אחריות בגין נזקי גוף בפעילות אתגרית במרכז אתגרים

התובע, יליד 1982, הגיש תביעתו לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין ניזקי גוף שנגרמו לו במהלך יום כיף שאירגנה מעסיקתו, נתבעת 1.

כפי שנקבע ע"י כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בעיניין ועקנין הנ"ל: "חיי היום- יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק...אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היום- יום. ההולך לבית- מרחץ אינו יכול להתלונן על שהריצפה חלקה..., והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה... המשחק עם כלב עשוי להישרט... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". בעניינינו, מדובר בפעילות מסוג ספורט אתגרי (אקסטרים) וככזה, טמון בה סיכון טבעי למי שמבקש להישתתף בה (ראו עדות מר קדר בעמ' 40 לפרוטוקול שורות 2-3).

יחד עם זאת, יש סיכונים שעליו לקחת בחשבון וישנם סיכונים שהם באחריות המזמין (ראו עניין ועקנין; ת"א 2269/00 אבו בכר חאלד נ' מכבי ג'ת (פורסם במאגרים, 18.1.04); ע"א 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה (פורסם במאגרים, 9.12.02)).

...

הנתבעות תשלמנה לתובע פיצויים כדלקמן: אבדן כושר השתכרות - 100,000 ₪ הפסד פנסיה- 12,500 ₪ עזרת הזולת - 3,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 2,000 ₪ נזק לא ממוני - 20,000 ₪ סה"כ נזק 137,500 ₪ בהפחתת אשם תורם 25% - 103,125 ₪ בניכוי מל"ל 27,420 ₪ (-) יתרה 75,705 ₪ יריבות התובע מול המבטחת בפתח סיכומיה טוענת המבטחת, כי נתבעת 3 (המבוטחת), החברה מפעילת סקי המים במקום בזמנים הרלבנטיים לתביעה, חדלה מלפעול במקום התרחשות התאונה.

המבטחת מוסיפה וטוענת, כי מאחר ולא התבקש ולא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבעת 3 – לא ניתן להטיל עליה אחריות ודין התביעה נגדה להידחות.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את המבטחת לשלם לתובע פיצויים בסך של 57,200 ₪ .

התובע נפגע במיגרש החלקה על קרח והשאלה לה אנו נדרשים בפסק הדין – האם הפרה מפעילת האתר חובות זהירות כלפי התובע? התביעה ומהלך הדיון לפניי תביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 26.5.2015, עת שהה באתר נופש המנוהל על ידי נתבעת 1 (להלן: הנתבעת).

הנתבעת טענה עוד כי התובע בחר ליטול את הסיכון מרצון ולהתנסות בספורט אתגרי ומסוכן ועל כן עליו לשאת בתוצאות מעשיו.

גירסתו של התובע לגבי עצם ארוע הפגיעה מקובלת עליי ודבריו נתמכים בראיות נוספות: עדותו של חברו חמד ששהה עמו וראה את התובע שוכב על משטח ההחלקה (ראו התצהיר ת/7); עדותה של סטולין נציגת הנתבעת (נ/1); עדותו של שחאדה החובש מטעם הנתבעת שטיפל בתובע (נ/3); דוח הפציעה שמולא סמוך לאחר התאונה (צורף לתצהיר סטולין ושחאדה); ותעוד רפואי שנערך סמוך לאחר התאונה בו צוין כי התובע "החליק במרכז קנדה" (מיסמך ממוקד רפואי "רים" ומבית חולים נצרת מיום התאונה – צורפו לתצהיר התובע).

בעיניין ועקנין ציין כב' השופט ברק דברים אלו בהתייחס לסיכונים בשימוש במיתקן ספורט: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במיתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות " [ההדגשה לא במקור – מ"ע].

...

התוצאה המסקנה העולה מן האמור שדין התביעה להידחות.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות (יחדיו) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לאחר שנחבל בכתפו באתר סקי מים בכבלים.

הדין אינו מחייב ברשלנות בגין סיכונים טבעיים ורגילים שבפעילות ספורטיבית (כולל ספורט אתגרי), כשהסכנה הנפוצה בגלישה במיתקן הסקי היא באובדן שיווי משקל, נפילה ופגיעה.

זהו סיכון טבעי, רגיל וסביר לפעילות זו, ומי שגולש נוטל על עצמו סכנות אלו (ע"א 2176/02 (נצ') חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטמזגין (2003) בעמ' 5), תוך הנחה שהיתרון וההנאה הגלומה בבצוע הפעילות הספורטיבית עולה על הסיכון להפגע בה. יחד עם זאת, אין הדבר אומר שמפעיל המתקן פטור מכל אחריות.

...

מסתברת יותר המסקנה לפיה כאשר התובע נפל למים הוא לא שחרר את ידית האחיזה, ובמקום לשחות לגדה ולחזור שוב רגלית לנקודת ההזנקה, הוא המשיך לאחוז בה בניגוד להוראות.

הדבר מעיד על עצמו בשולי הדברים; אין בידי לקבל את טענתו של התובע לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין ("חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו") והעברת נטל השכנוע לכתפי הנתבעת שתוכיח כי אין לייחס לה רשלנות.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

המדובר בארוע תאונתי מתאריך 11.11.03 במהלכו ארגן המל"ל, אשר היה המעביד של הנפגעת גב' רבקה שלום, טיול רכיבה על גמלים בדרך מדברית (יום גיבוש), כאשר המבצע של הפעילות היה חברת בארותיים בנגב, מרכז לתיירות מדבר בע"מ (הנתבעת מס' 1).

בתשובה לטענות כי מדובר בהסתכנות מרצון, מפנה התובע לפסיקה בעיניין זה וכי בנוגע לרכיבה על בעלי חיים כמו סוסים, גמלים ופרים, מדובר בספורט אתגרי מסוכן והלכת היסתכנות מרצון לא אומצה באופן נרחב בבתי המשפט להדיפת תביעה בגין נזקים שנגרמו בספורט מעין זה. הנתבעים מצדם טוענים, כי יש לדחות את התביעה בהיעדר אחריות.

ההגנה של היסתכנות מרצון של ספורט אתגרי אכן פורשה בפסיקה בצמצום ורק ככל שהמשתמש הבין בפועל את הסיכון הטבעי והמיידי שבאותה פעילות ואירע נזק השכיח מפעילות זו המפעיל מוגן.

...

עוד יש לציין, כי התובע בסיכומיו, בכל הנוגע לעניין הנזק, טען כי יש לחייב את נזקיה של הנפגעת לפי 5% נכות תפקודית מתוך בסיס השכר שלה והדבר הביא לחישוב הפסדי שכר לעבר בשיעור של 105,374 ש"ח ולעתיד 92,480 ש"ח. עמדה זו וגישה זו אינה מקובלת עלי.

לסכום האמור אני מורה להוסיף את אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובע וכן שכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע בעת שהשתתף בפעילות של ריחוף באוויר בנתבעת 1 (להלן: גם "האירודיום").

ואלה העובדות הצריכות לעניין: התובע, יליד 1976, נטל חלק בפעילות שארגן המתנ"ס באילת לנוער ואשר נשא אופי אתגרי ונקרא לשם הקיצור מרכז אתגרים.

ראיתי לקבוע כי על האירודיום מוטלת אחריות לפצוי התובע בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 2.11.93 וזאת בשיעור של 90% מן הנזק שיוכח.

...

גם מטעם זה דין הטענות כלפי המתנ"ס להדחות.

לסיכום 45.

לאור החלטתי זו נותר לדון בשאלת קיומו של כסוי בטוחי לנתבעת 1 אצל הנתבעת 3 וכן שאלת חבותה של זו האחרונה לפיצוי הנתבעת 1.