אחראיותו האישית של עו"ד בחיוב חברה בפירוק

בקשר לכך טוענים המשיבים כי המחוקק ביקש לצמצם את הקף האחריות האישית של נושאי המשרה במקרה של מירמה, מסוג המירמה הנטענת כלפיהם.

בכל הנוגע להפעלת סעיף 374, נקבע במסגרת ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים (11.03.2015) כך: "בהבדל מסעיף 373, הדגש בחבות האישית המוטלת על-פי סעיף 374 הוא על הפרת חובת זהירות וחובת אמונים שחב בהן נושא המשרה (לדיון בשאלה כלפי מי חב נושא המשרה בחובות אלה, ראו: ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי [פורסם בנבו] (23.5.2004); ע״א 741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן, פ"ד נז(4) 171 (2003); יוסף גרוס דירקטורים ונושאי משרה בעידן המימשל התאגידי 185-184 (2010)). הוראת סעיף 374 אינה מתנה את הטלת החיוב האישי על נושא המשרה בכוונת מירמה מצידו בניהול עסקי החברה ודי, כאמור, כי תוכח הפרה של החובות האמורות מצידו על מנת להטיל עליו חבות אישית מכוח סעיף זה (עניין פישר, בעמ' 105-104; ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין, פ"ד יט(2) 93, 97, 100-99 (1965); ע"א 3016/90 ארנרייך נ' נאמן, המנהל המיוחד והכונס של כוכב השומרון בע"מ (בכינוס ובפירוק), [פורסם בנבו] פס' 9 (5.10.1994); רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס, [פורסם בנבו] פס' 6 (19.8.2008))." כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין קבע במסגרת ע"א 3379/06 מרדכי ברנוביץ נ' יקותיאל נתנזון (04.03.2008) לגבי יישום סעיף 374 לפקודה כך (פסקות כ"ג-כ"ד לפסק דינו): "סעיף 374 נוקט במונח "השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה" (ההדגשה הוספה - א"ר).

בפיסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר הקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לידון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

...

בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברה כפי שיכריע המפרק בתביעות החוב שהוגשו לפניו.

סוף דבר בהמשך לכל המצוין לעיל, אני קובע כדלקמן: המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו במלוא חובות החברה, שהיקפם יתברר לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב שהוגשו לו. המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המפרק בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל, בסך של 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.

סעיפים אלו מאפשרים לכונס הרישמי או למפרק או לכל נושה או מישתתף של החברה, לפנות לבית המשפט בבקשה לחיוב אישי של נושא משרה, וזאת, אם התברר כי עסק של החברה היתנהל על ידו תוך כוונה לרמות את נושיה או לכל מטרת מירמה (סעיף 373 לפקודה), או אם התברר שנושא משרה בחברה השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה (סעיף 374 לפקודה).

בית המשפט העליון בע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים (11.03.2015) (להלן: "פסק דין סלים עתאמנה") בהתייחסו להוראת סעיף 373(א) לפקודת החברות קבע כדלקמן: "הטלת חיוב אישי על נושא משרה בחברה לפי סעיף 373 לפקודה דורשת התקיימותם של ארבעה תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שהחברה מצויה בהליך של פירוק; התנאי השני הוא כי הוגשה בקשה לחיוב אישי על-ידי המפרק או נושה של החברה הנוגעת למי ששמש נושא משרה בחברה; התנאי השלישי הוא כי "עסק של החברה היתנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מירמה" ובהקשר זה נפסק כי אין צורך בהתקיימותו של קשר סיבתי בין התרמית שבוצעה לבין פירוקה של החברה (ראו עניין פישר, בעמ' 88); והתנאי הרביעי הוא כי נושא המשרה הנתבע היה שותף בניהול העסק ביודעין (ראו עניין פישר, בעמ' 88-87 והאסמכתאות שם. כן ראו ע"א 8758/09 יהושע נ' אליאס, [פורסם בנבו] פס' 3 (17.7.2011) וציפורה כהן, פירוק חברות, 752-750 (2000))".

בהתאם לראיות שהוצגו לי, לנוכח תפקידו של מר ישי בחברות, הקרבה המשפחתית והחומרה שבמעשיו, עת שיתף פעולה בניהול החברה במירמה, קרי שהיה שותף פעיל בהעברת פעילות החברה לחברת אקסלוסיב וזאת מתוך ידיעה שהכל נעשה על מנת לחמוק מנושיה של החברה, גם אותו, כמו את אביו, מר אהרון, יש לחייב באחריות אישית לפרעון מלוא חובותיה של החברה.

...

בעניין זה מקובלת עליי טענת המפרקים לפיה מאחר שפעילות החברה הועברה לחברת אקסלוסיב ב-8/2018 וחברת אקסלוסיב אשר לה למעשה בוצעה הענקה הנטענת כבר יצרה חובות רבים וממילא ההענקה מבוססת על הסכם למראית עין, כמפורט לעיל, הרי אין כל טעם כיום בביטול הענקות שבוצעו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי המשיבים פעלו כנטען על ידי המפרקים באופן המחיל עליהם אישית את כלל חובות החברה בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

מאחר שהיקפם של כלל חובות החברה טרם הוברר, ובכללם החובות למס הכנסה, הרי שהמשיבים ישלמו יחד ולחוד את מלוא חובות החברה לאחר שהמפרקים יסיימו מלאכתם ויכריעו בכלל תביעות החוב שבפניהם.

בקשה אחת עניינה בבקשה למתן הוראות לפסיקת שכר טירחה מקופת הפרוק (בקשה מס' 105); והבקשה השנייה, עניינה בבקשה למתן הוראות להטלת חיוב אישי על ע"ד איתן ארז (להלן: "המפרק") לתשלום שכר טירחה בגין שירותים משפטיים שסיפק עו"ד כשדי למפרק ביחס לחברת סלים עתאמנה בלבד (בקשה 106).

לטענת עו"ד כשדי אם המפרק לא טרח לערוך הסכם עמו בטרם החל את העסקתו בכל הנוגע לניהול תיקי פשיטות הרגל ככלל ובפרט של החייבים עתאמנה והוא נפנה לפסיקת שכר ראוי ואף לא טרח לאשר את הסכם העסקתו בבית המשפט, הרי מתחייבת המסקנה כי יש להטיל עליו אחריות אישית לתשלום שכר טירחתו של עו"ד כשדי, בין המוסכם ובין הראוי.

בטרם סיום, אציין כי טענות עו"ד כשדי לפיהן הנו זכאי לשכר טירחה בסדרי הגודל הנתבעים ביחס לתיקי החייבים עתאמנה, בין מן החברה ובין מהמפרק אישית, כמו גם בתיק אבו צוויץ, מעלה קושי, שעה שאין חולק כי הליכי פשיטות הרגל מנוהלים על ידי הנאמן עו"ד נשר וכל פעולות הגבייה שנעשו או ייעשו יבוצעו על ידי הנאמן - עו"ד נשר בלבד ולא כתוצאה מיגיעתו האישית של עו"ד כשדי.

...

לנוכח כל האמור, ועל רקע העובדה כי לא הייתה כוונה מצדו של המפרק להתנער מתשלום ראוי לעו"ד כשדי בגין פעולותיו, אינני סבורה כי מתקיימים הנסיבות המצדיקות הטלת אחריות אישית.

סוף דבר לאור כל האמור, הנני מחייבת את קופת הפירוק של החברה לשאת ביתרת שכר טרחתו של עו"ד כשדי בסך כולל של 60,000 ₪.

הבקשה לחיובו של המפרק באחריות אישית נדחית.

נוכח המקובץ, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים המבקשים להסתמך על סעיף 44.3 להסכם הקובע כי: " ... היה וקבלת ההיתר תתעכב בנסיבות שאינן תלויות בחברה, ידחה המועד לקבלת ההיתר למשך תקופת העיכוב". מבלי להמעיט מהפעולות שנקטה החברה (ובכלל כך הגשת תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, כמו גם הגשת עתירה מנהלית נגד עריית רמת גן), הרי שהיו אלה פעולות מתחייבות, אשר היה עליה לדעת אודותיהם מראש, קודם לחתימת ההסכם.

עוד נטען כי הפעולות שביצע עו"ד מוריאנו עלולות להחשב כהטעייה ומרמה כלפי התובעים; ויש לראותן כפעולות שנעשו בחוסר תום לב, באופן שמצדיק להטיל עליו אחריות אישית ולחייבו ביחד עם החברה לשלם לתובעים את הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם החיזוק.

בהנתן הקביעה לעיל, כי ההסכם לא ניכנס לתוקף, אזי אין מקום לחיוב החברה בתשלום הפצוי המוסכם וממילא אין מקום לידון בחבותו האישית הנטענת של עו"ד מוריאנו לתשלום הפצוי.

...

סוף דבר א. התביעה נגד החברה - הנתבעת 1, מתקבלת.

התביעה הכספית- נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 2- עו"ד מוריאנו, נדחית.

עו"ד סגל טען בדיון כי הוא ייצג בעבר עובד שעבד בחברת פטרא הוטל וכי חברה זו וחברת אלפטרא הן "אותה גברת בשינוי אדרת". מטעם עריית ירושלים נטען בדיון כי חברת פטרא הוטל חייבת ארנונה בסכום העולה על 4 מיליון שקלים וכי הערייה תומכת בבקשת הפרוק.

ביחס לטענה כי לא ניתן עדיין להכריע בבקשה לחיוב אישי, טען המנהל המיוחד כי אין קשר בין הדיון בהקף החובות של החברות שבפרוק ובין שאלת חיובם האישי של המשיבים 2-3 בחובות החברות.

בפיסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר הקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לידון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

...

בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך: "בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן." באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.

המסקנה היא כי יהיה על המשיבים 2-3 להגיש סיכומים בבקשה מס' 12 ובשלה העת להכריע בבקשת המנהל המיוחד לחיובם האישי של משיבים אלה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשתו של המנהל המיוחד למסירת זכויות ההפעלה והניהול של המלון מידי המשיבה 4 לידיו, נדחית.