אחריות בביטוח רכב בתאונת דרכים: זיהוי הנהג

תאונת הדרכים אירעה ביום 19.07.2018 בין כלי רכב, מסוג פרטי, מ"ר 38-191-34 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח ניזקי רכוש (להלן: "הרכב הפרטי") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 61-610-70 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

חובות הזהירות של נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה היו חופפות וזהות – נהג המשאית צריך היה להזהר בעת ניסיון העקיפה ואילו נהג הרכב הפרטי צריך היה להזהר בעת הסעת רכבו בנתיבו ושמירת מרווח מספיק מכלי רכב אחרים.

...

סבורני כי נהג הרכב הפרטי הסיע את הרכב הפרטי צמוד לנתיב הנסיעה השמאלי בזמן שהמשאית נוסעת עליו, ובכך איפשר את החיכוך שנוצר בין כלי הרכב.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6.1.

באותו מקרה התרחשה תאונת דרכים, כאשר הנהגת נהגה במכונית של בן זוגה, ושמה לא היה נקוב בפוליסת הביטוח.

כך, למשל, במקום לשאול את המבוטח האם הרכב היה מעורב בתאונת דרכים בשלוש השנים האחרונות (עניין לגביו בודאי חל הסדר האחריות המופחתת מכוח סעיפים 8-6 לחוק), ניתן לקבוע סייג כי הביטוח מותנה בכך שהרכב לא היה מעורב בתאונת דרכים בשלוש השנים האחרונות.

זהות הנהג בעת ארוע התאונה, ולעיתים אף השאלה אם יש נהג ברכב (כגון במקרה בו הרכב מתדרדר או ניזוק בזמן היותו בחניה), איננה מהוה כלל חלק מהגדרת מקרה הביטוח בעניינינו, וכנגזרת מכך אינה מהוה חלק מהגדרת הסיכון המבוטח.

...

ואכן, ביחס לסעיף 7 לחוק, אשר פרשנותו דומה לזו של סעיף 19 לחוק (ראו דברי ההסבר, בעמ' 26), בית משפט זה קבע זה מכבר כי "הצורך בהוכחת 'כוונת מרמה' מציב בפני המבטח דרישה חמורה אף יותר מזאת שניתן ללמוד מן המילה 'הסתרה'. כך או כך, יש לראות בסעיף זה ביטוי לכוונתו הברורה של המחוקק, 'להצר, בתנאים האמורים בסעיפים 8-6 את האפשרויות של המבטח להשתחרר מחובתו לשלם את תגמולי הביטוח על יסוד טענת אי-גילוי מצד המבוטח'" (ההפניות הושמטו; ע"א 1809/95 הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 87 (1996)).

סוף דבר לאור כל האמור, אם תישמע דעתי נותיר על כנה את התוצאה לפיה הדיון יוחזר לבית המשפט השלום, על מנת שיבחן אם התקיימה בענייננו "כוונת מרמה", ואולם נגביל את בחינתו לפרשנות המצומצמת של מונח זה, כמפורט בפסקה 28 לעיל.

הניתוח התכליתי גם הוא אינו מוביל למסקנה שונה.

לטענת הנתבעים, התאונה התרחשה באופן בו רכב חנה בצד ימין של הכביש, בכיוון נסיעת רכב התובעים, הנהגת שראתה רכב שבא ממול ניסתה לעשות עקיפה של הרכב החונה במקום לעצור, במהלך עקיפתה הרכב שבא ממול ברח ממנה וכנראה הנגיעה הייתה בדלת האחורית והכנף האחורי של רכב המבוטחים, מכאן שהאחריות רובצת לפתחם.

הוצהר כי לאחר התאונה הודיעו למישטרה, אשר הגיעה למקום ותשאלה את האנשים אודות זהות הנהג הפוגע, אולם פיתאום אף אחד לא מסר פרטים אודותיו.

בתאור מקרה הביטוח בהודעה נכתב כדלקמן: "הגיע מולי רכב מסוג שברולט סילברדו, עצרתי בצד ימין מכיוון שהוא הישתולל. הוא פגע ברכב מצד ימין שלי ואז ניכנס בי בצד האחורי (הדלת מאחורי הנהג), הוא המשיך בנסיעה ולא עצר להגיש עזרה, לא לי ולא לשני התינוקות שהתחילו לצרוח. התאונה התרחשה בתוך הכפר ברחוב, בתוך שכונה עם מלא במפרים. אנשים עדים קראו לו שחזור ויגיש עזרה אבל ברח מהמקום." במועד התאונה הוזמנה מישטרה למקום ונמסרה הודעה על תאונת דרכים.

...

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות על הסף כנגדם מחמת היעדר יריבות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וחומר הראיות שהוצג בפניי, שמעתי את העדים ונתתי ליבי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

התוצאה התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים סך של 65,582 ₪.

מדובר בתביעה כספית ע"ס 52,095 ₪ בסדר דין מהיר, שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 10.5.19 שבה היה מעורב עם רכב הנתבעות.

בכתב התביעה נתבעה נתבעת 1 כנהגת רכב הנתבעות במועד התאונה (יצוין כי לכתב התביעה צורף טופס הודעה על התאונה שנימסר לתובעת ובו רשומים פרטי הנתבעת 1 כנהגת רלוואנטית), ואילו הנתבעת 2 נתבעה כמבטחת בביטוח אחריות רלוואנטי.

ראשית, בדיון היום הוברר כי ב"כ הנתבעת 1 פנה לב"כ התובעת בדברים עוד בטרם הוגש כתב ההגנה מטעמה, אך משנתבקש ע"י ב"כ התובעת לפנות בכתב, בחר שלא לעשות כן, ותחת זאת הגיש את כתב ההגנה הנ"ל. מדובר לטעמי בהתנהלות בלתי סבירה בעליל, שרק מכבירה בהליכים ובהוצאות, ודוקא לאור טענת הנתבעת 1 כי התביעה פוגעת בשמה הטוב, ראוי היה שתפעל לסילוקה על הסף בשלב המקדמי ביותר; שנית, הנתבעת 1 בחרה שלא להגיש בקשת סילוק על הסף מטעמה מבעוד מועד, למרות שניכר היטב שהנתבעת 1 ידעה (ואף צריכה הייתה לדעת, ודאי לאחר שנחשפו מיסמכי תיק המישטרה שמהם ברור לחלוטין שלא היא הייתה הנהגת הרלוואנטית) שקיים סיכוי טוב לכך שהתובעת תסכים לבקשה כזו ושביהמ"ש יקבלה (הסברה של הנתבעת 1 בדיון היום לאי הגשת בקשת סף כזו אינו מספיק/משכנע בנסיבות, במכלול הקיים בתיק ומשחזקה על התובעת והנתבעת 2, שתיהן שחקניות חוזרות ומקצועיות בתיקי ניזקי רכב מהסוג שבנידון, כי לא היו ממשיכות להתנהל מול בעלת דין שברור לגמרי כי שורבבה בטעות לתיק); שלישית, משצריך היה להיות ברור לנתבעת 1 (ולו מעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2, שהוגש למעלה מחודשיים בטרם הגישה הנתבעת 1 כתב הגנתה) שקיים ביטוח אחריות רלוואנטי בתוקף אצל הנתבעת 2, תמוה שהנתבעת 1 לא פנתה אל הנתבעת 2 בבקשה ליטול כסוי וייצוג בטוחיים, ובאותה היזדמנות להבהיר להם עניין הטעות בזהות הנהגת.

...

· יוער כי גם התובעת והנתבעת 2 יכולות היו לעשות מאמת רב ומתועד יותר ומוקדם יותר בניסיון לברר על אודות זהותה הנכונה של נהגת רכב הנתבעות, אך משהגיעו בסופו של יום להסכם פשרה ביניהן ובהינתן המידע השגוי הנ"ל שהיה בידי התובעת, אני סבור שבמכלול בידי הנתבעת 1 היו כלים והזדמנויות רבים יותר לחסוך את ההליכים המיותרים (ועמם את הוצאות הנתבעת 1 עצמה), מאשר בידי התובעת והנתבעת 2.

סיכום התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך של 1,000 ₪.

מרינה משאילוב – נמחקה פסק-דין רקע ותמצית טענות הצדדים לפני תביעת שבוב במסגרתה עותרת התובעת לפצוי בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בשל נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 20.1.19 בה ניזוק, כאשר האחריות לקרות התאונה היתה של נהג רכב הנתבעים – הנתבע 2.

דיון והכרעה כמפורט לעיל, ביטוח ישיר טוענת להעדר כסוי בטוחי לתאונה משני טעמים: בעת ארוע התאונה רישיונו של הנתבע 2 לא היה בתוקף והוא ידע על כך. הנתבע 2 מסר לה במודע פרטים כוזבים בעת רכישת הפוליסה ביחס לזהות הנהג העקרי ברכב.

...

תוצאת מסקנה זו היא פטור מלא לביטוח ישיר מתשלום תגמולי ביטוח בהתאם לסעיף 7(ג)(1) לחוק.

בנסיבות אלה פטורה ביטוח ישיר מתשלום תגמולי הביטוח ולפיכך דין התביעה להידחות.

טרם חתימה אעיר כי התובעת טענה כי יש להפעיל לחובת ביטוח ישיר את החזקה בדבר אי העדת הגב' יפעת ששוחחה עם הנתבע 2 בעת רכישת הפוליסה החדשה ובדבר אי עתירתה לקבלת תיק בית המשפט לתעבורה, ולקבוע כי יש להניח שהללו היו פועלים לרעתה, אולם מעבר לדברים שנאמרו לעיל ביחס לעדות הגב' יפעת סבורני כי גם אם הייתי מקבל טענה זו – ואינני סבור שיש מקום לקבלה – עדיין המאזן הראייתי הכולל תומך בבירור במסקנה אליה הגעתי, לכל הפחות ברמה של מאזן ההסתברות, ואין צורך להדרש לחזקה זו. סוף דבר התביעה נדחית.