אחוזי נכות בשחפת לא פעילה

המערער בעל 72% נכות רפואית בגין שחפת לא פעילה, עמ"ש צוארי, תגובה דיכאונית וכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל ימין.

המערער ערער על החלטה זו. ביום 4.3.14 ניתן פסק דין בעיניינו של המערער, בהסכמת הצדדים (ב"ל 10647-10-13 בפני כב' הרשמת פלד, להלן: "פסק הדין") ובו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (אי כושר) בהרכב חדש על מנת שזו תתייחס באופן עינייני, מפורט ומנומק לחו"ד עובדת השקום מיום 6.6.10 אשר ממליצה לראותו כחסר כושר עד תום האחוזים הרפואיים לצורך הליך היתאוששות ותהליך שקומי, וכן תתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער ובפרט לעברו התעסוקתי ויכולתו לחזור לעבודתו הקודמת אם בכלל.

...

טענות המשיב בתמצית, הן כדלקמן: דין הערעור להתקבל באופן חלקי, מהטעמים שלהלן.

לסיכום קביעתי בעניין זה, מצאתי כי הוועדה התייחסה התייחסות מספקת לחוות הדעת של פקידת השיקום והבהירה כראוי את השוני שבין מסקנתה המקצועית לבין המלצתה המקצועית של פקידת השיקום.

לעניין שאלת עיונם של חברי הוועדה בפרוטוקולים קודמים, אני סבורה כי גם בעניין זה יש לקבל את עמדתו של המשיב.

המערער לא עשה כן. לפיכך, בסיכומו של דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי.

מסיבות לא ברורות בוצע בדיקת שחפת כהכנה לטפול ביולוגי.

המערערת מפנה, בין היתר, לתוצאות מפוי עצמות מיום 30.7.17 המציין "היפרמיה וקליטה מעט מוגברת במידפוט לטראלי של כף רגל שמאל, מתאימה לשינויים אוסטיאוארתריטיים פעילים. שינויים אוסטטיאורתריטיים בכפות הידיים, בעמוד השידרה המותני והצווארי כמתואר". עוד מפנה המערערת למסמכים רפואיים נוספים בהם מצויין כי למערערת נמצאה דלקת פרקים.

לטענת המשיב משמדובר בועדת נכות כללית הקביעה כי לא נותרה נכות בגין הליקוי בעניים שקולה לקביעה כי למערערת אין נכות בתחום זה. על פניו הצדק עם המשיב בטענה כי מאחר ומדובר בנכות כללית הרי שקביעה לפיה למערערת לא נותרה נכות בגין הליקוי בעניים זהה לקביעה לפיה למערערת אפס אחוזי נכות.

...

בנסיבות אלה מדובר במסקנה מקצועית מובהקת הנשענת על אדנים רפואיים גרידא.

לאחר ששקלתי את הטענות ועיינתי במסמכים שהוגשו נחה דעתי כי גם במישור זה דין הערעור להידחות.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

ועדה מדרג ראשון התאימה למערער נכות זמנית בשיעור 60% בהתאם לפריט ליקוי 7(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות") מיום 14/4/13 ועד יום 30/9/13 וקבעה כי נכותו הצמיתה הנה בשיעור 10% החל מיום 1/10/13 בהתאם לסעיף 7(2)(ג)(I) לתקנות.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית אשר תוצאותיה פורטו בפרוטוקול, כדלקמן: "בבדיקה: נשימה בועית תקינה, כניסת אוויר שווה לשתי הראות, ללא חרחורים או צפצופים". ביחס למסמכים שהוצגו בפניה ציינה הוועדה את הדברים הבאים: "הועדה עיינה בסיכום ביקור ד"ר חונדרוס חיה מ 9/6/13 במסגרת הליגה למניעת [מחלות] ריאה בתל אביב, לפיו בעקבות חשיפה לחולה שחפת וממצאי טסט מנטו חיובי וכן בדיקת QFT חיובי עם זאת צלום חזה מ 24/4/13 היה ללא ממצא חשוד לשחפת ובסיכום הביקור נקבע כי אין חשד לשחפת ראות. ניתן טפול מונע למשך 4 חודשים כמקובל לאחר חשיפה". באבחנות ציינה הוועדה כי מדובר ב "מצב לאחר חשיפה לחולה שחפת עם צורך בטיפול תרופתי מניעתי". את מסקנותיה סיכמה הוועדה באופן הבא: "הוועדה מקבלת ערר המוסד. התקנה לפיה נקבעת נכות בגין שחפת בלתי פעילה מתייחסת למצב שהנו לאחר תקופה של מחלת שחפת פעילה. במקרה שלפנינו לא היתה עדות בשום שלב לשחפת פעילה והטיפול המונע ניתן כמקובל עקב חשיפה בלבד. בבדיקות המעבדה מסוג מנטו ו QFR יכולות להעיד על חשיפה בעבר לחיידק השחפת, אך אינן מעידות על קיומה של מחלה פעילה. הוועדה מותירה את הנכות הזמנית שנקבעה בוועדה מדרג I בשיעור 60% מ 14/4/13-30/9/13 ומ-1/10/13 לא נותרה נכות כמפורט לעיל". סבורה אני כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי ומבהירה באופן בהיר וברור מדוע אין מקום להקנות למערער נכות צמיתה בשיעור כלשהוא.

...

החלטת הועדה הינה החלטה רפואית מובהקת, מנומקת, הגיונית וראויה ואין כל הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטה זו. דיון והכרעה- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

במסמך מצוין כי "בצילום חזה מ 24/4/13 ללא ממצא חשוד לשחפת". בהמשך מצוין ברחל בתך הקטנה כי "אין חשד לשחפת ראות". שוכנעתי כי אין כל ממצא, בכל דרג ובשום שלב, המעיד כי למערער היתה מחלת שחפת (פעילה או שלא פעילה).

סוף דבר – הערעור נדחה.

באשר להערכת הנכות - ב"כ התובעת טענה בסיכומים כי בנסיבות העניין יש להחיל את הנוסח הקודם של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), שכן התביעה הוגשה בטרם ניכנסו לתוקף התקנות החדשות.

במקרה הנידון פרופ' פרוכטר העריך נכותה לפי סע' 7(2)(ג)(I) הדן בשחפת בלתי פעילה כאשר בכל התקופה האמורה לא נשארו סימנים קליניים או רנטגניים בולטים כתוצאה מהמחלה המוסבת- הסעיף הנ"ל העניק כאמור 10%.

עם זאת הדגיש שהעניק לה נכות לפי סע' 7.2 מפני שניסה לכמת את מצבה לאחר שקבלה טפול לשחפת חבויה, כלומר לקח סעיף מותאם שישקף שקיים סיכוי/ סיכון מסוים ושיקלל אותו באחוזים להתפרצות של אותה שחפת חבויה.

...

לטענת התובעת יש להעביר את הנטל לכתפי הנתבעים מכוח סע' 41 לפקנ"ז. בכתב התביעה פורט בהקשר זה כי אין ביכולתה של התובעת לדעת מהן הסיבות אשר גרמו להידבקותה וכי נסיבות העניין מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה במהלך הטיפול בחולת השחפת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

בכל הנוגע לשכר טרחת עורך דין, אני סבור כי נכון להכביר שכר טרחת עורך דין בנדון שלא לפני 20% המקובלים בתביעות נזיקין או התעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס-2000.

בסופו של יום התביעה התקבלה ועל כן אני סבור כי נכון לזכותה בשכר גבוה מהמקובל והנקוב בתקנות לשכת עורכי הדין.

באותו מועד, סעיף 1(3) לרשימת הליקויים נמחק מרשימת הליקויים, והנכות שהוכרה למערער הייתה לפי סעיף 1(1)(ג) – "שחפת פעילה של הבלוטות". בחודש 12/2020 הגיש המערער בקשה נוספת לפטור ממס הכנסה, לגבי ליקויים בתחומים: פנימי/אונקולוגי, אורולוגיה, א.א.ג. עיניים, אורתופדיה וכלי דם. במסגרת בחינת הבקשה, ביקשה ועדה רפואית מדרג ראשון ייעוץ אונקולוגי.

טענות המערער המערער טוען כי בכל הנוגע למצב אחרי סרטן שלפוחית השתן, קביעת הועדה הרפואית לעררים שגויה שכן בהתאם לסעיף 2(12)(ד) לרשימת הליקויים, במהלך השנה הראשונה שלאחר האבחנה או תקופת הטיפול הייעודי במחלה, דרגת הנכות היא 100%, ולאחר מכן, למשך שנה – 50%, ולאחר מכן – למשך שנה – 30% ובתום בתקופה האמורה – כאשר מדובר בהפוגה מלאה – 10%.

...

דיון והכרעה אשר לנכות האונקולוגית: בית הדין סבור שיש לקבל את הערעור, שכן הנמקת הוועדה הרפואית אינה מנומקת באופן הנהיר למי שהינו הדיוט ברפואה.

אשר לנכות הנפרולוגית – בית הדין סבור כי דין הערעור להידחות, שכן טענות המערער הן רפואיות, ועניינן באיפיון תוצאות בדיקות דם של התובע כמבטאות דרגת אי ספיקת כליות "קלה" או "גבולית" או ברמה חמורה מאלה.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו.