אחריות אישית של נתבע לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות

לפנינו תביעת התובע, מר ישראל יצחק, כנגד הנתבעת, חברת ס. אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ וכנגד הבעלים שלה, מר סולקין אלון, בגין זכויות סוציאליות ופצוי בגין פיטורים שלא כדין, בכל הנוגע לתקופת העסקתו.

ביום 2.6.20 פנתה הנתבעת לתובע במכתב סיום העסקה בו נכתב, כמצוטט: "ביום 1/6/20 בשעה 12.30 נערכה לך ישיבת שימוע במשרדנו. לאור הנימוקים שהעלינו בפניך במסגרת ישיבת השימוע , ולאחר ששקלנו בכובד ראש את טענותיך, הרינו מצטערים להודיעך, כי הוחלט על הפסקת עבודתך בחברתינו, החל מתאריך 30/6/2020. ניתנת לך בזאת הודעה מוקדמת לפיטורים של 28 ימים, כמתחייב על פי חוק/הסכם בינינו. דמי הבראה ופדיון חופשה בגין ימי החופשה שלא נוצלו, ישולמו לך במועד תשלום שכר החודש האחרון לעבודתו. פצויי פיטורים ישולמו לך תוך הזמן הקבוע בחוק...." (ר' נספח 3 לכתב התביעה).

משכך יש להטיל עליו חבות ואחריות אישית.

גם עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי הוא לא הכחיש את האמור: "עו"ד נחום: תגיד, בגמר חשבון ראיתי ששילמת לו, על שנתיים אחרונות דמי הבראה. האם עוה"ד שלך לא עדכן אותך שתוקן הדין בעיניין הזה והיית צריך לשלם לו על 7 שנים? העד, מר סולקין: לא עידכן אותי." (ר' עמ' 25 שורות 28-31).

מעבר לעובדה שהנתבע הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח עובדה נוספת הנוגעת להתנהלותו של הנתבע עצמו שיכולה להצדיק את חיובו האישי.

כן נדחתה התביעה להטלת חבות אישית על הנתבע.

...

מעבר לעובדה שהנתבע הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח עובדה נוספת הנוגעת להתנהלותו של הנתבע עצמו שיכולה להצדיק את חיובו האישי.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 228,873 ₪ בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.17 (אמצע תקופת העסקה בהתאם לתקופת ההתיישנות) ועד למועד התשלום בפועל.

מעבר להכרעה בזכויות הנתבעות נדרש להכריע בבקשת התובע להרים את מסך ההיתאגדות מעל לאישיותה המשפטית של נתבעת 1 ותוך כך לחייב באופן אישי את נתבע 2 בחובותיה.

לטענת התובע, משך כל תקופת העסקה לא שולמו לו זכויותיו הסוציאליות ובכלל זה לא שולמו לו פצויי פיטורין; תשלום תמורת הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אי עריכת שימוע; פיצוי בגין אי תשלום גמל מעסיק; דמי חגים; פדיון חופשה; דמי הבראה ונסיעות.

לאור זאת, יש להשית עליו אחריות אישית לחובות הנתבעת 1.

כתמיכה לטענותיהם בעיניין זה מפנים הנתבעים לס"ע (ת"א) 46777-12-14 BERKET ASFEH - טריפלגלס בע"מ, שהפנה לע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ – DHENOM BERH TEAMI , ניתן ביום 4.6.2017, לפיו במקרה בו משולם לעובד פיצוי בגובה 8.33% משכרו בגין אי ביצוע הפקדות לקופת פנסיה, באים הכספים שאמורים היו להיות משולמים למרכיב הפיצויים על חשבון הפיצויים וְלא במקום פיצויים בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים התשכ"ג-1963, ולכן במקרים מסוימים רשאי המעסיק לתבוע את כספי הפיצויים בחזרה מקום בו העובד התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויים.

...

בענייננו, לא מצאנו כי טענות התובע כנגד מר הרוש מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות, בהתאם להוראות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות ולשיקולים שפורטו בפסיקה המהווים תנאי להרמת מסך.

סוף דבר לאור כלל המפורט בפסק הדין, תישא הנתבעת 1 בסכומים הבאים, שישולמו לתובע תוך 30 ימים – סך של 1,201 ש"ח בגין חלף הפרשות פנסיוניות (רכיב פיצויים).

סך הכל תישא הנתבעת 1 בסך 6,608.5 ש"ח. בשים לב לגובה התביעה ולסכומים שנפסקו בסופו של יום, מצאנו לפסוק לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבעת תוך 30 יום מהיום.

התובע, מר בן אינצ'י (להלן – בן או התובע) הגיש תביעה כנגד חברת א.א. רחמינוב יהלומים (2000) בע"מ (להלן – הנתבעת או א.א. רחמינוב), שהנה חברה ישראלית העוסקת בייצור יהלומים, וכנגד מר מתי רחמינוב (להלן - מתי או נתבע 2) ומר אורי רחמינוב (להלן – אורי או נתבע 3) שהם בעלי מניות ודירקטורים אצל הנתבעת, בגין הפרישי שכר, פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות והחזר הוצאות.

התובע טוען לאחריות אישית של נתבעים 2-3 הנובעת מחומרת ההפרות ותוך שהוא מסתמך, בין היתר, על סעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.

ב"כ התובע טען כי בית המשפט בישראל הנו ה"פורום הנאות" לידון בתביעה וכי יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום של פצויי פיטורים (לחילופין הפרשות לפיצויים), פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, דמי נסיעות, קרן הישתלמות, ביגוד, תוספת ותק ואש"ל (בהתאם לצוו ההרחבה), החזר תשלום עבור מלונית, החזר תשלום מס סיני, שעות נוספות, ופצוי לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

לאור התוצאה אליה הגענו, בהיעדר זכאות של התובע לסעדים המבוקשים בתביעה, אין לנו צורך לידון בעילת התביעה כנגד נתבעים 2-3, שמבוססת על הרמת מסך של החברה – הנתבעת, או על קיום של אחריות אישית שלהם.

...

מסקנות אשר לזכאות התובע להפרשי תשלום נוכח האמור לעיל, הגענו למסקנה שהתובע לא הוכיח את גרסתו לגבי סיכום על שכר "נטו" ואת זכאותו לתשלומים נוספים בגין הפרשי שכר, זכויות סוציאליות והחזרי הוצאות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי אין התובע זכאי לתשלום בגין הפרשי שכר, זכויות סוציאליות ו/או החזר הוצאות.

לכן, דין תביעתו להידחות, על כל רכיביה.

ביום 24.12.2017 התובע הגיש כתב תביעה כנגד הנתבעים לתשלום גמול שעות נוספות, תשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים שנובעים, לכאורה, מתקופת עבודתו אצל הנתבעת בסכום כולל בסך 72,802.6 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

מעיון בכתב התביעה מושא פסק הדין, עולה כי הוא אינו כולל פירוט של מסכת עובדתית המקימה עילה לחריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת באמצעות הרמת מסך או לחיוב אישי של הנתבע.

ודוק – טענה כללית לפיה הנתבע עשה שימוש לרעה במסך ההיתאגדות, ללא פירוט עובדתי מספק, כשלעצמה, אינה מהוה עילה להרמת מסך או להטלת אחריות אישית על הנתבע.

...

בנסיבות אלה, הואיל ומהמסמכים שהוגשו לבית הדין עולה כי מסמכי התביעה, כמו גם הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ופרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק הומצאו לנתבעים, וחרף זאת עד היום לא הוגש כתב הגנה וכן לא הוגשה תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובהתאם לתקנה 43 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, הנני נעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת בלבד.

בנסיבות העניין, בהן כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגד הנתבע– אינני נעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו.

נוכח האמור, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.

התביעה כנגד הנתבע נדחית.

לטענתו יש להרים את מסך ההיתאגדות מהנתבעת 1 ולחייב באופן אישי את הנתבעת 4 מכח היותה בעלת החברה הנושאת באחריות אישית כלפי התובע בשל כך שהתרשלה בבצוע תפקידה עצמה עיינה ולא בדקה ונקטה באמצעים סבירים כדי לדאוג לתשלומים המגיעים לו. לכן לטענתו, יש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לו את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו בגין תקופת העסקתו וסיומה.

בעניינינו, כל שטענה הנתבעת ביחס לתביעה לתשלום פצויי פיטורים כבר בשלב הגשת תצהיר מטעמה (ס' 19-20), כי היא נותרה חייבת לשלם לתובע פצויי פיטורים בסך 4,091 ₪ וזאת מעבר לסכומים אשר הופרשו לזכותו לקרן הפנסיה.

הנתבעות ביחד ולחוד אחראיות לשלם לתובע את הזכויות המגיעות לו כפי שנקבע בפסק דין זה. טענת קזוז של הנתבעות - להודעה מוקדמת טוענות הנתבעות, כי מכל סכום המגיע לתובע, יש לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 5,676 ₪ , נוכח עזיבתו של התובע את עבודתו אצל הנתבעת1, ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך פגיעה קשה בהתנהלות העסקית השוטפת והפרת תניית עיסוק כאמור בהסכם שחתמה הנתבעת 1 עם הנתבעת 3- "חב' כרמל בידוד" מזמינת העבודה מהנתבעת 1.

...

על כן, הגענו למסקנה, כי יש להטיל על הגב' שפיגלמן אחריות אישית לתשלום זכויותיהם של עובדי הנתבעת 1(זכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן וצווי הרחבה) ביחד עם הנתבעת 1.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובע הסכומים שלהלן: פיצויי פיטורים סך של – 4,091 ₪ .

בנוסף, ישלמו הנתבעות 1 ו- 4 ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.