אחריות אישית של אורגן בחברה

הנתבעים 1-2 הגישו ערעור על פסק הדין (ע"ע 2372-06-20) כאשר במסגרת ההליך הסכימו הצדדים להצעת בית הדין הארצי לפיה חיובו האישי של הנתבע 2 יומר לערבות אישית שלו לפרעון חובה של הנתבעת 1 עד לסכום של 130,000 ₪[footnoteRef:1].

בהקשר זה נפנה גם לעניין אוסלרנה[footnoteRef:4] בו היתייחס בית הדין הארצי להבחנה בין הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן בחברה או בעל מניות, כאשר ביחס לאפשרות של הרמת מסך כנגד מי שאינו בעל מניות בחברה, נקבע: [4: בר"ע (ארצי ) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה, מתאריך 04.10.2018.

...

] אשר על כן מכל המפורט לעיל מאחר וב"כ התובע לא הפנה לכל מקור נורמטיבי מכוחו הגיש את התביעה כנגד הנתבעים 3-4, דין התביעה כנגדם להידחות על הסף וזאת בהתאם לסעיף 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הקובע כי בית הדין רשאי לדחות על הסף תובענה מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". אכן סעד של דחייה על הסף הנו סעד קיצוני הננקט במקרים חריגים.

במקרה שלפנינו לאור כל המפורט לעיל, ניתן כבר בשלב זה לומר כי כתב התביעה לא מגלה עילה כנגד הנתבעים 3-4 ולכן דין התביעה כנגדם להידחות על הסף.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה כנגד הנתבעים 3-4 נדחית על הסף.

הסוגיה הרביעית - הרמת מסך וחיוב אישי של הנתבע התשתית הנורמאטיבית ביחס להרמת מסך – סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע את הכלל הבסיסי בדיני החברות לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעליה, כאשר מושכלות יסוד הן כי "ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועיקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית"[footnoteRef:180].

] אחריות אישית – אפשרות נוספת לחיוב אישי, ושונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, היא מכוח ייחוס אחריות אישית לאורגן בחברה או בעל מניות.

...

בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].

] במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.

] סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן – - לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.

אחריות אישית של אורגן / הנתבע לחובות החברה אחריות אישית המוטלת על מי שפעל בשם החברה באותו עניין מכוח סעיף 54 (א) לחוק החברות, הנה אחריות אישית הנובעת ישירות ממעשיו ומחדליו של האורגן ואינה תלויה בחבותה של החברה, וסעיף 54(א) לחוק החברות קובע לעניין זה כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אלולא אותו ייחוס". במקרה כזה האורגן נושא באחריות אישית אך ורק למעשיו ומחדליו שלו, במקרים בהם נטל חלק בקבלת ההחלטה לבצוע המעשה או להמנעות מעשייתו, או כמי שסייע, כיוון, הרשה או הורה על ביצועו, ואין הוא מעורר שאלות בדבר הרמת מסך ההיתאגדות השייכות לתחום משפטי אחר (ע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ [פורסם בנבו] (11.3.14)).

...

משכך אני סבור כי על הנתבע אישית, לשלם סכומי האספקות שפורטו לעיל , ובשיעור של 23,849 יורו.

לפיכך על הנתבע לשלם לתובעים סך 23,849* 3.88 ₪ = 92,534 ₪ התביעה לגבי יתר רכיבי התביעה ובסכומה המוקטן נדחית, באשר לא הוכחה באופן מספק בפן האישי הנדון כאן.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הטלת אחריות אישית על אורגן בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין הדוקטרינה של הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה.

...

אשר לטענה בדבר שינוי שם העסק, נקודה עליה התעכב התובע רבות בסיכומיו, כפי שנפרט להלן, בחלק המתייחס לנתבע 3, מצאנו כי הסבריו של נתבע 3 בנוגע לצורך לפתוח מחדש את עסק בשם מסחרי חדש, לאחר שהעסק הקודם שפעל באותו מקום, קרס כלכלית, סבירים והגיוניים.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיימת עילה המצדיקה היעתרות לסעד הדרסטי של הרמת מסך, ובהתאם, אני דוחה את התביעה גם כנגד הנתבע 3.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית, ואני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהם השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (סה"כ 15,000 ₪).

] אפשרות נוספת לחיוב אישי, ושונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, היא מכוח ייחוס אחריות אישית לאורגן בחברה או בעל מניות.

] מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינו בטענות הצדדים אנו מקבלים את טענת הרמת המסך של התובע ואף את דרישתו לחיוב אישי של הנתבע.

...

לטעמנו, מדובר בסיטואציה שמצדיקה כשלעצמה הרמת מסך, ואין ליתן כל משקל לטענת הנתבע כי מדובר ב'מספר חודשים בלבד', היות שלעתים די במספר בודד של הפקדות חסרות כדי להביא לאובדן מלא של ביטוח פנסיוני.

בכלל זה, לא שוכנענו כי מדובר בתקלה טכנית נקודתית, אלא במדיניות שיטתית ומכוונת של הנתבע להדיר ולפגוע בזכויותיו של התובע.

] סוף דבר סוף דבר – דין התביעה להתקבל, ועל הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים – השלמת פיצויי פיטורים בסך של 128,408 ₪.