אחריות אישית על פיטורים בגין שירות מילואים

ביום 3.7.16 נשלח למבקש מכתב זימון לשימוע נוסף, אשר נכתב בו, בין היתר, כדלקמן (ההדגשה בקוו תחתון במקור) (נספח מש/15 לבקשה): "1. בשיחה שהתקיימה בנוכחות עו"ד מטעמך, ביום 27.6.16 הוחלט לקיים שימוע במועד מאוחר יותר, על מנת לאפשר לך לצלם את התיק האישי במשאבי אנוש ולקבל הסבר נוסף לגבי כוונתנו לשקול את סיום העסקתך.

כמו כן, נימסר לו מכתב הפיטורים ביום 6.9.16, במהלך התקופה מוגנת קודמת שתמה ביום 10.9.16 (נוכח שירות מילואים שביצע באוגוסט), כאשר על פי עב' (ת"א) 4325/03 בועז באום - חוגלה קימברלי שיווק בע"מ (3.11.04), אין לשלוח לעובד הודעה על פיטוריו בתקופה זו. בהתאם לחוק חיילים משוחררים, אף אין לבצע חפיפה בין ימי ההודעה המוקדמת לימי התקופה המוגנת, ואף זאת הפרה המשיבה 1.

העובדה כי האחראית על השיבוצים הביעה מורת רוח ממספר ימי המילואים אותם מבצע המבקש מעוררת את החשש כי פיטוריו אכן נעשו, בין היתר, בשל כך. היתנהלות זו עולה כדי חוסר תום לב ביחסי עבודה, ועומדת בנגוד לסעיף 2 לחוק שויון הזדמנויות, האוסר על מעסיק להפלות בין עובדים בגין שירות מילואים.

...

סיכומו של דבר, בנסיבות העניין באנו לכלל מסקנה כי לכאורה נערך למבקש שימוע כדין, במהלכו, כמו גם במהלך התקופה שבין זימונו לשימוע לבין מסירת מכתב הפיטורים ניתנה לו הזדמנות נרחבת ומלאה להיערך בהתאם, להציג את טענותיו ולהישמע.

יוער כי העובדה שהמבקש לא שובץ לתורניות, בהתחשב בכך ששהה בחודש 08/16 בחופשה בשילוב העובדה ששובץ לעבודה במחלקה חדשה החל מיום 1.9.16, אין בה לכשעצמה כדי להוליך למסקנה שההחלטה נתקבלה בטרם נשקלה עמדתו של המבקש.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

לשיטתו, ההודעה על פיטוריו נימסרה לו על ידי האחראי עליו – רביב, סמוך לאחר חזרתו ממילואים, ביום 11.1.2017, ולאחר שהוא ביצע 70 ימי מילואים בשנת 2016.

התשתית הנורמאטיבית אשר לתביעתו ולטענתו של התובע לפיטורים שלא כדין בשל שרותו במילואים – עקרון השויון הוא מערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית, וכבר נאמר עליו כי הוא "מן הראשונים במלכות, משכמו ומעלה גבוה מכל שאר העקרונות..."[footnoteRef:2], וכי הוא "מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו"[footnoteRef:3].

] "(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

...

גם טענה זו דינה להידחות מכל וכל.

זאת ועוד, הנתבעת טענה כי היתה רשאית לפעול כפי ראות עיניה בעניין זה ולהכפיף את התובע למבנה הארגוני שלה, וגם בכך לא מצאנו כל פסול.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור והמפורט עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלה התובע כנגד הנתבעת.

לאחר חזרתו לעבודה, טענה הנתבעת כי התובע המשיך בדרכו הקלוקלת והמשיך להלין אודות חבריו לעבודה ועל הממונים עליו ולא לקחת אחריות אישית.

סעיף 41א (א1) קובע כי "לא יפטר בעל מיפעל עובד בשל שרותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שרותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (בחוק זה – פיטורים בשל שירות מילואים), ואם פיטרו – בטלים הפיטורים." ס"ק (ב) אוסר על פיטורים במהלך שירות המילואים ומשך שלושים יום אם המילואים היו למעלה מיומיים רצופים, אלא אם היתקבל היתר מאת ועדת התעסוקה שמונתה על ידי שר הבטחון.

...

לעניין זה, מקובלת עלינו עדותה של גב' מיכאלוב כי במעמד קליטת העובד היא מסבירה לעובד "בגדול" כלשונה , שואלת את השאלות ומדפיסה בטופס ממוחשב את התשובות ובסוף מחתימה אותו על המסמך, כשהיא מוודאת שהבין על מה הוא חותם.

מנגד, גישת הנתבעת מקובלת עלינו.

ראו - ע"ע (ארצי) 34088-08-14 מרנין – כהן (פורסם בנבו, ניתן ביום 19.1.17): "אשר לאופן התנהלותם של בעלי הדין, כשיקול לקביעת גובה ההוצאות, נקבע כי יש ליתן משקל נכבד להתנהלות בלתי יעילה שגרמה לסרבול ההליך שלא לצורך ולניצול ההליך השיפוטי למטרה זרה. בנסיבות אלה, עלול בעל הדין להיות מחויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור גבוה מן המקובל אם הפסיד בהליך ואילו בעל הדין שזכה בו - ואשר נמצא כי הוא התנהל באופן זה - יכול ולא יפסקו לזכותו הוצאות כלל או שיפסקו לזכותו הוצאות בסכום נמוך מן המקובל". [ההדגשה הוספה ס.א] ובהמשך נאמר שם - "במסגרת האמור, נקבע גם כי יש לשקול סגנון התבטאות לא ראוי או בלתי מרוסן של בעל הדין כלפי הצד שכנגד או כלפי בית המשפט או תיאור בלתי מדויק של העובדות כטעם להגדלת החיוב בהוצאות." לאחר ששקלנו בכובד ראש את הסוגיה, החלטנו שאין מקום בנסיבות דנן להתחשבות בנסיבותיו האישיות של התובע.

וכך נאמר בדברי ההסבר להוראה זו (הצ"ח, 973, תשל"ב 108, ההדגשות שלנו):  "...החוקים המוצעים נועדו לקבוע כי מעמדו של שוטר או סוהר אינו כמעמד עובד שכיר אחר לצרכי שיפוט לפי חוק בית הדין לעבודה. דרכי העסקתו של אדם כשוטר או כסוהר, תנאי גיוסו לשירות, חבותו האישית בחובות כלפי הציבור, האחריות הישירה שבה הוא נושא כלפי הציבור וכלפי החוק, הסמכויות הרבות האחרות המוקנות לו עם גיוסו, תנאי השרות המיוחדים שלו, המשמעת המחייבת אותו והענישה המשמעתית החמורה, דרכי השיחרור והפיטורין מן השרות – כל אלה הנם שונים בתכלית ממה שמקובל בתחום יחסי העבודה, בין שהמעביד הוא פרטי ובין שהוא צבורי.

וכך נאמר: "ועדת התעסוקה פועלת לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה). חוק זה עוסק, לענייננו, ביחס שבין מקום העבודה של עובד לבין מעמדו כאיש מילואים. החוק אוסר על פיטורי עובד בשל שרות המילואים שלו. לא יכול להיות ספק כי סמכותה של ועדת התעסוקה ושיקול דעתה נעים במרחב זה של הקשר בין מקום העבודה לשרות המילואים. ועדת התעסוקה אינה גורם המפקח על היתנהלותו של המעסיק. אין היא בית דין למשמעת. אין היא בית דין לעבודה ואין לה לא סמכות ולא כלים לבחון את תקינותו של הליך הפיטורים. כך גם אין הועדה מוסמכת להכנס לנעלי המעסיק ולשקול במקומו שיקולים "כלכליים", "אירגוניים" או שקולי "כדאיות" כאלה ואחרים.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב להוראות חוק חיילים משוחררים ודברי ההסבר לתיקון סעיף 129 לפקודת בתי הסוהר – אנו סבורים כי במארג הנורמטיבי הקיים לא נמצא כלי קיבול המאפשר הכלת התכלית הנטענת.

אילו קושי מעשי זה היה מחויב בראי המארג הנורמטיבי (כפי שהיה בענין זליג ובן שאנן) לא היה מנוס מאימוצו, אולם במקרה דנן המארג הנורמטיבי – כפי שפרטנו לעיל – מוביל למסקנה שונה, ואותה אנו מאמצים.

סוף דבר – הערעור מתקבל, והתובענה הכספית תוחזר לדיון בוועדת התעסוקה, תוך שנרשמה הצהרת המערער – המצוטטת בסעיף 2 לעיל – כי ימחוק מתביעתו לוועדת התעסוקה את הסעד לביטול נוהל וכי זה יימחק ממנה.

מבוא האם בנסיבותיה של הפרשה דנן יש לברר בקשה להטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד במתכונת הדיונית של בקשה למתן הוראות? האם תאגיד חדל פרעון אשר הוכר כבעל תפקיד זר במסגרת בקשה להכרה בהליך זר, רשאי בכלל להגיש בקשה למתן הוראות כגון דא בהליך בישראל? אלו השאלות הדורשות הכרעה בהליך דנן.

כתוצאה מכך פוטר יניב מתפקידו כמנכ"ל החברה וכהונתו כחבר דירקטוריון פקעה, ואילו אלון פוטר מתפקידו כסמנכ"ל הנדסה פינאנסית בחברה.

לפי הטענה, נקבע בפסיקה כי נושא משרה אשר מגיש במסגרת הליך חידלות הפרעון של החברה בקשות שנועדו לשרת את טובתו האישית על חשבון טובת החברה, עושה למעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, דבר המצדיק את סילוקן על הסף של הבקשות הללו.

החברה טרם הגיבה על בקשתו של יניב משום שכאמור יניב עדיין לא הגיש את תגובתו לגופה של הבקשה למתן הוראות, נוכח שירות המילואים אליו נקרא.

...

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, הבקשה נמחקת על הסף.

יחד עם זאת, נוכח המסקנה העקרונית לפיה החברה אינה רשאית להגיש בקשה למתן הוראות לשם חיוב נושאי משרה, ממילא יש לסלק על הסף את ההליך גם ביחס אליו, הגם שטרם הוגשה תגובת החברה בקשר לבקשת הסילוק שהגיש.

שאר הסעדים הזמניים שהוטלו במסגרת החלטתי בבקשה 9 יעמדו בתוקפם למשך 60 יום, על מנת לאפשר לחברה לתבוע בפני הערכאה המוסמכת את הענקתם מחדש.