אחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי - ראיות לכאורה

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט פאול שטרק), מיום 17.12.20, במ"ת 26723-12-20, בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, לבצוע עבירות של סחר ואחזקת סם מסוכן מסוג קאנבוס; וכן על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט הבכיר יהושע צימרמן), מיום 10.01.21, במסגרתה נקבע, כי המשיב ייעצר בפקוח אלקטרוני עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

אישום נוסף, ייחס לעורר עבירה של אחזקה ושימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים.

ואולם, חרף ההמלצה, קבע בית המשפט כי נוכח מסוכנתו של העורר, הנלמדת מחומר הראיות ומההליכים הפליליים התלויים ועומדים כנגדו, הוא ייעצר עד תום ההליכים כנגדו בפקוח אלקטרוני, בפקוח המפקחים הנזכרים, אשר יחתמו על ערבות בסך 10,000 ₪ כל אחד, ולצד התחייבות עצמית של העורר בסך 15,000 ₪ והפקדת סך של 5,000 ₪.

לדבריו, מחקרי היתקשרות המתייחסים לזמן הסמוך לבצוע המכירה על ידי איציק, אין בהם כדי לקשור את העורר לסחר בסם, הן משום שהקונים לא זכרו באיזה "יוזר" השתמשו ולא נותרו רישומים על גבי הטלפונים הניידים שלהם והן בשל העובדה כי חלקם נקבו בשמות "יוזרים" שלא נימצאו ברשימה שנתפסה אצל העורר.

...

הוא הגיע למסקנה כי המסכת הראייתית מקימה את מסד הראיות לכאורה הנדרש בשלב זה. לא מצאתי כל מקום להתערב בקביעתו זו. נהפוך הוא.

בחינת הראיות מלמדת כי מדובר במסקנה נכונה.

בשים לב לכל האמור, הערר נדחה.

כנגד המשיב הוגש ביום 10/01/2022 כתב אישום המייחס לו עבירות של: החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; וייצוא, ייבוא, מסחר , אספקה של סמים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 13 + 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים; רכישת/אחזקת חלק של נשק או תחמושת – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לעשות פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, המשיב במעשיו המתוארים סחר בסמים מסוכנים ללא היתר כדין או רשיון מאת המנהל וכן קשר קשר לעשות פשע, וכן רכש והחזיק חלק של תחמושת (שני כדורים בקוטר 9 מ"מ).

דיון והכרעה המבקשת טוענת, כי בידה ראיות טובות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות למשיב ומפנה לעדויות הלקוחות, מחקרי תיקשורת בין המשיב לקונים, מימצאי פריקת טלפון, דוחות פעולה של השוטרים, חוות דעת מעבדת סמים והודאת המשיב בחקירתו במישטרה.

...

המסקנה העולה מתסקיר המבחן היא כי קיימת מסוכנות בינונית – גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק מצידו של המשיב.

מנגד, ביקש נציג המבקשת שלא להיעתר לחלופת המעצר בהתבסס על תסקיר המבחן ועל חומרת המעשים המיוחסים למשיב.

משכך, אני מורה כדלקמן: המשיב יועבר להמשך מעצר באיזוק אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו וזאת בבית הוריו שפרטיהם צויינו בפרוטוקול, ובפיקוחם המלא של אחד מהם אשר ישהה עם המשיב בכל עת וכל זאת בכפוף לקבלת חוות דעת של יחידת הפיקוח בדבר התקיימות התנאים בפיקוח אלקטרוני.

בבקשתה, טענה המבקשת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב גבוהה, זאת לאור חומרת העבירות המיוחסות לו וכן לאור עברו התעבורתי של המשיב אשר אוחז ברשיון נהיגה משנת 2017 ולחובתו 11 הרשעות תעבורה וביניהן נהיגה בשיכרות מיום 1.10.21 וכן נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מיום 15.7.21 אשר בגינה הושת על המשיב, בין היתר, מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים שהנם ברי הפעלה בתיק זה. כמו כן הפניתה המבקשת לכך שלמשיב 2 הרשעות פליליות בעבירות של אחזקת ושימוש בסמים לצריכה עצמית (7.3.20) והתחזות כאדם אחר במטרה להונות (15.7.21).

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות וב"כ המבקשת עתרה להוספת 2 מפקחים ראויים לצד ערובות וביטחונות לצורך הבטחת שהותו של המשיב בתנאי מעצר הבית כאמור.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ובחנתי המפקחים, לא השתכנעתי כי אביו מתאים לשמש כמפקח לאור החשדות החמורות כנגדו.

אינני מקבל טענת המבקשת כי יש לפסול את מר דבש אחמד כמפקח רק מהטעם שפרנסתו תלויה באביו של המשיב.

לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו ברח' אל מדראס 5 ג'בל מוכאבר ירושלים.

המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל, כדי לוודא שהמשיב מקיים את התנאים שנקבעו בהחלטה זו. אני מורה על פסילתו של המשיב מלהחזיק ו/או מלקבל רשיון נהיגה עד לתום ההליכים.

לאחר שבחנתי את הראיות שהגישו בעלי הדין הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות: בכתב התביעה טען התובע כי "מיד עם הגיע השוטרים לביתו ומבלי להמתין או להתריע בעטו השוטרים בדלת ביתו של התובע ופרצו לתוך הבית בכוח. התובע שהיה מצידה השני של הדלת עף מעוצמת הבעיטה, קיבל מכה ומפרק רגלו הימנית נישברה ויצאה ממקומה" (סעיף 14לכתב התביעה).

התובע העיד בתצהירו כי המישטרה נהגה לעכבו ואף לעצרו מעת לעת וכן לחפש בכליו ובביתו בחשד לאחזקת סם מסוכן, וזאת אף שידעה היטב כי ברשותו אישור רפואי לשימוש בקנביס רפואי.

לטענתו, נדמה כי לכאורה הנתבעת "שמה לעצמה מטרה למרר את חייו" והיא "מתעמרת, מקניטה, מטרידה וממש רודפת אותו באלימות ובתוקפנות קשה, זילזול, השפלה, לעג וקלס" (ראו סעיף 4 לתצהיר התובע).

עם זאת, בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי התובע הורשע בשנת 2012 בהחזקת סם לשימוש עצמי, ומכאן שלכל הפחות באותו מועד לא אחז ברישיון לאחזקת קנביס רפואי.

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל תימוכין לטענת התובע ולפיה עשו השוטרים שימוש בכוח בלתי סביר כלפי רכושו (דלת ביתו) או כלפי גופו במהלך ביצוע החיפוש: משפעל התובע אקטיבית על מנת לנסות ולמנוע מהשוטרים מלהיכנס לביתו, רשאים היו השוטרים להפעיל כוח סביר על מנת לפתוח את הדלת, כפי שאכן נהגו.

כדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל (21.3.2011): "וזאת להדגיש: גם בהינתן חובת זהירות מושגית וקונקרטית המוטלת על איש המשטרה, קיומו של נזק הנגרם בעקבות פעולת המשטרה אינו בהכרח, כשהוא לעצמו, אינדיקציה להפרת חובת הזהירות. עשוי להיות כי איש משטרה יעמוד בחובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליו, ויפעל כאדם סביר בנסיבות העניין, וחרף זאת ייגרם נזק אגב הפעולה המשטרתית" (בפסקה 91 לפסק הדין) אני דוחה אפוא את התביעה.

לאחר שהבאתי בחשבון, מחד גיסא, את טענותיו הקשות של התובע כלפי הנתבעת בדבר רדיפה והתנכלות והפעלת אלימות כלפיו, טענות להן לא נמצא כל בסיס, ומאידך גיסא, את נסיבות חייו של התובע, ובכלל זה את מצבו הגופני עקב האירוע מושא התביעה ואף לפני התרחשותו, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

] לפניי ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) במ"ת 12393-01-24 מיום 20.2.2024 ומיום 1.5.2024 בהן קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה בעיניינו של העורר וכי ישנה עילת מעצר, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

לעורר יוחסו בכתב האישום שהוגש נגדו עבירות של אחזקת סמים מסוכנים בצוותא חדא, וזאת לאחר שנמצאו בדירה בעיר אילת סמים מסוכנים מסוגים שונים וכן שני משקלים אלקטרוניים ושקיות חלוקה.

לגישתו מדובר בראיות נסיבתיות שאינן שוללות אפשרות של זכוי – לאור גירסתו של העורר הכופר במיוחס לו; כמו גם לאור עמדתו של הנאשם 3 אשר טען כי הסמים שנמצאו בדירה הם בבעלותו שלו; ולאור העובדה שהנאשם 1 ולא העורר הוא מי ששכר את הדירה שבה נימצאו הסמים.

זאת, כאשר מדובר בדירה שהייתה "דירת סמים" שנמצאו בה סמים בכמויות גדולות במיוחד, שהם לא לשימוש עצמי.

...

מאחר שהעורר כופר באשמות המיוחסות לו ומציג גרסה חלופית – אין זה מן הנמנע כי בסופו של דבר גרסתו תתקבל והוא יזוכה מעבירות שיוחסו לו, כולן או חלקן.

אני סבורה כי מכלול האמור מוביל למסקנה כי הכף נוטה לכיוון קבלת המלצתו החד-משמעת של שירות המבחן, ומתן אמון בעורר ובמפקחים שהוצעו על ידיו, וזאת כדי לאפשר את ההגנה על שלום הציבור ובטחונו באמצעות תנאי שחרור שיגבילו במידה פחותה יותר את חירותו של העורר.

לכן, וכפי שהובהר לעיל, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים של מעצר בית מלא כפי שהומלץ על-ידי שירות המבחן.