הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
סוגיית האחריות
נסיבות התאונה תוארו בתצהיר עדותו הראשית של התובע כך:
"5. ביום 31.12.17 שובצתי לעבודה במפעל משמרת לילה. יחד עמי במפעל היה פועל נוסף אחד בלבד (איציק). בשל עומס עבודה חריג קבלתי מהממונה עליי, אלכס, הוראה להספיק להכין עד הבוקר הזמנה גדולה במיוחד ולצורך כך אני נאלצתי להפעיל שתי מכונות במקביל (מכונות מספר 5 ומספר 12).
· משמרת לילה מתחילה בשעה 19:00.
· התאונה התרחשה בערך בשעה 22:00, לאחר כ-3 שעות עבודה.
...
הדבר מוצא ביטוי גם בטופס בל250 שמילאה הנתבעת, חתום ע"י הסמנכ"ל אלכס, בו נרשם: "שרשרת של המכונת פלסמה נתפסה בכפפות וחתך את האצבע".
ניתן היה, לכל היותר, לחלוק על חלקים בעדותו של התובע המתייחסים לסוגיות כמו תקינות השולחן, העדר הדרכה, שיטת העבודה, וכיו"ב.
שנית, די בכך שהנתבעים לא מצאו לנכון להביא עדויות כלשהן, או להניח בפני בית המשפט ראיות כלשהן, כדי להביא למסקנה המתבקשת.
הנתבעת טענה כי מעבר ל- 3 חודשי אי כושר בהם הכיר המל"ל לגבי תשלום דמי פגיעה, התובע אינו זכאי לפיצוי ברכיב זה.
לאחר שבחנתי את התיעוד שהונח בפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבור כי יש מקום להכיר בתקופה של 9 חודשים, מהתאונה ועד ליום 30.9.18, כתקופת אי כושר מלא בה לא יכול היה התובע לעבוד ולהשתכר.
סבורני כי בנוגע לתקופה זו יש מקום להכיר בפגיעה בשיעור של 25% מכושר השתכרותו.
אובדן כושר השתכרות לעתיד
לאחר שנתתי דעתי לנתוניו של התובע, לנכות ממנה הוא סובל בעקבות התאונה, לעבודה בה השתלב, לגילו, ולכלל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסכום גלובלי של 200,000 ₪.
סוף דבר
סכום הנזק המצטבר עומד אפוא על סך של 471,920 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסכום כולל של 342,200 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.