אחוזי נכות לקצבת נכות לעקרת בית

בפני ביה"ד תביעת התובעת להכיר בה כנכה הסובלת ממגוון מחלות ואשר אחוזי הנכות לגירסתה לא שיקפו את המציאות, בפרט משנבדקה ע"פ כללי עקרת בית.

הנתבע טען כי חלה היתיישנות על העירעור מאחר שמספר החלטות, של ועדות רפואיות, לגביה הפכו חלוטות הן לשעור הנכות והן להתייחסות אליה כעקרת בית, וכי תביעה חוזרת מ-25.3.18 הכירה בה כזכאית לקיצבת נכות כללית לסירוגין בשל תנודות במצב הרפואי.

...

סוף דבר הלכה למעשה נקבעה לתובעת דרגת נכות רפואית שאינה מגיעה לסף הנדרש.

בנסיבות אלה בלי קשר להיותה עקרת בית דין התביעה להדחות.

דין התביעה כולה להדחות.

הזכאות לקיצבת נכות מוגדרת בסעיף 195 לחוק באופן הבא: "עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מיתקיים בה אחד מאלה: (1)היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד".

כמו כן תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 , קובעת רף נכות רפואית מינימלי המזכה ביחס ל "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות". סעיף 195 לחוק כי על מנת שהמבוטחת אשר סווגה כ"עקרת בית" תחשב "נכה" יש לקבוע כי כתוצאה מהליקוי אבדה היא את כושרה לבצע פעולות אותן מקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב- 50% או יותר.

...

סוף דבר לאור כל האמור אנו קובעים כי בנסיבות מקרה זה, נכון קבע המוסד כי יש לסווג מעמדה של התובעת כעקרת בית.

הזכאות לקיצבת נכות מוגדרת בסעיף 195 לחוק באופן הבא: "עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מיתקיים בה אחד מאלה: (1)היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד".

כמו כן תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 , קובעת רף נכות רפואית מינימלי המזכה ביחס ל "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות". סעיף 195 לחוק כי על מנת שהמבוטחת אשר סווגה כ"עקרת בית" תחשב "נכה" יש לקבוע כי כתוצאה מהליקוי אבדה היא את כושרה לבצע פעולות אותן מקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב- 50% או יותר.

...

משכך הודיע הנתבע לתובעת בהחלטתו מיום 27.1.15, כי תביעתה לקצבת נכות זמנית נדחית בהתאם לסע' 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], השתנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") וזאת מאחר ולא איבדה עקב הליקוי 50% לפחות מכושר ההשתכרות עקב הליקוי הרפואי (נספח ו' לכתב ההגנה).

בשולי הדברים אעיר - כי מסקנה אחרת עלולה להביא לכך ששינוי הסוג, המשפיע באופן ניכר ולעיתים גם בלתי הפיך על זכויות המבוטחת לגמלת נכות כללית - יכול וינבע מכשל מקרי של המבוטחת להתמודד עם קביעה חד פעמית ולעיתים אף בעייתית של ועדה רפואית זו או אחרת בלא שחל שינוי משמעותי ביכולתה לשוב למעגל העבודה.

סוף דבר לאור כל האמור אנו קובעים כי התובעת איבדה את כושרה להשתכר ואף הוכרה זכאותה לגמלת נכות במועד הקובע בתביעתה הראשונה.

עם זאת, שעורי הנכות הרפואית הנדרשים כתנאי סף ואופן קביעת הנכות התפקודית שונים הם שעה שמדובר ב"עקרת בית" לעומת "נכה מבוטחת" (משתכרת): כך למשל קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984 לעניין "רף הנכות" הרפואית המינימלי המזכה של "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות". אשר לשעור הנכות התפקודית, הרי שסעיף 195 לחוק המגדיר "עקרת בית נכה" קובע כי על מנת שמבוטחת המסווגת "כעקרת בית" תחשב "נכה" באופן המזכה אותה בגימלה, צריך שייקבע לגביה כי כתוצאה מהליקוי (מהנכות הרפואית) אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי ב-50% או יותר.

...

אשר לבדיקת התובעת על ידי ועדת אי כושר כ"משתכרת", אנו מקבלים את אמירת ב"כ הנתבע כי מדובר בטעות, ואין בכך כדי לקבוע את מעמדה של התובעת כמשתכרת – אם לפי העובדת מעמדה היה צריך להיות של עקרת בית.

המסקנה היא כי כאשר הפסקת העבודה נגרמה כתוצאה מאי כושרה של העובדת, אשר קיבלה גמולים על אבדן כושר העבודה, יש לראות את אותן תקופות כחלק מתקופת האכשרה.

בהתאם לכך, יש לבדוק את זכאותה לקצבת נכות לפי מסלול של "משתכרת" ולא "עקרת בית". לסיכום נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

כלומר, במועד שבו היא הפסיקה לעבוד, היא ממילא טרם צברה אחוזי נכות מספיקים לקיצבת נכות כללית כמשתכרת, ועל אחת פי כמה וכמה, גם לא כעקרת בית (ראו: סעיף 17 לסיכומי הנתבע).

...

התשתית העובדתית – להלן עיקרי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת: - ביום 6.3.2019 הגישה התובעת לנתבע, לראשונה, תביעה לנכות כללית; - באבחון רפואי מיום 2.5.2019 נקבעו לתובעת 10% אחוזי נכות; - ביום 7.5.2019 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחתה מאחר שהיא לא עברה סף רפואי, בהתאם לסעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - התובעת לא ערערה על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה; - ביום 8.11.2021 הגישה התובעת תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית; - ביום 3.2.2022 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקצבת נכות כללית, מאחר והיא (שוב) לא עברה סף רפואי, ומשעה שרופא מוסמך קבע לה 30% נכות רפואית; - ביום 25.5.2022 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה בעקבות ערר שהגישה התובעת, כי לתובעת יש 41% נכות רפואית, החל מיום 8.8.2020 ואילך; - ביום 14.6.2022 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחית, וזאת בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), תשמ"ד-1984.

מנגד, אין בידינו לקבל את 'טענת הרצף' של התובעת, שהינה טענה חסרת ביסוס עובדתי, ולמעשה היא אף מנוגדת לחומר הראיות שהונח בפנינו.

מנגד, מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי בעת הגשת התביעה של התובעת לקצבת נכות כללית, ביום 8.11.2021 (שהינה נבדלת ונפרדת מהתביעה הקודמת לה, כאמור לעיל), התובעת כבר לא עבדה מזה למעלה משלוש שנים.

לסיכום – צדק הנתבע כאשר בחן את מעמדה של התובעת כ"עקרת בית", והחלטת הנתבע בדין יסודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.