שלוש הנתבעות כפרו בנסיבות התאונה ובאחריותן לה וטענו כי הארוע הנטען היה בלתי צפוי; לטענתן, הארוע לא נגרם כתוצאה ממכשול, מפגע, ליקוי או כשל בטיחותי במיתחם נתב"ג או בדרגנוע, אלא כתוצאה מנפילת כבודה של נוסע אחר; האחריות לתאונה, אם בכלל, טענו, מוטלת על אותו אדם, אשר הפר את האיסור לעלות בדרגנועים עם כבודה.
על כן, ולאור ריבוי מקרי הנפילה בדרגנועים עקב נפילת כבודה, יש לקבוע כי הסיכון הטמון בשימוש בדרגנוע עם כבודה הנו סיכון צפוי.
בנוסף, ושלא כדעתו של בית המשפט בפרשת אורן, אינני סבורה כי הדרישה להעמיד דייל אחד - מתוך מצבה של חמישה עד ששה דיילים בעונה העמוסה, ליד הדרגנוע, לצורך הפניית הנוסעים בעלי הכבודה אל המעליות, היא דרישה מכבידה שאין מקום להטילה על כל בעל מקרקעין בהם מצוי דרגנוע, כפי שנקבע שם: לא הרי הדרגנוע המוביל מרציף תחנת רכבת נתב"ג אל הכניסה לבית הנתיבות, כהרי דרגנוע בקניון או בבניין משרדים גדול; לא מבחינת כמות האנשים העולה בו בו-זמנית, כאשר לגבי הדרגנוע העולה מרציף תחנת רכבת נתב"ג מדובר בתכולה של רכבת מלאה, לעומת אנשים בודדים בכל עת בדרגנוע בקניון או בבניין המשרדים; ולא מבחינת הכבודה המועלית - מימדיה ומשקלה, וכפועל יוצא - הסיכון הטמון בה: הבדל חד קיים בין נפילה של מזודה על אדם ובין נפילה של שקית קניות עליו או תיק מסמכים, ואין מקום לגזור ביניהם גזירה שווה.
...
אוסיף, כי מאז חודש אוגוסט 2016 לא הציג התובע תיעוד רפואי נוסף המעיד על פנייה לגורם רפואי כלשהו בקשר לתאונה וגם בכך יש לתמוך במסקנה כי אין לנכויותיו כל השלכה תפקודית.
ראשי הנזק
בשקילת כל האמור לעיל, אני קובעת לתובע פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן:
כאב וסבל
התובע ביקש פיצוי בסך 200,000 ₪; הנתבעות מנגד הציעו בתחשיבן פיצוי של 20,000 ₪ ובסיכומים בסיום שמיעת ההוכחות - 15,000 ₪.
סך כל הנזק:
נזקו של התובע מסתכם, איפוא, בסך של 37,000 ₪ כדלקמן:
כאב וסבל: 25,000 ₪
הפסדי שכר בעבר: 6,000 ₪
גריעה מכושר השתכרות: ---
עזרת הזולת: 4,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות: 2,000 ₪
סך הכל: 37,000 ₪
סוף דבר
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 37,000 ₪.
