אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא חוקית

זאת בייחוד נוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעה בעבירות של חבלה, פציעה ואחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה.

...

לטענת העורר מה שמחזק מסקנה זו, הוא, שאף השוטרים ככל הנראה חשבו כך, ולכן עצרוהו רק עשרה ימים לאחר מעצרם של רועי ונדב.

כאמור שוכנעתי, כי קיימות בנידון דידן ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

נראה לי כי צדק בית המשפט קמא כשלא קיבל את ההצעה לחלופה בבית הוריו של העורר, מטעמיו של בית המשפט.

ואולם, נראה לי כי יש מקום להזמנת תסקיר כדי לבחון אפשרות של חלופה אחרת.

הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים, היתה בגיל 15, בעבירה של אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה בגינה הוטל עליו צו מבחן מיום 27.1.2005.

...

עמדת הסנגור אינה מקובלת עליי, כאשר ארבעה אנשים מתכננים שוד, מצטיידים בין השאר באקדח טעון, אין מקום לעשות הבחנה בין מי שמחזיק באקדח (ואפילו יורה) לבין מי שממתין בחוק כמבצע עיקרי.

לעניין אחידות הענישה אפנה לע"פ 8355/13 פלוני נ' מ"י מיום ‏18.11.2014: " עקרון זה, הנגזר מעקרון השוויון בפני החוק, מורנו כי יש להחיל על נאשמים שהורשעו בעבירות דומות ובמערכת נסיבות דומה שיקולי ענישה דומים ... לכך יש משנה תוקף במקרה כמו המקרה שלפנינו בו מדובר בשני נאשמים המורשעים במסגרת פרשה אחת ...אכן, כפי שצוין לא אחת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל – הוא אינו אלא שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לאזנם כדי להגיע לתוצאת הענישה הראויה ... אף אין בו כדי להפוך את מלאכת קציבת העונש לתרגיל מתמטי, והיא כפופה לנסיבות העובדתיות והאישיות השונות של הנאשמים". אפנה למספר הבדלים בין כיאל לבין הנאשם, במועד ביצוע העבירה כיאל היה קטין בן 17 ו- 9 חודשים בעוד הנאשם היה כבן 25, הנאשם הורשע בנוסף לכיאל בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסה בתוקף, עברו של הנאשם מכביד יותר מעברו של כיאל, אך לעומת זאת במועד גזר דינו של כיאל, הוא החל לרצות עונש מאסר של 12 חודשים בתיק אחר ובית המשפט קבע כי 40 החודשים שירצה כיאל בגין תיק השוד, יהיו בחופף לעונש המאסר האחר.

סיכום לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונש המתאים הבא: · עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, תחילת ריצוי המאסר מיום מעצרו של הנאשם 28.10.13.

מגיליון רשומו הפלילי עולה כי לחובתו הרשעה בגין אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, בגינה הוטל עליו מאסר על תנאי וקנס.

...

סיכומו של דבר, נאשם 1 הורשע בשש עבירות של גניבה בידי עובד ושתי עבירות של היזק בזדון; נאשם 2 הורשע בשלוש עבירות של גניבה בידי עובד ושתי עבירות של היזק בזדון; נאשם 3 הורשע בשתי עבירות של גניבה בידי עובד ונאשם 4 הורשע בשתי עבירות של גניבה בידי עובד ועבירה של היזק בזדון.

באיזון בין השיקולים השונים, מחד, חומרת העבירות, קלות ביצוען, השפעתן על יחסי עבודה תקינים והצורך בהרתעת הנאשם 1 ומאידך, את נסיבותיו האישיות, לקיחת האחריות המלאה, החרטה הכנה, פיצוי המתלונן, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, רצונו להמשיך בהליך השיקום בו החל מעת מעצרו ונכונותו ליטול חלק בתכנית גפ"ן, אני סבורה כי יש לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 40ד(א) לחוק ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

סוף דבר אשר על כן אני גוזרת על נאשם 1 את העונשים הבאים: 5 חודשי עבודות שירות, בבית חולים קפלן החל מיום 24.5.15.

על נאשם 3 אני גוזרת כדלהלן: 200 שעות בעמותת עזר מציון במודיעין, וכן יעמוד גם נאשם 3 בפיקוח שירות המבחן במשך חצי שנה.

אך לאור עברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בעבר בעבירה של אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, והוא חזר לסורו, ועבר שוב את אותה עבירה, למרות עונש מאסר מותנה של 6 חודשים, שהוא בר הפעלה במקרה דנן, אין מקום להטלת עונש לריצוי בעבודות שירות, במיוחד לא בנסיבות הנוכחיות לאחר ההרשעה והענישה בתיק הנ"ל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

...

לישיבה שלישית הוא לא התייצב, ובסופו של דבר ביום 16/4/12, הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום והורשע בעבירה הנ"ל. כב' השופטת ארגמן הפנתה את המערער אל שירות המבחן למבוגרים, כדי לקבל תסקיר לגביו, וכן, כך החליטה, "מבלי שהדבר יהווה אינדיקציה באשר לענישה אשר אשית על הנאשם, אני גם מעבירה את עניינו לממונה על עבודות השירות על מנת לקבל חוות דעת אודות כשרותו ומסוגלותו לרצות מאסר בעבודות שירות". לבית משפט קמא הוגשו שני תסקירים לגבי המערער.

בהתחשב בתיק הנוסף בו הועמד לדין המערער בבימ"ש המחוזי חיפה, ציינה כב' השופטת ארגמן כי "גם על פי האמור בתסקיר עולה תמונה של נאשם אשר ניהל אורח חיים עברייני" והשתכנעה כי אין במערער "כל כוונה אמיתית לשינוי אורח חיים והפנמת הבעייתיות בהתנהגותו, שהרי במהלך הקשר עם שירות המבחן.... כשהוא מודע לחומרת מצבו, היה [המערער] מעורב בעבירות חמורות עד כדי הגשת אישום בבימ"ש מחוזי". כב' השופטת ארגמן לא קיבלה את המלצת שירות המבחן בדבר הטלת מאסר בפועל לתקופה שאפשר לרצותו בעבודות שירות והגיעה למסקנה כי "הנאשם במו התנהגותו מצביע על כך שהוא אינו מעוניין להשתקם בכל אופן אינו מעוניין להשתקם מעבר לאמירות שאין מאחוריהן דבר, ועל כן אין לביהמ"ש מנוס אלא להעדיף את האינטרס הציבורי וליתן עדיפות לעקרון הגמול בדרך של הפעלת המאסר על תנאי והשתת מאסר בפועל במצטבר, בצד ענישה הצופה פני עתיד". לאור זה נגזרו על המערער העונשים המפורטים לעיל.

בכל הקשור להתייצבותו של המערער בפני הממונה, נראה לנו כי היה זה נכון יותר לו הייתה הערכאה הראשונה מאפשרת למערער פעם נוספת, אף ביום 30/9/13, לאחר שכבר הוחלט שלא תהיינה דחיות נוספות, להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות, שכן משהתברר שמקור התקלה הוא בעבודת מזכירות ביהמ"ש, לא היה צריך לזקוף זאת, תוך ייחוס חומרה יתרה, לחובת המערער או למחדלו של בא כוחו, בכך של דאג לעקוב אחר הנעשה, כך שהתקלה תמוזער וההתייצבות בפני הממונה תתבצע בכל זאת, עוד לפני הישיבה שנקבעה ליום 30/9/13.

אנו מחליטים על כן, לדחות את הערעור.

יודגש, כי לנאשם 1, אשר עלה לישראל בשנת 1994, הרשעות נוספות, מעבר להרשעה הקודמת בדבר סיוע לסחר בבני אדם, בעבירות של אחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשירה, ושתי עבירות של גניבה.

...

הנאשם 2 אמנם היה מעורב רק בחלק קטן מן המעשים המתוארים בכתב האישום, אך אין ספק כי היה מודע לתפקיד שהוקצה לו במערכת זו. אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלקמן: על הנאשם 1 א. מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, שיחושבו החל מיום מעצרו, 22.5.2008.