בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 1099-01-20
סע"ש 2538-01-20
06 אוקטובר 2020
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני
המבקשים:
(הנתבעים בתיק 1099-01-20)
1. מ.א.ה. מערכות בדיקה בע"מ
2. מנחם כהן
ע"י ב"כ: עו"ד בטי מצר לוי ועו"ד ליאת אלזנר
המשיב:
(התובע בתיק 1099-01-20)
גיא פדידה
ע"ע ב"כ עו"ד מיכאל איילון ועו"ד קרן עובדיה
החלטה
על פי הדין ניתן להטיל אחריות אישית על בעלי מניות, דירקטורים או נושא משרה מכוח חובות האמון של דירקטורים ונושאי משרה מכוח חוק החברות (ראו חוק החברות, תשנ"ט-1999 סעיפים 46 וסעיף 54(א) "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אלולא אותו ייחוס") או מכוח הדין הכללי, חובת תום הלב או דיני החוזים וניתן לתבוע את האורגן באחריות אישית כלפי צדדים שלישיים (ראו לעניין זה: אירית חביב-סגל, דיני חברות (כרך א, 2007) עמ' 325, 341, 344).
...
עיינו בבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 (להלן: הנתבע), בתגובה ובתשובה לתגובה ובאנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים:
שאיפתם של בתי המשפט ושל בתי הדין לעבודה היא להכריע בהליכים הבאים לפניהם לגופו של עניין ומן הראוי לאפשר לצדדים למצות את יומם בבית הדין.
עוד נפסק באותו עניין כי:
"סעד המחיקה על הסף הינו סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו, אלא במקרים חריגים. בית המשפט ציין בהקשר זה כי 'בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחוסר עילה, כשנתבקש לעשות כן - כל שכן כשלא התבקש- חייב בית המשפט לנהוג משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע להביא את עניינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט, לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו..." (ראה בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י כח(1) 372).ב
מן האמור עולה כי בית הדין ייענה לבקשת דחייה או מחיקה על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה לסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה:
"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה...". (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383-384 והאסמכתאות שם)
עיון בכתב התביעה מעלה כי אם יוכיח התובע את האמור בכתב התביעה, יכול ויזכה לסעד המבוקש על ידו כנגד הנתבע 2, כפי שיפורט בהמשך.
עוד טוענים הנתבעים כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
לטענתם, מועד היווצרות העילה היא מתחילת ההתקשרות בשנת 2000 ובכל מקרה דין התביעה המתייחסת לתקופה שקדמה ל- 7 שנים יש לדחותה מחמת התיישנות.
סוף דבר – נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.