אחריות אדריכל מהנדס לעבודות בניה ללא היתר או חריגה מהיתר

כנגד המבקש (להלן: הנאשם") כנגד מר סינאן עבד אלקדאר וכנגד מר סיאד מוחמד הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר ובסטייה מהיתר לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-204 (ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

הנאשם ביצע עבודות בנייה בסטייה מהיתר, ובין היתר, בנה קומה נוספת בשטח של 260 מ"ר. הנאשם הואשם בהיותו בעל הנכס והמשתמש בו, מר סינאן אלקדאר הואשם כעורך הבקשה להיתר, ומר סיאד מוחמד הואשם כאחראי לבצוע העבודות והמהנדס המתכנן.

לאחר שהחלו בהקמת המבנה, הוצא צו הפסקת עבודה בגין חריגה מהיתר הבנייה.

במכתב זה טען הנאשם כי עו"ד ארשיד ייצג את הנאשם ואת האדריכל, ביודעו כי בין השניים קיים ניגוד אינטרסים, כי עו"ד ארשיד לא הציג את קו הגנתו של הנאשם כי הוטעה על ידי האדריכל שהבנייה נעשית על-פי ההיתר ולא הציג לפניו את מכתבו של האדריכל אשר מהוה "הודאת בעל דין". עוד טען הנאשם במכתב זה, כי עו"ד ארשיד לא הזמין את נציגי מחלקת הרשוי של העיריה על מנת לברר האם יש אמת בטענת האדריכל, כי עו"ד ארשיד לא טען כי יש להורות על ביטול כתב האישום בשל אי גביית הודעה מהנאשם והאדריכל; כי עו"ד ארשיד לא ביקש לחקור את האדריכל בחקירה נגדית וכי פעל לסגירת התיק נגד האדריכל ביודעו כי האדריכל אשם בבנייה.

...

כמו כן, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבטל את כתב האישום בשל טענת הנאשם כי לא זומן לחקירה.

סיכומו של דבר: אני דוחה את הבקשה לחזרה מהודאה וכן לביטולו של כתב האישום.

אני קובעת מועד לטיעונים לעונש ביום 19.7.21 בשעה 14:30.

המומחה מטעם בית המשפט, דן אורמן, אשר מונה בהסכמת הצדדים, היתייחס בחוות דעתו לבצוע חריגות בניה מהיתר הבניה כדלקמן: "5.1.1. קטע המסומן באות "B" חורג מהיתר הבניה כאשר קיימת חריגה של 13 ס"מ במיקום הקיר האחורי התוחם את חדר המדריגות שניבנה ע"י התובע בשלב מאוחר יותר.

בתשובות לשאלות הבהרה שהפנה התובע, השיב המומחה בתשובה לשאלה 4: "העלות הגבוהה ביותר להחזרת החדר לפי היתר הנה בגין תיקון החריגה שביצע התובע בכך שבנה את חדר הרחצה שהנו אלמנט היקר ביותר בחדר בשטח שניבנה ללא היתר ולא במיקום לפי ההיתר. גם קיר חדר המדריגות שבנוי מבניה של בלוקים עם טיח ושליכט צבעוני ניבנה ע"י התובע בנגוד לתכנית ההיתר ואלו העבודות היקרות ביותר שיש לבצע על מנת להחזיר את החדר לבניה עפ"י ההיתר. גם התובע ידע שהחדר ניבנה ללא היתר והמשיך לבצע עבודות גמר, טיח ושליכט צבעוני על קירות חוץ צביעת קירות פנים וכו". לשאלה 11 השיב המומחה: "המבנה שמיש ובר השכרה אך מיד לאחר סיום השלד לפני עבודות הגמר, היה צריך התובע לתקן את הגג ולא להמשיך לבנות קירות בלוקים לא במקום, לבנות חדר רחצה לא במקום, להתקין דלת יציאה למרפסת לא במקום, לבצע שליכט צבעוני. הפיתרון שנתתי בחוות דעתי הנו הפיתרון האידיאלי ודיברתי במועד הביקור עם האדריכלית והסברתי לה כיצד ניתן לתקן את התכנית. אך יש להגיש לועדה המקומית תכנית שינויים. במידה והיתה מוגשת תכנית שינויים הועדה היתה נוכחת שיש כוונה לתקן את חריגות הבניה, סביר להניח שלא היתה פועלת להריסת הבניה הלא חוקית עד סיום הליך אישור תכנית השינויים". לשאלות הבהרה ששלח הנתבע השיב המומחה ביום 29.1.20 כי במידה שהתובע הוא שבקש את חריגות הבניה המסומנות באות A אזי האחריות אינה של הנתבע (תשובה 3).

בשים לב למובא לעיל אודות מעורבות התובע בעבודות הבניה, היעדרו של מהנדס מטעם התובע מהשטח, קביעה כבר בהסכם הכתוב לבניה בחריגה מתכנית ההיתר, העובדה כי לאחר שהנתבע סיים את העבודות התובע המשיך בבניית קירות בלוקים, חדר רחצה ותיקון הגג הכל בנגוד להיתר, ההגיון והשכל הישר מחייבים את המסקנה שחריגות הבניה בוצעו על פי דרישת התובע, שהוא הנהנה הישיר מהן ואשר ביקש לבנות במקום יחידת דיור.

אין בידי לקבל טענת התובע בסיכומיו לפיה פעולות שעשה לצורך השמשת הנכס למגורים נעשו בהתאם לעיקרון הקטנת הנזק (סעיף 21ג לסיכומים) שעה שעולה בבירור מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי פעולות אלו האמירו את העלויות הכרוכות בהתאמת המבנה להיתר או לתכנית שינויים.

...

לכן, אין מקום להידרש לטענותיו אודות הפסד שכירות (אשר לא הוכחו כשלעצמן) ויש לדחות את תביעתו.

לכן דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, אני דוחה את התביעה העיקרית.

לשיטתו, לו המהנדסת היתה מסבה את תשומת ליבו בזמן אמת לקיומה של סטייה מהתוכניות או מהיתר הבניה, ניתן היה לתקן את פערי הגובה במהירות וללא עלויות.

כך תיאר בית המשפט כי הנתבעים שכרו אנשי מיקצוע לבצוע השיפוצים, והנחו אותם לבנות בית בהתאם לתכנית שאושרה בהיתר הבניה – אדריכלית האחראית להכין את התכנית ולפקח פקוח עליון על הפרויקט, מהנדסת מבנים האחראית על שלד הבניין וקבלן האחראי על הבצוע.

משכך ואף בהיתעלם הקביעה בדבר נטל השיכנוע ביחסי הנתבעים והמהנדסת, הרי ששוכנעתי באופן פוזיטיבי כי המהנדסת התרשלה, לאחר שלא בדקה אם הבניה חרגה מהתוכניות או מתנאי ההיתר חרף חתימה כאחראית על הבקורת בפני רשויות התיכנון.

אשר ליחסים עם האדריכלית, שאמנם ההודעה נגדה נמחקה, אך נטען בסעיפים 43-44, ו- 51 לסיכומי הקבלן שיש לה חלק באחריות, בעדותה של האדריכלית (בעמ' 60, ש: 16-31, ובעמ' 61), הובהר אופן העבודה, על פיו המהנדסת חתמה כאחראית בפני הרשויות על הבקורת, והאדריכלית חתמה כעורכת הבקשה להיתר.

ככל שהתובעים סברו שהנתבעים הפרו התחייבות לבניית המעקה או לא התמידו בהוצאת ההיתר למעקה (מבלי לקבוע ממצא בדבר), הם נדרשו לפעול על פי דין ולהסדיר את ההיתר או לפנות לערכאות הרלוואנטיות, ולא לעשות דין עצמי ע"י בניית המעקה ללא היתר.

...

סוף דבר משכך, ולאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי הנתבעים חבים כלפי התובעים בתשלום הפיצוי המוסכם מכח הפרת הסכם השיתוף, בהפחתת ערכו ב- 20% ובניכוי אשם תורם בשיעור של 20%.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך של 38,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד ד' נגד הקבלן נדחית.

נטען כי בחודש ספטמבר 2018 שוב חזרו ההפרות, ובצמוד לבית הכנסת ניבנתה תוספת בניה לא חוקית – מבנה יביל החורג מהיתר, ללא אישורי בטיחות ועם חיבורים פירטיים לתשתיות.

בתאור העבודה האסורה מצוינת "תוספת בניה מקונס' קלה במפלס הקרקע בשטח של כ-40.0 מ"ר וללא היתר". בהתאם לסעיף 243(ג) לחוק התיכנון והבנייה בית הכנסת ציווה להפסיק מיד את העבודה האסורה המבוצעת בנגוד לחוק (נספח 2 לתשובת הערייה).

לטענת העותרת ומהמסמכים שצורפו לעתירה – ביום 2.1.2019 השיבה העותרת למר טננבוים, וכן למר עמר ולמר עובד המפקח האיזורי כי נושא המקלט אינו רלוואנטי ובפועל בית הכנסת אינו מאפשר גישה למקלט, וכן הוסף כי הערייה מיתעלמת תקופה ארוכה ובאופן שיטתי מתלונותיה בדבר הבנייה הבלתי חוקית בחצר; ביום 16.9.2019 משתלונתה לא טופלה, פנתה העותרת באמצעות ב"כ במכתב התראה טרם נקיטת הליכים לאדריכל העיר, מנהל אגף הנדסה, מהנדס העיר, מנהל המחלקה המשפטית ומנהל מחלקת רשוי עסקים.

ביום 14.10.2020 השיבה לעותרת העוזרת הבכירה למנהלת נציבות תלונות הציבור בלישכת לוד, כי "לפני מספר חודשים הודיעה הערייה לנציבות כי נוכח מצב הדברים ובהתייחס לנגיף הקורונה חל עיכוב בבצוע הפעולות הדרושות לצורך הטיפול המשפטי בנושא. בהמשך נימסר לנציבות שיש קושי ממשי לאתר את בעלי העניין במקום ובעקבות היתערבות הנציבות, הועברו לעירייה פרטיו של מפעיל בית הכנסת, הרב לוי יהושוע, כפי שנמסרו ע"י גב' בינט. בעקבות כך לאחרונה נימסר לנציבות כי בעלי העניין הוזמנו לשימוע וכי הנושא נמצא בטיפול משפטי (העברת דוח על עבירה לבחינת התובעת העירונית). מהאמור לעיל עולה כי הערייה לא השיבה לפניותיכם ולמעשה החלה לפעול בנושא בעקבות היתערבות הנציבות. בנסיבות אלה, הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת. יחד עם זאת, בהתייחס לכך שהעירייה פועלת כיום בהתאם לסמכויותיה כחוק, בשלב זה, לא נמצא מקום להמשך בירור בתלונה. היה ויהיה צורך בכך, מוצע כי תבחנו את האפשרות לשקול לפנות בעיניין גם למחלקה הארצית לפיקוח על הבנייה". ביום 22.10.2020 פנתה שוב העותרת לעיריה באמצעות ב"כ, וביקשה לקבל עדכונים באשר לפעולות שנעשו ונעשות בנוגע לתלונתה; משלא קיבלה תגובה, ביום 5.1.2021 פנתה העותרת בדוא"ל באמצעות ב"כ למנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון הבנייה, ובה הלינה על היתנהלות הערייה ואוזלת היד הנותנת לשיטתה לגיטימציה להמשך ביצוע העבירות; ביום 7.3.2021 השיבה לב"כ עותרת מרכזת תאום ובקרה ברשות לאכיפה במקרקעין, כדלקמן: "האחריות והסמכות לאכיפת דיני התיכנון והבנייה במרחב התיכנון המקומי, מוטלת על גורמי הועדה המקומית. לועדה המקומית קיימת הזכות לטפל או לא לטפל בעבירות הבנייה בתחום שיפוטה וזאת בהתאם למדיניות האכיפה וסדרי העדיפויות שנקבעו על ידה. אנו פועלים אל מול הועדה המקומית על מנת לקבל את תגובתם והתייחסותם לדברים שהועלו על ידך. אולם, מעיון נוסף בפרטי תלונתך עולה כי מרשתך פנתה ליועמ"ש הועדה המקומית. לכן, ככל שהוחלט על-ידי הועדה המקומית לסגור/לא לטפל בתלונה, יש באפשרותך להגיש ערר למחלקה להנחיית תובעים של פרקליטות המדינה לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי". כמפורט לעיל, לפחות מאז חודש ספט' 2020 נמצא התיק על שולחנה של התובעת העירונית וטרם התקבלה בו החלטה.

...

אשר לטענה בדבר אי מיצוי הליכים, אין בידי לקבלה.

לגופו של עניין – דין העתירה דחייה כאמור, מבקשת העותרת שבית המשפט יורה לעירייה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה ולהורות על הריסת המבנה ולהוציא צווים למניעת השימוש ובו והכניסה אליו עד שתבוצע ההריסה.

סוף דבר העתירה נדחית.

אי ההתאמה בייעוד מנעה הוצאת היתרי בנייה והובילה לתחילת ביצוע עבודות ללא היתר על ידי יפה נוף, ובסיטואציה שנוצרה היה הכרח בטיפול מהיר ואינטנסיבי של קדוש בשינוי ייעוד ו/או אישור שימוש חורג ובמקביל אליהם טפול בהוצאת ההיתרים הנדרשים.

כך מטעם התובעים הוגשה חוות דעת מומחה של אינג' מנחם המר (להלן- "אינג' המר"), אשר קבע ולכך אתייחס בהמשך כי דרישת השכר של התובעים ביחס לטפול הסטאטוטורי הנה סבירה, ובחקירתו הנגדית טען כי כל נושא הטיפול בהוצאת היתרים אינו מתפקידו של מנהל התיכנון אלא אדריכל (ראו לדוגמא עמ' 176 לפר' מיום 19.10.2021 ש' 24), והוא אף נישאל על ידי האם כשמוגשות התוכניות להיתר הוא מלווה את התהליך בוועדות השונות ועל כך הוא השיב "לא, אני לא נוגע בזה. אני לא הולך לועדות מקומיות, אני לא הולך לועדות מחוזיות" וכי "הכל עושה האדריכל, עושה בקטע שלו. מהנדס הכבישים אני מניח עושה בקטע שלו. אם יש אינסטלאציה נגיד אם זה בחיפה אז הוא הולך למי כרמל להוציא את האישור. המעורבות שלי כמנהל התיכנון היא כימעט אפסית בכל העסק הזה..." (שם, עמ' 177 ש' 10-15).

מנגד טען לויטה כי קדוש היה אחראי על הוצאת ההיתר כחלק מתפקידו כמנהל תיכנון אך הוא אישר כי "... לא על סטטוטוריקה, סטטוטוריקה זה סיפור אחר לגמרי. קבלת היתר זה אחת ממטלות ניהול התיכנון, שלצערי אני נידרש לעשות אותה היום" ובהמשך "סטטוטוריקה זה תב"עות, זה שינוי, זה עבודה עם הועדה, זה משהו שהרבה יותר קשה להעריך אותו מבחינת עבודה" (שם, עמ' 217 ש' 15-20).

חזוק לגירסתו ניתן למצוא במכתב רצ'ר שבו המליצה רצ'ר על התשלום הנוסף וציינה "אוהד קדוש ליווה את הפרויקט בהיבטים נוספים כגון: קידום סטאטוטורי בוועדה המקומית והמחוזית בשתי תוכניות,בקשה לשימוש חורג בועה מקומית ומחוזית, היתר בניה של העבודות ההנדסיות והיתר בנייה של דן (מבנים)". יצוין כי רצ'ר בעדותה ניסתה למזער את חשיבות המילה "נוספים" שצוינה במכתבה, אך לעמדתי גם מינוח זה מצטרף לכלל הראיות אליהן התייחסתי לעיל, המצביעים על היות העבודה שונה ונפרדת מעבודת ניהול התיכנון.

...

כל יתר תביעותיהם הכספיות של התובעים נדחות בזאת.

בנסיבות אלו ולאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון שלא לשלול באופן מלא מהתובעים הוצאות משפט אך מאידך מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעים הוצאות על הצד הנמוך.

בהתאם אני מחייב את יפה נוף לשלם לתובעים הוצאות אגרה אך ורק על הסכום החלקי שפסקתי לטובת התובעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).