אחריות אב בית לנזקי שריפה בבית ספר

לגישת הערייה, פעילות החלקה הנה פעילות המותרת במסגרת בית ספרית והטענה לפיה אביו של התובע לא אישר את הישתתפותו בפעילות זו הנה טענה קלושה שעלתה רק בשלב הראיות, ומכל מקום, לא נעשתה כל פעולה יזומה על ידי התובע או אביו, על מנת להבהיר לבית הספר שהאב אינו מאשר את הישתתפות התובע בפעילות ההחלקה.

הערייה אינה רואה כל טעם לפגם בכך שהמחנכת עודדה את התובע להישתתף בפעילות ולעלות על משטח ההחלקה – כפי שעשתה גם בנוגע לפעילויות אחרות במהלך השנים – אלא סבורה כי מדובר בהתנהלות חיובית ונדרשת מצד גורם חיוני.

במקרה זה, נדון מקרה שבו תלמידים היו בפעילות במסגרת בית הספר בחוף הים, וקבע כי החברה שניהלה את החוף אחראית על הבטיחות במקום ונושאת באחריות בשיעור ניכר לנזקים שנגרמו לאחד התלמידים.

...

לפיכך, אינני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה. נזק בלתי ממוני אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בסוג הפציעה, האשפוז, אופי הנכות, שיעורה, הטיפולים שעבר, גילו והשפעתה של הנכות על חייו בכל התחומים, בסך של 50,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר 260,105 ₪ הפסדי פנסיה 32,513 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ כאב וסבל 50,000 ₪ הפיצוי המגיע לתובע 362,618 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 362,618 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בסך 84,853 ₪.

מעבר לסכומים אלה, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בגין ההוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליך כפי שיפורט להלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה: 4,500 ₪ בגין חוות דעת רפואית (חשבונית צורפה לסיכומי התובע), אגרת בית המשפט בסך 704 ₪ (מיום 31.01.18); והוצאות העד מטעם התובע בסך 400 ₪ (ממועד הדיון 01.06.20).

הוראות הבטיחות שהוציאה העיריה בשנת 2013 (מאוחר לארוע, ובשפה העברית), מופיע איסור על אב הבית לעבוד ולעלות על רוב סוגי הגגות, וככל שלא הוסמך, נאסר עליו לעבוד בגובה מעל 2 מ' "וזה כולל על גגות מבנים לצורך נקיון ופתיחת מרזבים, הבאת כדורי משחק וכו'" (נ/7).

אחריות המדינה מכיוון שלא הוכח על ידי העיריה כי מנהל בית הספר ידע שאין זה מתפקידו של אב הבית לעלות על הגג ואף על פי כן, הוא ומורי בית הספר ציפו מהתובע לעשות כן, הרי שלא הוכחה רשלנות או הפרת נוהל כלשהוא, על ידי מי מצוות ההוראה, ומכאן גם שלא הוכחה אחריותה השילוחית של המעסיקה – המדינה.

לו רק היה אב הבית יודע שנאסר עליו לעלות על הגג, אני מעריכה שלא היה עולה, כפי שהקפיד לא לבצע עבודות של החלפת מנורות בגובה העולה על 2 מטרים, וכפי שהפסיק לעלות לאחר נפילתו, בין אם יכול היה פיזית ובין אם לאו ואיש לא פיטרו על כך. לא מצאתי שהתובע הסתכן מרצון, אלא ביצע את עבודתו כפי שהונחה לעשות, לפיכך בנסיבות המקרה, ואשמה המוסרי הגבוה של העיריה, איני מוצאת לנכון לנכות אשם תורם ולו באופן סמלי, משום שהעיריה היא "מונע הנזק הטוב והזול" ומשום שמבחינה מוסרית היא האחראית על בטיחות עובדיה והמסר בענין זה צריך להיות ברור.

...

טענת המדינה לפיה מותר היה לעבוד על הגג או כי התקנות וההנחיות אינן חלות, אינן עולות בקנה אחד עם הודאת העיריה, שאותה אני מקבלת לצרכי הדיון שלפניי.

אשר על כן אני דוחה את התביעה נגד המדינה, וכן את הודעת צד שלישי ששלחה העיריה.

אדון כעת בראשי הנזק, אולם אקדים המאוחר למוקדם ואציין, כי על אף האחריות שנקבעה, דין התביעה להידחות באשר נזקי התובע נבלעים בתגמולי המל"ל שקיבל ועוד יקבל.

סוף דבר אני דוחה את התביעה התובע יישא בתשלום יתרת האגרה.

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כבוד השופטת חנה מרים לומפ ת"פ 63147-12-16 מדינת ישראל נ' גועבה ואח' המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד אור גבאי ואביה גליסברג (פ"מ י-ם, פלילי) הנאשמים: 1. חמזה גועבה 2. מוחמד אבו הלאל – עניינו הסתיים ע"י ב"כ עו"ד אוסמה חלבי (סנ"צ) גזר דין בעיניינו של נאשם 1

הנאשם שלל מעורבות בבעיות היתנהגות ומשמעת בבית הספר, וכיום הוא סטודנט שנה שלישית במכללת סחנין במגמת הנדסאות רכב.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ המאשימה הדגישו כי הקטנוע נשרף, ההצתה התרחשה בשכונת מגורים בשעות הלילה, כאשר לוקח זמן רב יותר להבחין בה, ולכן פוטנציאל הנזק גבוה.

כך, למשל, "בתי המשפט חזרו והדגישו את חומרתה היתרה של עבירת ההצתה, גם כשהיא מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק לגוף, בבחינת אוי לגפרור שהצית להבה, שסופה ואחריתה מי ישורנה...." (ע"פ 1727/14 מימון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.1.2015)).

כן עולה מתוך ע"פ 5571/14 פלוני נ' מדינת ישראל כדלהלן: "בבואו לגזור את דינו של קטין שהורשע בפלילים...מקנה בית המשפט משקל יתר לנסיבותיו האישיות של הקטין ולסכוייו להשתקם. מדיניות זו מושתתת על שלושה טעמים עקריים: האחד, גילו הצעיר של הקטין, הגורם לכך שהתנהגותו העבריינית עלולה להיות תוצאה של חוסר בגרות, בשלות והבנה של חומרת המעשים והשלכותיהם; שנית, הרצון להגן על קטינים מפני תנאי כליאה קשים ומהיחשפות לדפוסי היתנהגות עבריינית בבית הסוהר שעלולה להטמע בקטינים ולפגוע בסכוייהם להשתקם; ושלישית, השאיפה לשקם קטינים שחייהם בתחילת דרכם לפני שתוחמץ ההזדמנות לכך...עם זאת, יש לזכור כי קטינות אינה מהוה מגן או מקנה חסינות מפני ענישה פלילית, ולצד משקל היתר שניתן לנסיבות האינדיבידואליות ולשיקולי השקום, יש להקנות משקל הולם גם לשיקולי ההרתעה והגמול בהיתחשב בנסיבות העבירה...על רקע שיקולים אלה נקבע בפסיקתנו כי גזירת עונשו של קטין מצריכה איזון בין השיקולים הבאים שחלקם קשורים זה בזה: (א) חומרת העבירה ונסיבותיה; (ב) גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה – ככל שהקטין צעיר יותר, כך יטה בית המשפט להעדיף הפעלה של אמצעים שקומיים על פני אמצעים עונשיים; (ג) הבעת חרטה כנה ונטילת אחריות למעשים מהוה שיקול לקולה; (ד) סכויי השקום – בהקשר זה מוקנה משקל ניכר לתהליכי השקום שהקטין עבר עד לשלב גזירת העונש כפי שהוא עולה מעמדתם של הגורמים הטיפוליים והמקצועיים כעולה בתסקיר שירות המבחן; (ה) עברו הפלילי של הקטין – עבר פלילי הוא שיקול לחומרה והעדרו הוא שיקול לקולה" (ע"פ 3203/13 מדינת ישראל נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (20.11.2013)).

...

כלל ידוע הוא, שמי שנמצא כי עבר עבירה דינו להיות מורשע.

בע"פ 5931/13 פלוני נ' מ"י (10.2.14) נקבע על ידי כבוד השופטים זילברטל וג'ובראן, בניגוד לדעתו החולקת של כב' השופט שוהם כי: "עם זאת, במסגרת בחינת השיקולים האינדיווידואליים איני סבור שעל הנאשם הקטין לשכנע כי בעניינו קיים נזק קונקרטי שצפוי לו אם יורשע (כגון חוסר האפשרות לעסוק במקצוע מסוים אותו רכש שהעיסוק בו לא יתאפשר נוכח ההרשעה), שכן בהתחשב בקטינותו קשה לצפות כיצד יתנהלו חייו הבוגרים ומהן ההזדמנויות שתקרנה בדרכו בעתיד ושההרשעה עלולה לחסום את דרכו למימושן. זאת בשונה מנאשם בגיר, במיוחד כזה שיש לו עבר בתחום ההכשרה המקצועית או עבר תעסוקתי מוגדר שלרקע קיומו מבקש אותו נאשם להצביע על נזק קונקרטי שצפוי להיגרם לו כתוצאה מהרשעתו. כשמדובר בקטין היכולת לצפות את עתידו על יסוד עברו מצומצמת יותר ועל כן ראוי לטעמי להניח לגביו שההרשעה עלולה לפגוע בו בתחום המקצועי-התעסוקתי גם אם לא עולה בידו להצביע על נזק קונקרטי, מה גם שלשיקול האינדיווידואלי משקל רב יותר כשמדובר בקטין" לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בשאלה זו, ובשים לב לחומרת מעשיו של הנאשם, לכך שהנאשם ביצע את העבירה על סף גיל הבגירות, לכך שמדובר באירוע מתוכנן היטב, ומטעמי שוויון בענישה, אני סבורה שאין מקום להימנע מהרשעת הנאשם.

לפיכך, אני מורה בהתאם לסעיף 24 לחוק הנוער, על הרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו .

האם מסרה לגב' מלומד ש- נ' נכווה עקב שריפה שפרצה בדירה והוא מטופל היטב ואינו מצוי בבית אלא בבית סבתו, בשכונה יוקרתית בירושלים.

התובעת טענה לקיומו של נזק ראייתי עקב העדרם של יומני הנוכחות מבית הספר.

גם על המדינה חלה חובת זהירות קונקרטית במקרה זה: "איני סבור שיש להרחיב את אחריות משרד החינוך לכל ליקוי בטיחותי בבתי הספר בארץ, באשר אין באפשרות משרד החינוך לפקח על מצב המתקנים בכל בתי הספר בכל רגע נתון. אך משקיימה הרשות הציבורית פקוח ומצאה ליקויים ואף התריעה על הליקויים, שומה עליה לעקוב ולוודא כי הליקוי תוקן" (עניין עבד אל רחים – פסקה 31 לפסק הדין של כב' השופט עמית).

אחריות ההורים העדויות עדותה של האם: האם טענה כי האב הוא מי שהכיר לה את חן והכניס אותו לבית המשפחה, כחמש שנים לפני האירועים נושא התביעה.

...

סוף דבר תביעת התובעים נגד הנתבעים 1 – 3, 5 בגין מעשיהם נושא הכרעות הדין הפליליות בעניינם – מתקבלת.

תביעת התובעת נגד הנתבעים 6, 7 ו- 9 - נדחית.

מכאן – ההודעות לצדדים שלישיים שהגישו המדינה והעירייה – נדחות.

תסקיר שירות המבחן מהתסקיר שהוגש בעיניינו של הנאשם עולה כי מדובר בבחור צעיר כבן 27, ללא עבר פלילי, תושב כפר קאסם, נשוי ואב לתינוק בן שנתיים.

בגיל 16 ובמקביל ללימודים בבית הספר, עבד כמפעיל "מחפרון" עד שנת 2019, אז נישא וקודם לתפקידו הנוכחי, במפעל השייך לחמיו.

על מינעד הענישה הרחב עמד כב' השופט גרוסקופף בפיסקה 6 לפסק דינו בע"פ 2939/19 חלפון נ' מ"י (2.2.2020): "בהצתה טמון נזק הרסני. אש המתפשטת באופן בלתי מבוקר זורה הרס, ומסכנת את האדם ואת החי, את הגוף ואת הרכוש. לא בכדי עמד בית משפט זה על חומרת עבירת ההצתה, ודומה כי אין צורך להכביר בכך מילים. עם זאת, טווח הענישה בגין הצתה אינו אחיד, ובקביעתו יש ליתן את הדעת, בין היתר, לתוצאות ההצתה, לפוטנציאל הסיכון הגלום בה, לתיכנון מוקדם ולעברו של המצית." יישום הנחיות אלו על המקרה הנוכחי מוביל אל המסקנה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה מצויה ברף הבינוני.

הנזק הכלכלי הישיר עמד על מעט יותר מ-100,000 ₪, ונדרשו לא פחות מארבעה צוותי כיבוי על מנת להשתלט על השריפה.

בהפקדת הפצוי עובר לטיעונים לעונש יש גם משום ביטוי להפנמה המלאה של הנזק ושל חומרת המעשים, ללקיחת האחריות ולהבעת חרטה כנה.

...

שירות המבחן מעריך כי מעורבות טיפולית נוספת תביא לצמצום הסיכון להישנות המעשים, אך עד כה לא השתלב הנאשם במסגרת טיפולית נוספת, על אף פרק הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, ואין מנוס מהמסקנה כי בהיבט הטיפולי מצוי הוא בשלבים ראשוניים בלבד.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר - מיום 3.1.21 ועד יום 7.2.21.

חלף חילוט הרכב, אני מורה על חילוט סכום של 10,000 ₪ אשר הופקד על ידי הנאשם בתיק ה"ת 24973-04-21.