אחזקת רכב בשירות המדינה

לאחר שבדיון המוקדם הודיע התובע על אי עמידתו על מקצת מהרכיבים שנתבעו בכתב התביעה, נותרו להכרעתנו תביעות התובע להפרשי דרגה, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת שטחים, ניזקי הסתמכות שבאי קבלת אחזקת רכב, פיצוי בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון בקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, פיצוי בגין היתעמרות ופיצויי הלנת שכר.

בית הדין לא שוכנע שיש ממש בטענת הנתבעת שהתובע היה מודע לאי עמידתו בתנאי הסף של המיכרז, והדעת נותנת שאם טעה מי שטעה בעיניין זה ביחידת המכרזים של נציבות שירות המדינה, המסקנה שהתובע לא הישתתף במיכרז ביודעו שאינו עומד בתנאי הסף, מסתברת יותר מן המסקנה ההפוכה, ומעדותו של התובע התרשמנו שלא דבק רבב בהתנהגותו וכי הוא סבר בתום לב שהוא עמד בתנאי הסף של המיכרז.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים בסך 20,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.

שגה בין הדין משקבע, כי המערער לא נקט אמצעים סבירים למניעת העבירה, שכן המדובר בחוכמה בדיעבד, אולם בפועל נוכח העומס הרב על המערער, וכובד הבעיות שהיו לפתחו (רשות מקומית שהוגדרה כ"חדלת פרעון", רבצו 23 עיקולים ו-15 תביעות משפטיות, חשבונות הבנק מעוקלים, אי-תשלום לנותני שירות, אי-עמידה בתשלום שכר העובדים, סיכסוכי עבודה, קשיים במתן שירות לתושבים ועוד), הוא התקשה להתפנות לפיקוח בעיניין זה. גם אם טעה המערער בקביעת העדיפויות של המטלות שעמדו בפניו, הרי שטעות זו נעשתה בתום לב ולא מתוך כוונה, או ידיעה שבכך הוא מאשר תשלום "אחזקת רכב" למי שאינו זכאי לתשלום זה. שגה בית הדין משקבע שהמערער פעל להסרת שמו של מר אוחנונה מהרשימה שהגישה חשבת השכר לראש המעוצה.

לגבי טענת ההתיישנות שמעלה המערער טוענת המשיבה, כי הנטל להוכיחה מוטל על המערער ולא על המשיבה, אולם המערער לא הוכיח ידיעה של מי מבעלי הידיעה לעניין היתיישנות המנויים בסעיף 64 של חוק שירות המדינה (משמעת) [השר הממונה על עובד המדינה הנידון, המנהל הכללי, או סגנו לעינייני מינהל, מנהל יחידת הסמך, נציב השרות, או היועץ המשפטי לממשלה].

...

" (ההדגשה שלי – י.ג.) סבורני, כי נוכח סמיכות הזמנים בין גזר הדין שניתן בפני בית הדין למשמעת בעניין אלגלי לבין גזר הדין שניתן בעניינו של המערער (בהפרש של פחות מ-3 שבועות), גם במערער יש לראות מעין "חלוץ", ולפיכך יש לנהוג במתינות בגזירת דינו, ולא למצות עִמו את הדין.

נוכח כל אלה, ונוכח השיקולים לחומרה, ומתוך התחשבות בכך שהמדובר בהרשעה שניה לאחר ניהול הוכחות בתובענה המוגשת נגד עובד לפי חוק יסודות התקציב, כאשר גזרי הדין בהרשעה הראשונה בעניינו של אלגלי ובהרשעה השנייה בעניינו של המערער, ניתנו בסמיכות זמנים, אני מורה שחלף אמצעי המשמעת של פיטורים ופסילה מלשמש בכל תפקיד במועצה המקומית חריש למשך שנה אחת, יבואו אמצעי המשמעת הבאים: העברה למשרה אחרת בתחומי המועצה חריש למשך שנתיים.

סוף דבר: התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מורה על דחיית ערעורו של המערער על הכרעת הדין, ועל קבלת ערעורו של המערער על גזר הדין באופן חלקי, כפי שפורט לעיל.

ניידות טוען התובע בסיכומיו, כי בהתאם לחוות דעתו של המומחה קצין (ת/12 למוצגי התובע), לתובע יהיו הוצאות לרכישת ואחזקת רכב כדלקמן: 117,358 ₪ עלות רכישה ראשונית של רכב; 1692 ₪ לחודש עלות חודשית להפעלת ואחזקת הרכב שיגיעו, עד תום תוחלת חיי התובע, לסך של 650,094 ₪; או הוצאה חודשית למוניות, לפי 2,950 ₪ לחודש, מהוון מגיע לסך כולל של 928,825 ₪.

כיום יש לתובע רכב מסוג טויוטה קורולה, כפי שאף אישר בחקירתו כי מחזיק ונוהג בפועל (עמ' 264 שו' 11 לפרו'); (כאן אציין, כי בהתאם לתעודת עובד ציבור מטעם המכון לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות מיום 19.6.2022 התובע הורשה לנהוג, לנוכח מגבלתו לאחר התאונה, ברכב פרטי עם תיבת הילוכים אוטומאטית, ללא כל אביזר עזר אחר שהוא).

שם ציין בית המשפט כדלקמן: "העקרון המנחה בפצוי נזיקי הוא השבת המצב לקדמותו (ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675; ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את [פורסם בנבו]). מסיבה זו, על הפצוי לשפות את המערערת אך בגין אותן הוצאות שנוספו לה בגין הארוע הנזיקי. לשון אחר, לאחר שבית המשפט אומד את סכום ההוצאות שהוצאו ושיוצאו בגין ניידות, עליו להפחית אותם סכומים שהיה הניזוק מוציא ממילא. כך לגבי הוצאות רכישת הרכב (ע"א 1249/04 רבאח נ' רבאח [פורסם בנבו] פסקה י"ג), וכך לגבי ההוצאות השוטפות (ע"א 3263/96 קופת חולים הכללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817, 831; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר, פ"ד מה(1) 580, 595").

בלשון הסעיף: "וככל שאין בהם היתייחסות לאביזר הנידרש למקבל השרות, יסופק לו אביזר באיכות סבירה ובהתאם לצורך של כל מקרה ומקרה". מכאן שאפילו נצא מנקודת הנחה שברך ממוחשבת לא נכללת בתוספת השלישית, הרי משהסכימו ואשרו קופת החולים והמל"ל ברך ממוחשבת לנפגע עבודה, ואף החלו בהליכי אספקה בפועל (כבמקרה דנן), די בכך בכדי לכבול אותם לאישור זה מכוח ההסכם, ללא צורך בנספח (רמז לכך שלמה בעדותו – עמ' 378 לפרו' שו' 19-26).

...

שוכנעתי כי התובע זכאי החזר הוצאות אלה מהנתבעת, שכן התובע הוציאן להוכיח את פרטי נזקיו, בצירוף שערוך מתאים (הפרשי הצמדה וריבית כדין) לכל הוצאה שהוצאה בפועל.

סוף דבר בתביעה העיקרית לכל האמור לעיל, אני פוסק לתובע (ובכללו לתובעים 2-3) בתובענה זאת סכום של 76,350 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי מל"ל ותשלומים תכופים, כמפורט בהרחבה לעיל) – (להלן: "הסכום שנפסק").

משכך אני מורה כי כל סכום בו חוייבה הנתבעת במסגרת פסק הדין בתביעה העיקרית, על צד ג' 1 לשפותה באופן מלא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי הנתבעת, ועד ליום תשלומו על ידי צד ג' 1; בצירוף הוצאות משפט שנשאה בהן הנתבעת כמפורט בנספח 12 לתיק מוצגיה (סכום של 135,559 ₪ נכון ליום 3.8.2022) בערכו המשוערך (הפרשי הצמדה וריבית) ליום התשלום, לרבות יתרות אגרה בתביעה העיקרית ובהודעה לצד ג', ככל שתישא בהן הנתבעת, ובכל הוצאת משפט נוספת שנוצרה לאחר יום 3.8.2022 ושלא נכללה בנספח 12 לתיק מוצגי הנתבעת.

מטעם הנתבעים הוגשו כראיות חוות דעת בתחום הניידות ואחזקת רכב של יועץ הבטיחות מר בועז מוגלבקין (להלן: "מר מוגלבקין"); ולעניין צרכים שקומיים ועלויות הוגשה חוות דעתו של עו"ס מר גדעון הס (להלן: "מר האס").

יצויין כי לעניין עלויות עזרה סיעודית בתחומי הרש"פ התובע צירף תעודת עובד ציבור ולפיה השכר הממוצע של עובדי הרש"פ בענף העזרה הסיעודית בתחומי הרש"פ עומד נכון ליולי-ספטמבר 2021 על סך יומי של 157 ₪.

מאידך אין גם מקום לטעמי לאמץ במלואה את טענת התובע כי הוא זכאי לחשב את הפצוי העתידי המגיע לו בגין הזדקקותו לעזרת צד ג' בהתאמה לעלות חודשית שנקבעה בעיניין אקסלרד, המתייחסת לעלויות העזרה הסיעודית הנהוגות בישראל בהעסקת עובד זר. פסיקה זו לא רלוואנטית לענייננו משום שאין בה היתייחסות לעלויות במתן עזרת צד ג' בתחומי הרש"פ. בשל השוני הקיים בין עלויות העזרה במדינת ישראל לבין העלויות בשטחי הרש"פ, יש להעריך את עלות העזרה במקום מושבו של הנפגע.

נטען כי בעקבות התאונה ולאור מצבו הרפואי וצרכיו התפקודיים של התובע, נידרש לבצע התאמות בדירה הקיימת, כגון הרחבת פתחי דלתות ומעברים, מיזוג אויר מיוחד, מקלחת רחבה עם שפוע לכיוון פתח נקוז ללא מדרגה, מעקות בשירותים ובמקלחת עם הנעה עצמית.

...

בהעדר חוות דעת שיקומית ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זקוק לציוד אישי כמפורט ברשימת הציוד, אני קובעת כי התובע זקוק לציוד הרפואי כמפורט ברשימת הציוד.

משכך אני מורה על פיצוי גלובלי, על פי אומדן בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובע פיצויים כמפורט לעיל.

התובע דיווח לרשויות המס באמצעות רואה החשבון שלו כאשר הדיווחים כללו בין היתר הוצאות אישיות, בגדי עבודה, דלק ואחזקת רכב'[footnoteRef:15].

התובע אף מנסה להטעות עת בחישוביו הוא מוסיף את מרכיב שווי רכב צמוד למשכורתו של הטכנאי (המשלם שווי מס במשכורתו עבור השמוש ברכב) וזאת על מנת להעלות את משכורתו באופן מלאכותי ולצמצם את ההפרש בין התובע לטכנאי כאשר בנגוד לעובד שכיר עם רכב צמוד, התובע לא עשה שימוש ברכב כרכב צמוד אלא רק לצורך מתן השירותים ואך הודה, כי לא שילם מס על הרכב.

יצויין, כי תביעתו של מר רבין היתה כנגד המדינה, ועל כן, כב' הש' דוידוב התייחסה לזכויות של עובדי מדינה בהתאם לותקו של מר רבין.

...

במקרה שלפנינו – לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הגענו לכלל מסקנה, כי יש לפסוק לתובע פיצוי ללא ממוני בסך 40,000 ₪ כאשר לקחנו בחשבון, כי הנתבעת היא שהכתיבה את מודל ההתקשרות בין הצדדים כיחסי קבלנות, כי דובר במשך העסקה ארוך של כ 8.5 שנים וכן שההכרה, כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מגלמת בתוכה זכויות כלכליות שאינן ניתנות לכימות וכן זכויות הנגזרות מהמטרות אותן דיני העבודה באים לקדם.

] סוף דבר: מכל המפורט לעיל- התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

תביעת התובע בגין יתר הרכיבים נדחית, הכל כפי שפורט לעיל.