעות לבין הנתבעת, וזאת בשיעור של 80% לתובעות ו-20% לנתבעת.

לפיכך, התביעה נגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי בלבד והיא נדרשת לשאת בפיצוי בסך 20% מסכום התביעה, דהיינו 83,918 ₪ נושא ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה .

חשוב לציין בהקשר זה, זאת מהתרשמותי מרמת הפרוט המשתקפת מריכוז הדיווח שהוצג, נראה שהמעון – ולזכותו ייאמרו הדברים – כי הוא היה נוהג לתעד באופן יומיומי את האירועים, הבדיקות והתלונות של המנוחה, וזה כלל אף תיעודים אודות מצב רוח (למשל: "פנים מחוייכות", "שמחה וצוהלת", "מרגישה טוב" וכו') ולעתים גם תיעודי מעקב (למשל: "ניצפתה בחדר אוכל", "הגיעה ללא מקל ללא הליכון" וכו').

לעניין נפילת בני הגיל השלישי ושאלות החבות, נכתבו הדברים הבאים (מפי כבוד השופטת א' מור אל) בת"א (שלום ת"א) 25412-05-16 פלונית נ' עד 120 רמת החיל רשת בתי מגורים לגיל השלישי, פסקה 29 (5.1.2020): "נדמה שלא יכול להיות חולק שהנתבעת חייבת הייתה לדאוג לבטחונם ובטיחותם של הבאים בשעריה. גם אם אניח שלא מדובר באחריות מוחלטת ולא ניתן למנוע כל תאונה וכל מפגע, והגם שיש מבני הגיל השלישי שנופלים גם בלא להקים אחריות למאן דהוא, ברי שעל הנתבעת לנקוט באמצעים סבירים למנוע סיכונים סבירים וצפויים". בנסיבות העניין, כאמור, לא הוכח שהתובעת החליקה כי אם נפלה.

כאמור, עקב הנפילה נגרם למנוחה שבר בירך והיא נאלצה לעבור ניתוח החלפת מפרק בירך, על כל הנילווה לכך מבחינת כאב וסבל והצורך הטיפולי.

ההחמרה "ככה"נ"-כך נרשם, "נובעת ממרכיב של כאבים לאחר ניתוח, חוסר ניידות ומחלה זיהומית פעילה". כפי שניתן להתרשם, אמנם המנוחה המשיכה להיות מאושפזת בבית החולים, זאת בהמשך לאישפוזה לצורך הניתוח שעברה במפרק, אך בסופו של יום, נראה שחלו סיבוכים רפואיים נוספים – שלא ניתן לקבוע בהסתברות המתבקשת כי מקורם הנפילה והנובע ממנה, וממילא בהיעדר חוות דעת רפואית כאמור, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי של גרימה בין הארוע לבין המוות.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, יש לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן, ותוך שמובהר, כי נדרשתי אך לטענות המרכזיות שהצריכו הכרעה.

מאחר ונקבע שאין קשר סיבתי בין ההתרשלות והאירוע לבין הפטירה, זאת גם בשים לב לכך שהמנוחה התגוררה בדיור מוגן עד פגיעתה, נדחות בזאת תביעות התובעים לפיצויים בראשי הנזק של אובדן שירותי סבתא ואם, וממילא נדחית עתירתם לפסיקת הוצאות קבורה ואבלות.

תוצאה התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעים ישלמו לתובעים סך 40,000 ₪.