אחריות אישית של בעל מניות בחוב חברה

דיון והכרעה הרמת מסך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת הוא כלל בסיסי בדיני חברות, ולצידו התפתחה דוקטרינת הרמת מסך ההיתאגדות, המאפשרת לבתי המשפט ובתי הדין, במקרים חריגים המצדיקים זאת, להטיל אחריות אישית על בעלי המניות לחובות החברה.

על פי הפסיקה, "הרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה" (ע"ע (ארצי) 21196-05-18‏ מיכאל שון - נעמי קאהן-לינדר, מיום 7.8.2020, וראו גם ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי לווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי, מיום 17.3.2020).

...

סיכום התביעה כנגד נתבעים 2 ו-3 נדחית.

לעניין ההוצאות, בשים לב לתוצאות ההליך מחד ונסיבותיו האישיות של התובע מאידך, החלטנו בנסיבות העניין לפסוק הוצאות נמוכות.

התובע ישלם לנתבעים 2 ו-3 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו להוצאות הפרשי ריבית והצמדה ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי הנתבע התנהג בחוסר תום-לב עד כדי מירמה, לנוכח העובדה שנימנע מלשלם את חיובי הארנונה אשר הוטלו על הנתבעת כדין, ובאופן שיטתי במשך רוב תקופת החזקה בנכסים, בעוד שהנתבע המשיך להפעיל את עסקו ולבצע ממנו תשלומים לגורמים אחרים ולעצמו, כאשר הוא הנהנה היחידי מהתנהלות זו. לטענת התובעת, מדובר בהתנהגות חסרת תום-לב המצדיקה הרמת מסך והטלת אחריות אישית על הנתבע, כבעל המניות ומנהל החברה לחובות הארנונה של החברה.

משנקבע לעיל, כי דיני הרמת המסך הכלליים אינו חלים במקרה דנן, יש לבחון את טענתה החלופית של התובעת בנוגע לשאלת האחריות האישית של הנתבע, באופן שיש לייחס לו את חובות הארנונה של החברה, מכוח הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

...

אשר על-כן, ולאור כל האמור לעיל, יש מקום לחייב את הנתבע ולהטיל עליו אחריות אישית מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים בגין הנכס שברחוב צירלסון 4 בת"א עבור ח-ן 10392084 שעומד על סך של 35,693.29 ₪, ח-ן 10392114 שעומד על סך של 29,974.70 ₪ וח-ן 10392126 שעומד על סך של 68,125.85 ₪.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

מאחר שהנתבע 2 מחזיק מעל 25% מהון המניות של הנתבעת ובהתקיים התנאים הנוספים הקבועים בהוראות חוק אלה הרי שיש להטיל עליו אחריות אישית לתשלום החוב.

מאת התובעות הוגשו תצהיריהם של בעלי תפקידים אצל התובעת 1 כדלקמן: גב' נעמה חובב המשמשת כראש חוליה במחלקת חברות, מר אלברט גולבר המשמש כמנהל מחלקת שומה וגב' דריה גורליק המשמשת כראש חוליה כאשר במסגרת תפקידה אצל התובעת 1 היא פועלת בין היתר לגביית חובות עבור התובעת 2.

(א) באופן שבו יש כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; ׁ(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

...

שוכנעתי כי לא הייתה כוונה של הנתבעים 3-4 לעשות שימוש במסך ההתאגדות של הנתבעת על מנת להונות ולקפח את התובעות וכי הם לא פעלו בחוסר תום לב ותוך מרמה.

לאור כל האמור הרמת מסך בנסיבות אלה וחיובם על הנתבעים באופן אישי אינה מוצדקת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

"תכליתה של הצהרת כושר הפירעון הנה, אפוא, ליצור אחריות אישית של המנהלים, וליצור בכך בטוחה בידי הנושים, כלי עליו יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פירעון החוב כלפיהם; ככל שחוב זה לא ייפרע על ידי החברה, רשאים הנושים להפרע מידי המנהלים, מכח האחריות האישית שמקימה הצהרתם." [תא"מ (שלום חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, בפיסקה 16 (5.5.2020) (להלן – עניין במרום הפקות)].

בבחינת למעלה מהצורך אציין, כי אף אם היה מקום לייחס משמעות כלשהיא לתצהיר הכוזב גם במסגרת ההליך דנן, עדיין סבורני שאין מקום מכוחו של אותו תצהיר כוזב לקביעה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפרוק.

...

לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו.

עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.

אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.

בכך נוצר "מסך" בין החברה ובין בעלי המניות בה וככלל אין בעל המניות נושא באחריות אישית לחובות החברה.

להשלמת התמונה אציין כי ייתכן שבמצב זה וככל שהיתה מתקבלת טענת "הרמת מסך" בעיניינם של בעלי המניות ובהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות, ניתן היה לבסס עילת תביעה נגד צדדים שלישיים האחראים לכך ובעניינינו גם נגד הנתבע 3 שפעל בפועל כבעל השליטה במועדים הרלוונטים לתביעה (ראו והשוו ע"ע (ארצי ) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ GOITOM TWELDE (09.06.2020‏‏ בפיסקה 68 וההפניות שם).

...

לשם הוכחת תביעתה על התובעת להוכיח הן את החוב הנטען בעניינה של החברה והן כי יש לנקוט בדרך של "רמת מסך" ולחייב את הנתבעים באופן אישי בגין חוב זה. לאחר שמיעת הוכחות בתיק מצאתי שלא הוכחה הצדקה לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי בחובות החברה ומכאן כי דין התביעה נגדם להידחות.

לאור מסקנה זו לא מצאתי לנכון להידרש למחלוקת בין הצדדים בענין גובה החוב.

מאחר שלא מצאתי כי בענייננו קמה טענה ל"הרמת מסך" למותר יהיה לדון בסוגיה זו. לפיכך דין התביעה בעניינם של הנתבעים 2 ו-3 להידחות.

לאור מסקנה זו מאחר שההליך נגד החברה הנתבעת עוכב זה מכבר ולמעשה הופסק, איני מוצא לנכון לדון במחלוקת בעניין גובה החוב שחבה החברה לתובעת.