אחריות בגין החלקה על רצפה רטובה באולם ספורט

עדות העד מתיישבת עם גרסת המטפלת בתצהירה (סעיף 9) ולפיה: "במהלך השטיפה שפכתי מים בכניסה לביתה, גרפתי אותם אולם לא הספקתי עדיין להעביר את הסמרטוט היבש והרצפה נותרה עדיין לחה" – בנסיבות אלה סביר שהעד לא ראה מים על הריצפה אך הריצפה הייתה לחה ומחליקה כפי שמסר בעדותו.

התובעת ירדה במדריגות הבניין, בשטח המשותף והחליקה בעקבות מים ששפכה המטפלת על ריצפת השטח המשותף.

כפי שנטיל אחריות על פלוני שכרה בור ברשות הרבים ויצר בכך סיכון, כך גם במקרה שלפנינו, יש להטיל אחריות על הגורם בגין יצירת הסיכון (ת"א 715/00 יאיר בן רחמים ואח' נ' מרכז קנדה לנופש וספורט ואח' (09/04/2006).

סביר בעיני שהתובעת לא יכולה הייתה להבחין במפגע הנטען מבעוד מועד, שהרי גם בהתאם לעדותה של המטפלת, בשלב בו החליקה התובעת, המטפלת לא הספיקה לייבש את הריצפה כך שסביר שלא היו על הריצפה הרבה מים ולכך יש לצרף את גם עדות התובעת ולפיה מדובר בריצפה מבריקה כך שקשה להבחין ברטיבות.

...

הנתבעת טוענת כי דין הדרישה להידחות מחמת שלא הוצגו ראיות המעידות על הוצאות שנגרמו לתובעת בתקופת העבר וביחס לתקופת העתיד, ככל שתזדקק התובעת לטיפולים רפואיים, הרי שאלה ניתנים חינם במסגרת שירותי הרפואה הציבורית.

הערכת הנזקים מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה - 20,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה - 123,132 ₪ ג. עזרת הזולת - 30,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות - 2,000 ₪ ה. נזק לא ממוני - 100,000 ₪ ________________________________________________ סה"כ- 275,132 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 275,132 ₪, בצירוף הוצאות משפט בשיעור 7,612 ₪ ובצירוף ריבית ממועד התשלום, וכן בשכר טרחת עורך דין, בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 62990-01-19 תיק חצוני: בפני כבוד השופט אהרון שדה תובעים פלוני נתבעים חרבג'י מרכז השחייה והספורט בע"מ פסק דין

מההיבט הקונקרטי, חובת הזהירות תיתגבש רק אם יוכחו הגרסה והטענות מצד התביעה לפיהן הנזק הגופני נגרם בשל מחדל או רשלנות מצד הנתבעת וספציפית לתביעה כאן-בשל החלקה על מי שטיפת ריצפות.

." ותו לאו. בחקירתה התפתחה הגרסה, הסתבר כי היא טוענת שראתה את עובדת הניקיון מתחילה לנקות באולם עצמו (לא במסדרון) משהו בין רבע שעה לחצי שעה לפני התאונה, דוקא לגבי עבודות הניקיון שהתבצעו במסדרון על פי סעיף 7 לתצהיר, אותן על פי עדותה לא ראתה אלא רק את עובדת הניקיון כשהיא עומדת ולידה מגב (עמ' 43 ועמ' 44 רישא לתמליל). בעדותה סיפרה בפעם הראשונה כי כשנפלה הרגישה בידה רטיבות של מים.

משכך קשה לקבל טענות המופנות בסיכומי התובעת כלפי הנתבעת בעיניין אי הגשת סירטוני המצלמות (מנובמבר 2014 להזכיר), או אי הגשת הסכמי השכירות מול עורך החתונה למרות שהתובעת ומשפחתה יודעים היטב מי ערך את החתונה אליה היו מוזמנים ונימנו בה על "הקרובים" ולא על ה"נוכרים" (מוזמנים שאינם נמנים על המשפחה הקרובה) וממנו יכולים היו לקבל את כל הפרטים ביחס להסכם, לנותני השרות האחרים במקום, לאופן קבלת והחזרת האולם לידי הנתבעת וכיו"ב. בפן החבות המשפטית יש צורך בקבלת גרסה עובדתית ברורה ומוכחת שכן לא כל החלקה, מעידה או נפילה מטילות אחריות על הנתבעת, בודאי כשלא נסתרה טענתה כי האולם הושכר ללא שום שירות כלומר המשכיר (עורך החתונה) הוא זה שדואג לקייטרינג, למלצרות, לניקיון במהלך החתונה, לסידור היושבים בארוע וכיו"ב, עורך החתונה לא הובא כאמור לעדות על מנת שיסתור את האמור בסעיפים 7-9 לתצהירו של עו"ד חרבג'י העד מטעם הנתבעת ולכן, במאזן הנידרש, אינני יכול לקבוע שהתביעה הוכחה.

...

לא ברור לי מה קרה ומה מקור הפערים בין העדויות (בעיקר אלה של גב' בושרא ומר הישאם) אך הפערים, השונות, אי הבהירות והשאלות שנותרו פתוחות נוכח עדויות אלה, לא מאפשרות לנמק מסקנה בדבר קבלתן.

סוף דבר התובעת לא עמדה בנטל להוכיח גרסה ואת אחריות הנתבעת לתאונה מהטעמים שפורטו לעיל, משכך נדחית התביעה.

התובעת נפגעה, איננה עובדת ואיננה בעלת הכנסה, התאונה כאמור ארעה אם כי לא הוכח כיצד ומדוע ומה אחריות הנתבעת לכך ולאחר שקילת נתוני התיק הגעתי למסקנה לפיה לא אחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת.

כך, ככל שאכן בעת התאונה היתהפך שולחן הכיבוד על התובעת, על המשקאות ופרטי הכיבוד שעליו - הרי שלא ניתן לקבוע אם שיירי המזון והנוזל שנמצאו במקום התאונה, ככל שנמצאו, היו שם טרם התאונה וגרמו להחלקת התובעת, או שמא אך בשל נפילת השולחן, נפלו על הריצפה פרטי כיבוד ונוזל ונמצאו במקום התאונה בדיעבד.

לפיכך, על אף שאין חולק כי שיירי מזון ונוזל המצויים על ריצפת אולם אירועים מהוים סיכון בלתי רגיל, שעל הבעלים החובה לנקוט באמצעים סבירים ונאותים לשם הסרתו במסגרת חובת הזהירות החלה עליו כלפי האורחים (ראו: ת"א (י-ם) 57225-12-13 נ' מ' נ' קדמא בנווה אילן בע"מ (17/12/17), ס' 9; השוו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72) - משלא שוכנעתי בדבר עצם קיומו של המפגע הנטען, לא ראיתי להטיל את האחריות לתאונה על הנתבעות.

ש: אם אני מבין נכון כשקרתה התאונה היית לידה, כשאת הסתכלת עליה והיא מתלבטת מה לקחת, היתה קצפת על הריצפה? ת: זה רטוב ולבן.

ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ' 126-127: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במיתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (דברי השופט cardozoבפרשת murphy v. Steeplechase [60] (1929) .

...

לסיכום, על אף ההסכמה הדיונית כי לתובעת נגרמה נכות בשיעור לא מבוטל (25%) כתוצאה מן התאונה, בנסיבות, לא הוכחה אחריותן של הנתבעות לתאונה במאזן ההסתברויות הנדרש.

משכך, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

סוף דבר אשר על כן - דין התביעה להידחות.

גב' ילנה העידה, שכאשר ניגשה לתובעת כדי להושיט לה עזרה, הבחינה כי המקום מחליק מאוד, אפילו שנעלה נעלי ספורט (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 9).

גם לעניין סיבת הנפילה לא הובאה כל ראיה שתסתור את עדויות התובעת ועדיה, כי הנפילה אירעה בשל החלקת התובעת על ריצפה רטובה, תוך כדי משחק טניס שולחן.

הנתבעים נסמכים על תחביר לא מוצלח של אותו משפט, שלכאורה ניתן להסיק ממנו שהנפילה הייתה "ככל הנראה ממים"; אולם לאחר שמיעת העדויות ברור לי, כי לא לכך כוונו התובעת ועדיה בתצהיריהם, ולמעשה אלו העידו באופן ברור, כי סיבת הנפילה הייתה מים על הריצפה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, לאחר שקבעתי כי התובעת נפלה במהלך משחק אצל הנתבעת, בשל המצאות מים על הריצפה, בנסיבות שבהן הוכחה אחריות הנתבעת לכך.

...

טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה.

לאור האמור אני מקבלת את גרסתה של התובעת כי נפלה לאחר שהחליקה על רצפה רטובה בחדר משחקי טניס שולחן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, לאחר שקבעתי כי התובעת נפלה במהלך משחק אצל הנתבעת, בשל הימצאות מים על הרצפה, בנסיבות שבהן הוכחה אחריות הנתבעת לכך.

נוסף על כך ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 5,148 ₪.

מעבר לכך שדין הטענה בדבר קיומו של נוזל על ריצפת האולם, אשר גרם להחלקתו של התובע, להדחות בשל היותה בגדר הרחבת חזית אסורה, לא ניתן לקבל טענה זו גם לגופה, משלא נטענה בצורה ברורה ומפורשת גם כאשר הועלתה: כאמור, בתצהיר העדות הראשית, שם הזכיר התובע לראשונה רטיבות על המסלול, הוא העלה זאת כהשערה או כסברה בלבד, וציין כי "ככל הנראה" המסלול היה רטוב, ולא צויין בו במפורש קשר סיבתי בין הרטיבות ובין ההחלקה.

אשר לעדותו של התובע בבית המשפט, זו היתה - בעיניין זה ובכלל - מבולבלת ובלתי קוהרנטית לחלוטין, באופן שלא ניתן לקבוע על פיה מימצא עובדתי כלשהוא, קל וחומר לעניין קיומה של רטיבות על המסלול ולכך שהתובע החליק עקב רטיבות זו. כאמור, הוא העיד שוב ושוב כי אינו יודע מדוע החליק, כי לא ראה נוזל כלשהוא, לא לפני התאונה וגם לא לאחריה וכי בגדיו לא היו רטובים לאחר שהחליק; כמו כן טען כי ייתכן שנפל בשל משקלו של הכדור.

אכן, הנתבעת, כמחזיקה וכמפעילה של אולם הבאולינג, חבה חובת זהירות כלפי התובע כמוזמן אל מקרקעיה, ויש לראותה כאחראית לנזק שניגרם כתוצאה מסיכון בלתי רגיל אותו יצרה.

מן המפורסמות הוא, כי מדובר בנעלי ספורט סגורות למניעת החלקה; אלא שהתובע ועוביידה העידו שניהם כי הגיעו למקום נעולים בנעלי ספורט, אשר מעצם טיבן וטבען אינן מחליקות.

...

ואולם, כאמור, דברים אלו למעלה מן הצורך בלבד, לאור קביעתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, לאור הנכות הרפואית שנותרה לתובע, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.