אחוזי נכות: הפרעות קשב וריכוז

הטענה כי לא קיים סעיף ספציפי ו/או סעיף מתאים המקנה אחוזי נכות בגין הפרעות קשב ורכוז היא עניין שעל הועדה להתייחס אליו ולהכריע בו. אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה הועדה לא התייחסה לבעיות הגב מהן היא סובלת, וכי הועדה היתעלמה מ- 5% נכות אורטופדית אשר נקבעו לה על ידי רופא אורטופד במסגרת ועדה רפואית אחרת, אשר היתקיימה בתל- אביב.

...

הטענה כי לא קיים סעיף ספציפי ו/או סעיף מתאים המקנה אחוזי נכות בגין הפרעות קשב וריכוז היא עניין שעל הוועדה להתייחס אליו ולהכריע בו. אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה הוועדה לא התייחסה לבעיות הגב מהן היא סובלת, וכי הוועדה התעלמה מ- 5% נכות אורטופדית אשר נקבעו לה על ידי רופא אורטופד במסגרת ועדה רפואית אחרת, אשר התקיימה בתל- אביב.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה נפל פגם בהרכב הוועדה משלא נמנה על חבריה ראומטלוג.

בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת העניין לוועדה בהרכב שונה או לוועדה בירושלים (כפי שביקשה המערערת בכתב הערעור).

לאחר שבוצעה בדיקה הוגשה חוות דעת נוירופסיכולוגית לועדה אשר היתכנסה ביום 8.12.20 לצורך סיכום הדיון וזו קבעה בהתבסס על חוות הדעת הנוירופסיכולוג כי למערערת "קיימת הפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי נמוך" ומשכך העניקה הועדה את אחוזי הנכות והוסיפה 10% בגין הפרעת קשב ורכוז.

...

לאחר קבלת הבדיקה הנוירופסיכולג, סיכמה הוועדה ביום 8.12.20 את דיוניה וקבעה כי: "הוועדה עיינה בחוות דעת נוירופסיכולוגי מ-18.11.20 אשר ..הסתייגות עקב אמינותה הנמוכה ונטייתה להאדרת סימפוטמים. הגיעה למסקנה אבחנתית כי אצל התובעת קיימת הפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי וכן הפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית. אי לכך: הוועדה משנה את שם הסעיף הנפשי שניתן להפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית אותו סעיף נשאר. הועדה מוסיפה 10% בגין הפרעת קשב וריכוז לפי סעיף 32א1במעל 15 ח'". עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי בניגוד לטיעוני המערערת, הוועדה איננה מתעלמת מתלונותיה על הפרעה קונברסיבית ובשל העובדה כי האבחנות שניתנו למערערת במהלך השנים היו שונות הוועדה אף מפנה את המערערת לבדיקת נויורפסיכולוג במסגרתה מבקשת הוועדה מפורשות התייחסות לשאלה בדבר קיומם של סימנים המכוונים להפרעה קונברסיבית.

היועץ לוועדה מסכם את חוות דעתו באבחנה השערתית כי המדובר בהפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי וכן הפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית והמדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה. טיעוני המערערת כי הוועדה לא התייחסה למכתביו של ד"ר ודים דינה להידחות.

לאור המפורט לעיל, משלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

המערער, מר שגיא פריש, הגיש ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 18.10.20, על פיה שבה וקבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין תשישות כרונית ולא העניקה לו אחוזי נכות בשל הפרעת קשב ורכוז, ולא שינתה את דרגת הנכות המשוקללת של המערער בשיעור 40%.

...

הכרעה בית הדין סבור שדין הערעור להתקבל וכי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, לאחר שהוועדה הרפואית לעררים לא קיימה כנדרש את פסק הדין, ועולה חשש שמא היא נעולה בעמדתה.

זאת ועוד, הוועדה שבה וקבעה שהנכות היא 0% לפי פריט 32א(1)(א), מבלי לנמק באופן מספק, כיצד סעיף זה מתיישב עם תפקודים ניהוליים שמורים והיעדר פגיעה תפקודית (מסקנה שאינה מתיישבת עם האמור במסמכיה של פרופ' רהב).

סוף דבר הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

הועדה מיום 4.1.10 קבעה כי "מבחינה אורתופדית ונוירולוגית המצב סופי ולא נותרה מיגבלה המקנה אחוזי נכות בגין התאונה הנדונה. ההפרעה בקשב ורכוז לא נגרמה ע"י התאונה הנדונה ולא החמירה בעקבותיה... התלונות הן בעיקרן סובייקטיביות ואינן נתמכות ממצאים אובייקטיבים בבדיקה הקלינית". גם הועדה מיום 26.4.10 חזרה על קביעה זו ואף הוסיפה "יש לציין שתוף פעולה חלקי בלבד בבדיקה הקלינית בוועדה בבדיקת עיצבי הגולגולת ופער ניכר בין ...הפעלת שרירי האורביקולריס אוריס בבדיקה פורמאלית לבין ההיתנהגות הספונטאנית" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

...

לפיכך, בימ"ש אינו נדרש לדון בתיעוד הרפואי אליו הפנה התובע בסיכומים המתייחס למגבלותיו בע"ש מותני וצווארי, שינוי התנהגותי והזדקקות לריטלין, ואינני מקבלת את טענות התובע בעניין זה. ההוראה הקבועה בסעיף 6ב נועדה למנוע את הצורך במינוי מומחה רפואי מטעם בימ"ש לקביעת דרגת נכות עקב תאונה, כשזו כבר נקבעה על פי דין ובכך לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך ומורכב (ע"א 516/86, ר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ש' אזולאי ואח' פ"ד מ(4) 690 (1986), פסקה 17 לפסק דינו של כבוד השופט ד' לוין; הלכת טטרו).

לפיכך, הגם שמדובר בתאונת עבודה אני סבורה כי יש מקום לפסוק בראש נזק זה סכום גלובאלי לעבר ועתיד בסך 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות וניידות.

לפיכך התובע לא זכאי לקבל 25% מסכום הפיצוי גם אם התביעה הייתה "נבלעת". כמו כן, אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה יש לפסוק לו שכ"ט עו"ד, עבור ההליך אותו ניהל במל"ל. מדובר בהליך משפטי ניפרד, על התובע היה לבקש הוצאותיו באותו הליך .

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן: הפסד שכר עבר - 19,886 ₪ הפסד השתכרות עתיד - 347,042 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 39,258 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 426,186 ₪ סכום הפיצוי הינו 426,186 ₪.

עוד טוען המערער כי הועדה היתעלמה מהמסמכים הרפואיים אשר הוצגו בפניה ולא העניקה לו אחוזי נכות בגין הפרעת קשב ורכוז ממנה הוא סובל ובגינה אף מקבל טפול תרופתי; כי לא ניתן להיתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה כיוון שלא נימקה את קביעתה בנוגע לעמוד השידרה מותני וצווארי - קביעה אשר לא עולה בקנה אחד עם תלונותיו של המערער; וכי לא ניתן להבין, מדוע העניקה הועדה נכות בגובה 20% בגין הקצרת ממנה סובל המערער.

...

אשר לעניין האסתמה- עיון בפרוטוקול הוועדה מגלה בבירור, כי המערער לא העלה טענות בעניין זה ועל כן דין טענותיו במישור זה להידחות.

לגבי הנכות האורתופדית – המערער נבדק בבדיקה קלינית מקיפה אשר נערכה על ידי יועץ הוועדה; והמערער לא הצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה בעניין זה. כמו כן, המערער לא הצביע על מסמך ספציפי אשר ההתייחסות אליו הייתה מביאה למסקנה אחרת או שיש בו כדי לאתגר את ממצאי המומחה האורתופדי אשר ערך את הבדיקה.

המערער לא הצביע על טעות משפטית – לא כל שכן כזו היורדת לשורשו של עניין – ועל כן דין הערעור להידחות גם בהקשר זה. נוכח כללם של דברים, הערעור נדחה.