אחריות אישית של נושא משרה בחברה שקרסה

לעניין אופייה התרמיתי של ההתנהלות הנדרשת לצורך החלת סעיף 373, קבע בית המשפט בענין פר"ק (חי') 194/07 בני סלים עתאמנה בע"מ נ' עתאמנה סלים (פורסם בנבו, 24.03.2013) (להלן: "פר"ק סלים עתאמנה"): "לצורך החלתו של סעיף 373 לפקודת החברות צריך להראות כי נושא המשרה בחברה היה שותף ביודעין בניהול העסק מתוך כוונה לרמות. ... המקרים בהם תיחשב פעולת נושא המשרה כתרמית תוארו בפסיקה, בין היתר, גילגול חוב המביא לסחרור חובות תוך הגדלת מעגל ההתחייבויות והחייבים ; המנעות מניהול ספרים מתוך כוונה להסתיר פעולות שנעשו ערב פירוק החברה ; הברחת נכסים מפני נושים ; פרעון של חובות החברה שנוא המשרה ערב להם אישית במטרה לשחררו מחבותו על חשבון יתר הנושים ; העדפת נושים שלנושאי המשרה יש אינטרס אישי בהעדפתם ' העברת רכושה של החברה (עובר לכניסה להליכי פירוק) שעה שהחברה חייבת כסף לנושים לחברה אחרת שבשליטת נושא המשרה וזאת ללא תמורה או תמורה חלקית. " כן ראה ע"א סלים עתאמנה, הנ"ל, בעמ' 11: "אינדיקאציה לקיומה של כוונת תרמית כאמור ניתן למצוא מקום שבו פעל נושא משרה בניהול עסקי החברה לקידום האנטרס האישי שלו (עניין פישר, שם). כך למשל, במקרה דומה לענייננו, ראה בית משפט זה כמרמה, פעולה של נושא משרה בחברה שהעבירה סחורה לחברה אחרת שלנושא המשרה הייתה ערבות אישית לחובותיה, מבלי ששילמה את התמורה לספק של אותה הסחורה ..." ראה גם פש"ר (ת"א) 261/97 יאיר אשכולי בתפקידו כמפרק חברת ברק א.צ. תעשיות פלסטיקה ושיווק בע"מ נ' צבי ברקוביץ (פורסם בנבו, 08.06.2004): "מקרים אלו מצויים, מעצם הגדרתם, מחוץ לתחום הלגיטימי והרצוי של ניהול חברה, וכל עניינם אינו הצלת החברה, אלא שיפור מעמדם האישי של בעלי השליטה לעומת הנושים, תוך עשיית מעשים שהנם שלא כדין ונוגדים את דיני החברות מעצם ברייתם - כגון הימנעות מניהול ספרי חשבונות, הברחת נכסים לעסק פרטי של בעל השליטה, וכיוצא באלו. מעשים אלו כרוכים אף ביסוד חזק של ניצול לרעה של מעמד בעל השליטה, תוך היתעלמות, מפורשת או משתמעת, מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת." ברוח זו נפסק בע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפרוק) נ' דוד ביטי (פורסם בנבו, 02.09.1996) (להלן: "פס"ד דומת טקסטיל"): "אין לדידי ספק, כי פעולת דרקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האנטרס האישי שלו תוך קפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשוי להעיד גם על כוונת מרמה" באם הוכחו יסודותיו של סעיף 373 לפקודה, מוסמך בית המשפט להטיל על נושא המשרה סנקציות, החל בחיוב כספי (סעיף 373(א) לפקודה) ועד ענישה פלילית הכוללת מאסר בפועל (סעיף 373(ג) לפקודה).

למעשה, הוראת סעיף 373 לפקודה מהוה דין ספציפי של הרמת מסך והטלת אחריות אישית על נושא משרה בחברה שהגיעה לכלל פירוק, גם כאשר אין קשר סיבתי בין מעשי התרמית שלו לבין קריסתה של החברה.

...

החברה לא קיבלה כאן סחורה וגם לא מכרה סחורה ולכן העדרו של מסמך כלשהו לתיעוד העסקה והעדר טביעות אצבע כלשהן לגבי המקבל ולגבי מטרתה של העסקה, מדברים בעד עצמם ומחזקים את המסקנה כי המשיב פעל להברחת כספים מן החברה, לצרכיו הפרטיים.

ראה לענין זה את ע"א (ת"א) 60041-05-12 עדי נופר נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 19.03.2014); עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 3405-09-14 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 15.11.2015) וכן ת"א (ת"א) 201880/02 סינואני **** נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 23.09.2004): "הצדדים נחלקו בשאלה לפתחו של מי מוטלת היתה החובה לזמן את גמליאל לעדות, לנוכח העובדה שאין הוא מועסק כיום בנתבעת. סבורני שהנטל רובץ לפתחה של הנתבעת, הואיל ועד זה נמנה מטבע הדברים על "מחנה" הנתבעת, ועדותו היתה נחוצה לשם ביסוס טענות ההגנה של הנתבעת בהקשר זה."

סיכום נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המשיב ניהל את עסקיה של החברה מתוך כוונת מירמה, בכך שנטל לעצמו סך של 9,440,335 ₪ מכספי החברה, לצרכיו הפרטיים שטיבם לא נתחוור.

לטענתו, אין לזקוף לחובתו את העובדה כי לא העיד את ויינטראוב, שכן עם קריסת החברה עלו יחסיהם על שרטון.

עוד נקבע, כי את השמוש בהטלת חיוב חוזי על אורגאנים או נושאי משרה בחברה בגין הפרת חוזה של החברה עצמה, יש לשמור למקרים חריגים ותוך הקפדה על העקרון שלפיו ככלל אין אורגן או נושא משרה בחברה נושאים באחריות אישית בגין הפרת חוזה, שהרי האורגן או נושא המשרה אינם צד להתקשרות (ע"א 313-08 נשאשיבי נ' רינראוי , פ"ד סד(1) 398 (2010) בפיסקה 46).

...

המשיבה טוענת מנגד, כי הערעור מכוון ברובו כנגד ממצאי עובדה, אין הוא מגלה כל שאלה משפטית, ולכן דינו להידחות.

עוד אוסיף, כי מתוך עיון בתדפיסי הבנק השונים לא שוכנעתי כי מהלך פעילותה של החברה חורג ממהלך עסקים רגיל.

סוף דבר נוכח כל הדברים שפרסתי, אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ודוחה את תביעת המשיבה נגד המערער.

המשיבה תשלם למערער את אגרת הערעור ששילם, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

אחריות אישית של נושא משרה  נקבע כי בהיעדר ראיות למעורבות אישית וישירה בהפרת הוראות החוק, אין מקום להחיל בהליך אזרחי את החזקה הקבועה בסעיף 30א(ח), שעל פי לשונה מתייחסת להליך פלילי בלבד - "מלשון הסעיף עולה כי הוא חל במישור הפלילי. בתי המשפט נחלקו האם ניתן להחיל את החזקה באמצעות כלים פרשניים גם במישור האזרחי, כאשר לשם החלתה במישור האזרחי נעשה שימוש, בין היתר, בסעיף 30א(ט) הקובע כי "הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בכפוף להוראות סעיף זה". יש להדגיש, עם זאת, כי הסעיף מפנה לסעיף 30א כולו ולא מתייחס באופן ספציפי לסעיף 30א(ח) לחוק התיקשורת תא"מ (י-ם) 35845-11-17  פנינה בוקובזה נ' למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ (9.10.2018)).

הן המחוקק בחוק החברות והן הפסיקה שבאה בעקבותיו ראו לנכון לצמצם את המקרים בהם תתאפשר בדרך כזו או אחרת סטייה מעקרון זה, תוך שימת לב להשפעה של הרחבת האחריות האישית של נושאי משרה על המערכת העסקית והכלכלית.

בעיניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צרפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעיניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.

...

האם אישור תקנון בעסקה קודמת לקבל דברי פרסומת מהווה הסכמה (והאם בכלל הייתה תנייה כזו בתקנון)? עוד הדגישה הנתבעת כי התובע הצטרף ופתח חשבון בחברתWP (החברה שאף היא הייתה בבעלותה, תחת אותו עוסק מורשה), ולדבריה "בשביל לפתוח חשבון בחברה ולהיות לקוח הוא צריך לאשר את תקנו(ן) החברה באינטרנט. בלי ללחוץ "אני מאשר" הוא לא יכול לפתוח חשבון, להתקדם או לשלם לנו.

לא שוכנעתי כי יש להחיל את החזקה במישור האזרחי בכל הנוגע לנתבע 1.

בעניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפיצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צירפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.

אחריות אישית של נושא משרה  נקבע כי בהיעדר ראיות למעורבות אישית וישירה בהפרת הוראות החוק, אין מקום להחיל בהליך אזרחי את החזקה הקבועה בסעיף 30א(ח), שעל פי לשונה מתייחסת להליך פלילי בלבד - "מלשון הסעיף עולה כי הוא חל במישור הפלילי. בתי המשפט נחלקו האם ניתן להחיל את החזקה באמצעות כלים פרשניים גם במישור האזרחי, כאשר לשם החלתה במישור האזרחי נעשה שימוש, בין היתר, בסעיף 30א(ט) הקובע כי "הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בכפוף להוראות סעיף זה". יש להדגיש, עם זאת, כי הסעיף מפנה לסעיף 30א כולו ולא מתייחס באופן ספציפי לסעיף 30א(ח) לחוק התיקשורת תא"מ (י-ם) 35845-11-17  פנינה בוקובזה נ' למטייל ברשת.קום (2000) בע"מ (9.10.2018)).

הן המחוקק בחוק החברות והן הפסיקה שבאה בעקבותיו ראו לנכון לצמצם את המקרים בהם תתאפשר בדרך כזו או אחרת סטייה מעקרון זה, תוך שימת לב להשפעה של הרחבת האחריות האישית של נושאי משרה על המערכת העסקית והכלכלית.

בעיניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צרפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעיניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.

...

האם אישור תקנון בעסקה קודמת לקבל דברי פרסומת מהווה הסכמה (והאם בכלל הייתה תנייה כזו בתקנון)? עוד הדגישה הנתבעת כי התובע הצטרף ופתח חשבון בחברתWP (החברה שאף היא הייתה בבעלותה, תחת אותו עוסק מורשה), ולדבריה "בשביל לפתוח חשבון בחברה ולהיות לקוח הוא צריך לאשר את תקנו(ן) החברה באינטרנט. בלי ללחוץ "אני מאשר" הוא לא יכול לפתוח חשבון, להתקדם או לשלם לנו.

לא שוכנעתי כי יש להחיל את החזקה במישור האזרחי בכל הנוגע לנתבע 1.

בעניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפיצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צירפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.

לטענתו, חלק מחובות הנתבעות 1-3 הם חובות שנותרו כלפיו באופן אישי בעד כספים שהושקעו על-ידו לצורך מהלך עסקיהן, והוא עצמו הפסיד באופן אישי מיליוני שקלים בשל קריסתן של חברות אלו.

יתרונה של האחריות האישית הנו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטאנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהילכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214).

...

לנתבע 4 ואף לא למומחה מטעמו לא היה הסבר המניח את הדעת או מוצדק מדוע שילמו לנושים אחרים זולת התובעות, ומבססת את המסקנה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 4 בחובות הארנונה והמים.

לעניין זה יובהר, כי טענת הנתבע 4 לפיה ישנו תיעוד ברור בדוחות הכספיים שהוגשו בקשר לנתבעות 1-3 לפיו שולמו מיסים ובהם דמי הארנונה והמים לתובעות תחת הפירוט של "מיסים ואגרות" - דינה להידחות.

סיכום אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.