אחריות אתר קופונים להטעיה לפי חוק הגנת הצרכן

בית משפט השלום בכפר סבא 11 אוקטובר 2017 ת"צ 64887-03-16 פרדיס נ' בייבי קופון לפני כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי מבקשת דנה אליחי פרדיס , עו"ד משיב אוראל לוי – "בייבי קופון" החלטה

בבקשה שלפני מבוקש לאשר תובענה כייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, בקשר עם הפרה נטענת של הוראות דין שונות, שעיקרן בתחום הגנת הצרכן, ובפרט, בגין הטעה צרכנית בקשר עם התאמת גיל השמוש במוצר המיועד לילדים, לנוכח פירסום מטעה ושונה בין פירסומי אתר המשיב לבין הכיתוב על גבי המוצר עצמו.

מר קובי לוי מטעם המשיב הוסיף כי "הדיל הזה היה פתוח בסך הכל שבוע ימים ונרכשו 23 יחידות ולא ידענו גם שיש טעות עד שקיבלנו את התביעה...כל טעות שיש באתר אנחנו עומדים מאחוריה. אנו רוצים לקחת אחריות ולפצות את הלקוחה מה שצריך. אבל היא לא ניגשה אלינו ואמרה שיש בעיה היא פשוט הגיעה עם מכתב בדואר ותביעה. " בהודעה מאוחרת הודיע המשיב כי רק 16 לקוחות רכשו את המוצר, וכי מבדיקה שנערכה מול הלקוחות שרכשו את המוצר, כל הילדים עבורם נרכש המוצר היו מעל גיל 3.5 שנים.

...

בסעיף 20 בחוק תובענות ייצוגיות יש הוראות שונות המסדירות את הוכחת הזכאות ותשלום הסעד הכספי לחברי הקבוצה, מקום בו בסופו של דבר הוכרעה התובענה לטובת הקבוצה.

בנסיבות דנן, שוכנעתי שהמבקשת הסתמכה על תיאור המוצר מבחינת התאמה לגילאים באתר המשיב, כך שהוא מוצר המתאים לבנה, ועל כן רכשה אותו.

המסקנה העולה מהאמור היא ,כי הגם שעלה בידי המבקשת להניח בסיס לכאורי לקיומה של אחת מעילות התביעה לפחות ,דא עקא שתנאים נוספים לקבלת הבקשה לא התקיימו ולא עלה בידי המבקשת לשכנע בדבר היקף הקבוצה וכי ההליך הייצוגי מתאים לבירורן של עילות התביעה .

אם כן, גם אם בשלב הגשת הבקשה לאישור, מבחינה פוטנציאלית, כפי שטען ב"כ המבקשת, למצג השגוי באתר המשיב לגבי התאמת המוצר לילדים מגיל 12-1, נחשפו לכאורה אלפים, לכל הפחות, כך שלכאורה היה קיים פוטנציאל להתאמה להליך של תובענה ייצוגית, הרי שהתברר, כפי שהציג המשיב, שלא ניתן לדבר על "קבוצה" במקרה זה. סיכומו של דבר, אנו למדים אפוא כי שני עניינים מרכזיים אלו, העומדים בלב הבקשה לאישור והתובענה שלפניי, לא מקיימים את המבחן הראשון של שאלות משותפות של עובדה ומשפט, וכן, את המבחן הנוסף לפיו קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה לטובת הקבוצה, משאין באמת "קבוצה". משכך אין צורך לבחון קיומם של התנאים האחרים לאישור התובענה וסעדה של המבקשת יכול שימצא בתביעה פרטנית או כמוצע בדברי ביהמ"ש בת"צ (מרכז) 5567-06-08 בר נ' עטרת תעשיות 1996 בע"מ (מפי כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף; 20.12.10), (בפסקה 39): "גם במקרים בהם ההטעיה הצרכנית חורגת מגדר de minimis עדיין יתכנו מצבים בהם מוטב היה למצוא פתרון דיוני חלופי, שלא יחייב שימוש בכלי רב העוצמה של תובענה ייצוגית. ודוק, לפי הדין המצוי, דומה כי אין למנוע שימוש בתובענה ייצוגית לטיפול בכל המצבים של הטעיה צרכנית החורגים מגדר de minimis, שכן בדרך כלל אין בנמצא הליך דיוני אפקטיבי אחר. ואולם, כעניין של דין רצוי, מוטב היה במקרים רבים שהטעיה צרכנית לא תטופל במסגרת ההליך המורכב, המסורבל והיקר של תובענה ייצוגית. פתרון חלופי, ראוי ויעיל יותר, הוא לאפשר תביעה אישית של הצרכן הבודד, כשהיא 'מחוזקת' בזכות לתבוע פיצויי סטטוטורי עונשי משמעותי." סיכומו של דבר, דין הבקשה לאישור להידחות - והיא נדחית.

עוד טוען המבקש, כי לקוחות המזמינים באתר האנטרנט של המשיבה ומשלמים מראש את מלוא המחיר כלל אינם מודעים לקיומם של "דמי הטיפול". במסמך "תנאי ההשכרה הכלליים" שאותו מתבקש הלקוח המזמין לאשר אין כל היתייחסות ל"דמי טפול".

בדומה ניתן גם לעשות "מנוי פסקל", כשאפשרות זו משתלמת למי ששוכרים רכב לטווח ארוך, ואולם, כך לגירסת המבקש, המשיבה אינה מביאה לידיעת לקוחותיה עובדה זו לא בהסכם השכירות ולא בעל פה. לפי טענת המבקש, "גוזרת המשיבה קופון" מגביית דמי הביטול ולכן אין לה אינטרס שלקוחותיה יתקשרו עם החברה המפעילה את כביש 6 ויעשו מנוי לרכב ששכרו.

כלומר חברות ההשכרה נושאות באחריות מוחלטת לתשלום האגרה של הרכבים שלהם בגין נסיעות בכבישי אגרה.

בנוסף טוען המבקש, שבנספח כבישי האגרה מופיעים דמי הטיפול לפי סך של 49 ₪ בעוד שלפי חוק הגנת הצרכן, שלא ניתן להתנות על הוראותיו, חייב העוסק לנקוב במחיר הכולל של המוצר או השרות, כלומר המחיר כפי שמתפרסם חייב לכלול גם מע"מ. לפיכך, על המשיבה להחזיר לחברי הקבוצה כל מה שגבתה מעבר למחיר הכולל הנקוב בנספח והוא 49 ₪.

באשר לשינוי שעשתה המשיבה בסוף 2014 משהחלה לעשות שימוש בנוסח הסכם השכרה חדש (תוך ויתור על השמוש בנספח) טוען המבקש, שגם בהסכם ההשכרה כמתכונתו החדשה כיום אין כדי לענות על דרישות החוק הואיל ומחיר דמי הטיפול הנקוב הוא מחיר שאינו כולל מע"מ וזאת בנגוד להוראת סעיף 17ד של חוק הגנת הצרכן, ובכך יש משום חוסר גילוי נאות והטעייה.

...

בנוסף, מקובלת עלי בקשתם של הצדדים להימנע מן החובה לפרסם מודעות בדבר הגשת בקשת ההסתלקות ולפעול לפי תקנה 11(ב) של תקנות תובענות ייצוגיות וזאת בהתחשב בכך שאין בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין (זולת לגבי המבקש עצמו), ועיינו ת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חב' לביטוח בע"מ (מיום 22.12.10).

עוד אני מורה שלא יאוחר מתאריך 5.1.17 תמציא המשיבה לבית המשפט תצהיר נציג מוסמך מטעמה, כשבתצהיר יצוין האם אכן בוצעו התרומות בפועל במלואן וכנדרש, והאם בוצע תיקון הסכם ההשכרה, כפי שהוסכם עליו בין הצדדים, ויצורף לתצהיר הסכם ההשכרה המתוקן וכן תצורפנה הקבלות בדבר ביצוע התרומות, וכן יאושר שבוצע כל אשר הוסכם עליו בהסכם ההסתלקות נשוא הדיון.

הסכומים עליהם הסכימו הצדדים באשר לתשלום גמול ושכר טרחת עורך דין – סבירים ולפיכך אני מאשר אותם, ומחייב את המשיבה לשלם למבקש את הגמול בסכום של 40,000 ₪, וכן לשלם לב"כ המבקש שכ"ט עו"ד בסכום של 80,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק כנגד המצאת חשבונית כדין.

אקדמת מילין מהו הפצוי המגיע בגין הטעה לפי חוק הגנת הצרכן? ומהו הקף האחריות אשר יש להטיל בגין ההטעיה על אתר אינטרנט אשר משמש כאתר לשיווק קופונים לרכישת מוצרים? זאת השאלה העומדת במרכז פסק דין זה. אציין כי הדיון בתובענה נקבע ליום 23.5.2013 שעה 09:00 ואולם הנתבע לא התייצב לדיון אשר נקבע.

...

לאור מהות המחלוקת, סבורני כי במקרה נקודתי זה, מוצדק שלא יינתן פסק דין בהיעדר הגנה כפשוטו, אלא יינתן פסק דין המכריע בתובענה לגופה.

בכל הנוגע לרכיב הראשון, סבורני כי דינה של התובענה להידחות.

בכל הנוגע לפיצוי לפי סעיף 31 א' (א) לחוק הגנת הצרכן, סבורני כי משהועברו הכספים (ולא הובאה ראיה בדבר מועד הזיכוי), אין מדובר בעוסק אשר סירב להשיב כספים לאור ביטול העסקה, ולא רק זאת, אלא שלכאורה בוצע הזיכוי כשלושים ימים לאחר החזרת הטובין (המכונה נשלחה בחזרה בסוף ינואר 2013, הזיכוי התקבל בתחילת מרץ 2013), וסבורני כי בהקשר זה, פעלו התובעים במהירות יתר.

לפיכך אני קובע כי הנתבע יפצה התובעים בסך של 1,400 ₪, בגין הטירחה ועגמת הנפש שהיתה מנת חלקם במסגרת ההזמנה כאמור, והוצאות ניהול ההליך.

טענת המשיבה שחילקה קופונים בעלות של 4,401,852 ₪ אינה אמינה.

ביום 10.3.11, לאחר שהסתמנה עליה בכמות התלונות ובשל גלי השמועות שחיתולי הכותנה אינם סופגים, יזמה המשיבה פרסומים נרחבים בעיתונות הכתובה, אתרי אינטרנט, טלויזיה ומיילים לחברי מועדון האגיס (להלן: "מסע הפירסום") בהם היתנצלה על אי הנוחות וציינה כי מדובר בארוע בעל אופי נקודתי שעלול להשפיע רק על חלק מהחיתולים ובעיקר במידה 4+.

להלן אפרט: העילות על פי חוק הגנת הצרכן, הטעייה, ניצול מצוקת הצרכן והפרת חובת הגילוי לפי סעיפים 4-2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף 2 בין היתר: "(א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההיתקשרות בעיסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעיסקה (להלן - הטעה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעיסקה:

בנוסף, נראה כי לא ברור שקמה עילה מכוח החוקים האמורים ואפרט בקצרה: לעניין חוק המכר ותחולת הסעיפים בחוק החוזים, ר' פרופ' מיגל דויטש שהתייחס בספרו דיני חוזים מיוחדים (כרך ראשון, 2008) לאי התאמה לפי חוק המכר ועמד על תחולת החוק כאשר מדובר ביחסים בין רוכש ליצרן: "אי-התאמה ואחריות היצרן

...

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר" וכן יציינו כי ניתן לעיין בהחלטת בית המשפט בפנקס תובענות ייצוגיות.

טרם שהוגשה בקשת האישור פנה בא כוח המבקש ביום 15.11.2022 אל המשיבה ב"פנייה מקדימה" במסגרתה הפנו באי כוחו של המבקש את המשיבה להתנהלות הפסולה שבהצגת המבצעים הפיקטיביים, תוך שציינו שהדבר עומד בנגוד גמור להוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), הקובע איסור הטעה ביחד ל"מחיר הרגיל" או "המחיר המקובל" או "המחיר שנידרש בעבר" בנגוד להוראות סעיף 15(א) לחוק הגנת הצרכן, המחייבות לציין את "המחיר האמתי" (ולא כל מחיר אחר) ובנגוד לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א 1991, שקובעות שבחלוף 35 ימים "מחיר המבצע" הופך ל"מחיר רגיל".

לטענת המבקש בעקבות הפניה המקדימה ולאחר קבלתה, המשיבה (שלא השיבה לפנייה המקדימה) הבינה "שנתפסה בקלקלתה" והפסיקה להציג מבצעים כלשהם באתר, אך היא סירבה לקחת אחריות ולפצות את לקוחותיה שנפגעו מהתנהלותה הפסולה.

בית המשפט נתבקש להגדיר את הקבוצה אשר בשמה תנוהל בקשת האישור כדלהלן: "כל מי שרכש מאתר האנטרנט של המשיבה מוצר שהוצג במסגרת מבצע הנחה פקטבי, בשנים השנים שקדמו לבקשה זו ועד למתן פסק דין חלוט בתובענה". לטענת המבקש עילות התביעה הן בין היתר: אכיפת ההסכם שנכרת בין המשיבה לבין לקוחותיה, וזאת בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") הפרת הוראות סעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן כהגדרתו לעיל, הפרת הוראות סעיף 15(א) לחוק הגנת הצרכן, תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים).

בעוד המשיבה התחייבה כי מעתה והלאה היא תקפיד שכל מבצע ו/או מכירות מיוחדות ביחס למוצריה הנמכרים באתר האנטרנט יחושבו ויוצגו ביחס למחירים הרגיל באתר שהיה בתוקף לפחות 7 ימים לפני עריכת המבצע/מכירה מיוחדת, הרי שאין להיתעלם מן העובדה כי הפצוי שניתן לחברי הקבוצה הוא במהותו "הסדר קופונים". "הסדר קופונים" הוא הסדר אשר במסגרתו חברי הקבוצה אינם מקבלים פיצוי כספי בגין הנזק שלטענתם נגרם אלא מקבלים פיצוי אשר דומה באופיו ל"קופון", הטבה למימוש אצל המשיבה הלוא היא למעשה הנתבעת הפוטנציאלית.

...

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

30 ימים לאחר הגשת דוח מסכם מטעם המשיבה לעניין ההטבות שחולקו, כאמור בסעיף 16.8 לפסק הדין, תשלם המשיבה את יתרת הגמול למבקש.