אחוזי נכות קבועים בעמוד שדרה צווארי

התובע חלק בסיכומיו על חוות הדעת, וטען, בין היתר, כי אחוז הנכות הקבוע בסעיף הרלוואנטי בתקנות, לעמוד השידרה הצוארי ולעמוד השידרה המותני, הוא 10% בגין מיגבלה קלה בתנועות.

...

לסיכום, התאונה הנוכחית גרמה לפגיעה בברך ימין ולפגיעה בצוואר (שאין תיעוד רפואי קודם לגבי איבר זה), והחמירה את מצב הגב התחתון באשר נגרם שבר בגוף חוליה L2.

וככלל, בהעדר נימוקים משכנעים, בית המשפט לא יסטה מחוות דעת המומחה מטעמו (רע"א 1157/15 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (2015) בפסקה 5; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)), הסבריו של המומחה, שבבסיסם ההערכה כי נכותו של התובע בגין עמוד השדרה (צווארי ומותני) היא מזערית, לאחר שמרבית טווחי התנועה הם תקינים, מקובלת עליי.

סך הניכוי בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי יעמוד על 64,300 ₪ סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 67,500 ₪ הפסד כושר השתכרות 205,000 ₪ פנסיה 34,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 55,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 10,000 ₪ נזק לא ממוני 32,350 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (64,300 ₪) סה"כ ביניים 339,550 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 51,645 ₪ סה"כ 391,500 ₪ (במעוגל) הנתבעת תשלם לתובע סכום של 391,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט, כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

טענות המבקש המבקש מפנה לחוות דעת רפואית מטעם האורתופד, ד"ר אלקרינאווי, שלפיה בגין פגימותיו יש לקבוע לו דרגת נכות קבועה בשיעור 5% בגין מיגבלות בעמוד שדרה צוארי, 10% בגין מיגבלות בעמוד שדרה מותני, 10% בגין פגיעה בכתפו השמאלית.

...

על כן, דין הבקשה להידחות.

משכך דין הטענות בעניין זה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

טענות המבקש המבקש מפנה לחוות דעת רפואית מטעם האורתופד, ד"ר אלקרינאווי, שלפיה בגין פגימותיו יש לקבוע לו דרגת נכות קבועה בשיעור 5% בגין מיגבלות בעמוד שדרה צוארי, 10% בגין מיגבלות בעמוד שדרה מותני, 10% בגין פגיעה בכתפו השמאלית.

...

על כן, דין הבקשה להידחות.

משכך דין הטענות בעניין זה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ועדה מדרג ראשון קבעה למבקש נכויות זמניות וכן נכות יציבה בשיעור 10%, על יסוד פריט ליקוי 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות), שעניינו "הגבלת התנועות בעמוד השידרה הצוארי בצורה קלה". בערר שהוגש מטעם המבקש נטען כי היה על הועדה לקבוע נכותו לפי סעיף 37(1)(א) – "קבוע עמוד השידרה הצוארי בזוית נוחה – עד 30%" ולחלופין לפי סעיף 37(5)(ג) – "הגבלת התנועות בעמוד השידרה הצוארי בצורה קשה – עד 30%". כמו כן, נטען כי על הועדה היה לקבוע נכות נוספת [ונפרדת] בתחום הנורולוגי נוכח מיאלופתיה צוארית ממנה סבל, וכי היה עליה להתייחס למסמכים רפואיים שונים שהציג.

נהפוך הוא - בעמ' 5 לפרוטוקול הועדה מיום 11.4.22 קבעה הועדה בפירוש, כי "בעברו לא הוכחה הגבלה כלשהי בתנועות הצואר או תלונות הקשורות לבעיות בצואר" וכי "אין 'מצב קודם' מבחינה משפטית...". אמנם, כפי שקבע בית הדין האיזורי, הפסיקה מתירה התבססות על בדיקה מאוחרת לתאונת העבודה ככל שמבחינה רפואית יש בה כדי ללמד על מצבו של המבוטח לפני תאונת העבודה, אך לא די בקשר לכך בעצם הצבעה על בדיקת הדמיה שהרי אחוזי הנכות שהופחתו עוסקים בהגבלת תנועות.

...

המערער נפגע בעצם הזנב, בברך רגל ימין, ברך רגל שמאל, גב תחתון, עמוד השידרה, צואר וכתפיים.

לטענת המערער, הוא שירת בכוחות המישטרה בזמן הפגיעה, הפגיעה ארעה תוך כדי פעילות ביטחונית ובשטח מקום עבודתו וכן הוא כבר הוכר ע"י משרד הבטחון כזכאי לדרגת נכות כללית קבועה של 17%, ולכן פנה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 להכרתו בזכות נכה.

...

נראה לנו על פי פסק הדין (מבלי לקבוע מסמרות), כי אם למשל היה המערער בעת האירוע במשימת סיור להבטחת בטיחות התנועה בכביש כי אז חלה עליו החלופה הראשונה בהגדרה ויחול עליו החוק, אך אם נסע ברכבו להשתלמות אי שם, אין זו בהכרח "פעילות מבצעית" (ההדגשות של הח"מ).

לטעמנו "הוצאת" רכבים כשלעצמה היא פעולה אזרחית שאיננה ייחודית לשירות הבטחון, ובנסיבות העניין היא מרוחקת בזמן ובאופי מהגרעין של הפעילות המבצעית עצמה.

לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.