מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

אחריות אישית בערבות בע"פ

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אשר עצמו מצטט בסעיף 20 לסיכומיו היתייחסות סאלח ל"חתימה על ערבות", להבדיל ממתן התחייבות בעל פה. לעניין זה ראו גם היתייחסות אשר בסעיף 21 לסיכומיו לאופן בו נציגי הנתבעת עירבו בין "אחריות אישית" ל"ערב אישית".
...
מספיק להציג את העובדות אשר מביאות למסקנה שיש להשיב את הכספים שהועברו לחשבון המערערת ויוצרות את העילה ואין חובה לציין במדויק את הבסיס המשפטי שעליו מבוסס הסעד המתבקש.
סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 709,487 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה מיוחסת לשוורץ אחריות אישית לחובות החברות על יסוד שתי העילות האמורות, אולם בסיכומיהן היתמקדו התובעות בטענת הערבות וזנחו למעשה את יתר הטענות.
על טעמה של הדרישה הראייתית המוגברת עמד בית משפט מחוזי בעיניין ניצולת הקרטל (ע"א 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ), בהדגישו את ההשלכות החמורות בקביעה לפיה אדם ערב לחובות שאינם שלו, ובהתאם לכך לבעייתיות בקביעת ממצא עובדתי לפיו ניתנה התחייבות בעל פה לערבות אישית, ואלו דבריו: "אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה... " לאור זאת: "לשם הוכחתו של הסכם ערבות אין להסתפק, כמתואר בפסיקה ב'הרהורי הלב של הנושה בלבד' (ע"א 714/87 שר נ. כהן)..... אלא בראיות משכנעות יותר מאלו שהובאו לפני הערכאה הדיונית". (ראו גם: ע"א 1080/07 עוף אור שיווק 1995 בע"מ נ' מירוני יהודה; ע"א 4754/07 ע.פ. כוכב חמש (1990) בע"מ נ' רגב הנדסת חשמל בע"מ; ע"א 2224/08‏ נתן נ' ששת רשת חנויות כלי בית ומתנות בע"מ; עש"א 39593-06-15‏ ‏רוזנמן נסיעות בע"מ נ' אמסלם; תא"מ 54284-05-11‏ טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' בניטח).
...
תוצאה המסקנה היא שהתובעות לא הוכיחו את אחריותו של שוורץ לחובות הנתבעות 1 – 4, ודין התביעה נגדו להידחות.
לאור מסקנה זו לא מצאתי צורך להידרש לטענות שעלו לעניין היקף החוב שנותר, אם בכלל.
מכל האמור התביעה נגד נתבע 6 נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

כאמור, התובעות מבקשות לחייב את הנתבעים 4-2 בחובה של החברה, כשהאפשרויות העומדות בפניהן על מנת ליצור חבות אישית של הנתבעים הן: בדרך של "הרמת מסך ההיתאגדות". בדרך של "הטלת אחריות אישית" על אודי בשל פעולותיו וחיובו מכוח דינים שונים, ובתוך כך - חבות לאור קיומה של התחייבות או ערבות אישית בעל פה; חבות מכוח דיני החוזים (הפרת חובת הגילוי וחוסר תום לב); חבות מכוח דיני הנזיקין (רשלנות) וחבות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
...
התוצאה לאור כל האמור, אין מקום להטיל על הנתבע 2 אחריות לתשלום חובות החברה כלפי התובעות.
אשר על כן, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, אני דוחה את התביעה.
בהינתן התוצאה אליה הגעתי כאמור, אני מורה על ביטול כל העיקולים הזמניים שניתנו בתיק זה. ניתן היום, ז' אייר תשע"ח, 22 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התביעה א. בתביעה שהגישה המשיבה כנגד החברה וכנגד המערער טענה כי העבודה סופקה וכי התמורה לא שולמה, וכי הנתבע 2, שהנו מנהלה של החברה, התחייב באופן אישי כלפי מנהל המשיבה, כי התמורה תשולם, ולמעשה נטל על עצמו התחייבות אישית בעיניין זה וכדברי המשיבה בתביעה: "התובעת תטען כי מנהל הנתבע, ערב בע"פ בפני מנהל התובעת להתחייבות החברה בהתאם להסכם, אך רק בשל התחייבויותיו סיפקה התובעת את ההתקנות לאתר וסיימה לבצע את העבודה" (סעיף 12 לכתב התביעה).
לסיכום טענה המשיבה כי "יש לחייב את הנתבע באופן אישי לאור אחריותו האישית כלפי מנהל התובעת, שכן הנתבע הוא שביצע את ההיתקשרות עם התובעת, הוא שניהל מו"מ וסיכם עם מנהל התובעת את תוכן ביצוע העבודה, התשלום ומועדיו, והוא שמסרב לשלם ו/או להעביר לתובעת את הסכום שסוכם מולו". (סעיף 19 לכתב התביעה).
מכל ניסיונות המשיבה לחייבו באופן אישי, הופטר המערער בפסק הדין ונקבע שלטענות אלו אין כל בסיס עובדתי (כמו הערבות) או בסיס משפטי (כמו החבות האישית) והוא חויב רק בעילה של הרמת מסך בגין שינוי במצבה של החברה שארע לפי קביעת בית המשפט בעת ביצוע העבודה (לא בעת החתימה על ההסכם) ובשל כך שלא עידכן את המשיבה (לא בגין המימון הדק) החליט בית המשפט לחייבו (עמ' 9 ש' 33-34 לפסק הדין).
...
בית המשפט בחן את התנהלותו של המערער בתיק שלפניו על סמך הראיות שהוצגו לו, בשאלה האם פעילותו של המערער: חרגה מפעולתו השגרתית כנושא משרה באופן אשר יש בו במקרה הנדון הפרטני כדי להטיל עליו חובת זהירות אישית, עצמאית כלפי המשיבה? בית המשפט מגיע למסקנה כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי במקרה זה מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים הטלת חבות אישית מכוח חובת הזהירות או מכוח הפרת חובת תום הלב, וכי מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עלה כי בניגוד לכתב התביעה לא התקיימו בין המשיבה למערער: יחסי אמון מיוחדים או היכרות אשר יש בה כדי להצדיק החלתן של חובות זהירות מיוחדות.
מצד שני מקום בו מגיע בית המשפט למסקנה כי אכן היה שינוי קיצוני בנסיבות, והוכח בפניו כי חובת תום הלב התהפכה, מסקנה שכזו צריכה להיות מבוססת ומעוגנת בעובדות חד משמעיות שלא התקיימו כאן.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.
המשיבה תשלם למערער הוצאות הערעור בסך כולל של 9,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

קבעתי בפסק דיני הראשון כי "התובעת לא הוכיחה באופן מספק שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, באופן המצדיק לחייב את קרן באופן אישי בגין היתנהלות החברה. לא מצאתי שבהתנהלות הנתבעים היה פסול באופן המצדיק שימוש בכלי חריף זה. אשר להטלת אחריות אישית, התובעת לא הוכיחה עוולה כלשהיא אותה ביצע הנתבע ועל כן לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית. התובעת מכבירה בתיאורים איך הנתבע, "באופן אישי", גרם לה לנזק רב, אך הדבר לא יורד בפועל לרמת ההוכחה הנדרשת לצורך הטלת אחריות אישית".
לא הובאו ראיות, לבטח שלא ראיות חזקות וברורות, לקיומו של הסכם ערבות בעל פה או בדרך אחרת שיש בו כדי לחייב את נתבע 2.
...
כפי שפירטתי לעיל, ואף אם אכן היו מצגי שווא, אין בהם כדי להקים עוולת רשלנות או הונאה במזיד ולהצדיק הרמת מסך כלפי נתבע 2; איני סבורה שאמירתו היא שהביאה את התובעת שלא להתקדם בהסכמים מול צדדים שלישיים, שכן לאחר עיון נוסף בעדותו, נראה שאמנון כהן הביע התעניינות בנכס אך לא ניהל מו"מ; המשך ההחזקה והשימוש במושכר ללא תשלום, תוך השאת רווחי הנתבעת- דנתי בטענה הזו כאמור לעיל; העובדה שהחברה המשיכה למכור מטבחים למרות שיצרה מצג לפיו הפעילות שלה שותקה; הגברת החוב הנצבר של החברה שבבעלותו כלפי התובעת, ובהמשך – התנאת פינוי המושכר בקיזוז חובות הדדיים- בשתי הטענות האחרונות, סבורני שגם אם אכן התקיימו- כנטען בפסק הדין המשלים הקודם שלי- הרי שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח שהמעשים שנעשו לוקים באשם כה גדול עד שיש להטיל עליו אחריות מכוח דוקטרינת הרמת המסך, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה, או להוכיח התקיימותה של עוולה נזיקית – על כל יסודותיה, או להצביע על פסול חמור באופן המצדיק לראות בו אחראי להפרת חוזה שהוא איננו צד לו. את כל אלה לא הוכיחה התובעת.
סיכומו של דבר, שילוב פסקי הדין הקודמים עם פסק הדין הנוכחי – בו פירטתי ונימקתי את הבסיס הראייתי לקביעותיי, אני קובעת שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והנדרש לצורך הרמת מסך.
בנסיבות אלה, אני קובעת שאין לחייב את הנתבע באופן אישי או להרים מסך.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו