לטענתו, גיא ושגיא התנהלו בחוסר תום לב מובהק בניסיון להטעותו, אם מתוך תיכנון מראש ואם בדיעבד והם הפרו וממשיכים להפר את סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים; בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, בית המשפט רשאי לבצע הרמת מסך ולייחס חוב של חברה לבעל מניה בה כאשר "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן" ובמקרים בהם השמוש באישיות הנפרדת נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה"; במקרה דנן, מדובר בחברות שלהן בעל מניות יחיד השולט בהחלטותיה ובית המשפט ייטה לעשות שימוש באופן מקל בדוקטרינת הרמת מסך בסיטואציה שכזו; בנוסף, ניתן להטיל חבות על בעל מניות בחברה גם מכוח תורת האורגנים, הן מכוח עילות בחוק החברות והן מכוח הדין הכללי.
בכתב התשובה שכנגד (סעיף 12), הוסיף אלירן וטען כדלקמן:
"בנסיבות העניין מדובר בהפרת הסכם ובהתנהלות בחוסר תום לב של אורגאנים בחברה, בנגוד בין היתר לחובתם מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר מקימות אחריות אישית לאותם אורגאנים (ר', בין היתר, סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999). כידוע, היותו של אדם אורגן בחברה, אינו מקנה לו חסינות אוטומאטית מתביעות בשל פעולות שביצע, לרבות פעולות של הפרת חוזה. האמור נכון במיוחד, כאשר מדובר בשתי חברות אשר לכל אחת מהן בעל שליטה ודירקטור יחיד אשר משמש כאורגן היחיד בהן. במצטבר או לחלופין, יש להורות על הרמת מסך ולהטיל אחריות אישית על שגיא וגיא, מכיוון שהם עשו וממשיכים לעשות שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעות שכנגד על מנת להונות את אלירן ולגרום לו נזקים חמורים.".
עינינו הרואות, כי בכתב התביעה שכנגד מעלה אלירן עילות תביעה נגד גיא ושגיא בשני מישורים: האחד - מכוח אחריות אישית של האורגנים בחברות;
השני – טענה חילופית לחיוב מכוח דוקטרינת הרמת מסך.
...
אני סבור כי בשלב מקדמי זה של ההליך, די בכך כדי לשלול מחיקת טענות אלה על הסף.
אני סבור, כי בשלב זה של כתב התביעה שכנגד, אין התובע שכנגד נדרש לפרט איזו מן החלופות בסעיף 6 לחוק החברות מתקיימות בנסיבות העניין ודי בפירוט העובדות, המזכות אותו, לטענתו, בקבלת הסעד (ראו: ת.א. (מחוזי ת"א) 48946-12-20 קרן הגשמה בע"מ נ' רז חיים קארו ואח' (נבו 8.6.2023)).
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.