אחוזי נכות ביטוח לאומי בגין עודף משקל: קביעת אחוזי נכות

בפרוטוקול הועדה נקבע כדלקמן: "הגיע עו"ד ללא עורר והציג טענותיו כפי שמצוין בפרוטוקול. הוועדה החליטה להיענות לבקשתו של עו"ד ודנה בעיניינו של המערער על סמך מסמכים שנמצאו בתיק ושהיו ועמדו בפני הוועדה הרפואית האחרונה. לפי כך שקלה הוועדה השפעות כל ליקוי על כושר עבודתו, לגבי ליקוי פסיכיאטרי קובעת הוועדה שלמרות הליקוי העורר מסוגל לעובד אך לא בעבודה שיש בה לחץ נפשי לגבי ליקוי בגין עודף משקל אין לכך השפעה על כושר עבודתו. בגין ליקוי גסטריטיס אין השפעה על כושרו. הוועדה גם ראתה מסקנות רופא הפוסק הקובע שמסוגל לעבוד יום עבודה מלא, כך גם קובעת עובדת השקום בדוח שלה שהעורר מסוגל לעבוד יום עבודה מלא. הוועדה גם שקלה את השפעה המצטברת של סה"כ הליקויים על כושר עבודתו שלמרות הליקויים והסימפטומים העורר בהחלט מסוגל לעבוד יום עבודה מלאה במיגבלות שצוינו לעיל בעבודה חרושתית המתבצעת לרב ליד שולחן עבודה מסוג הרכבות אריזה ומיון בעבודות אלו אין צורך בהכשרה מקצועית ולרב אין בהם לחץ נפשי. לפי כך הוועדה דוחה את הערר. יש לציין שהוועדה אינה נענית לבקשתו של ב"כ העורר לבוא ולשוחח עם העורר. נימסר לב"כ שאם לדעתו יש החמרה במצב בריאותו לאור מסמכים שהציג לוועדה עליו להגיש בקשת החמרת מצב בוועדה רפואית. לפי כך דוחה הוועדה את הערר." 3.

בהקשר זה הפנה המערער לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984.

בהקשר זה נקבע, כי הואיל והועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (להלן: עניין עטיה)).

...

יחד עם זאת, מקובלת עלי טענת המשיב, כי מדובר בוועדת אי-כושר אשר ככלל אינה נדרשת לערוך בדיקה קלינית למבוטח, ומשכך, לא ניתן לומר כי נפל פגם מהותי בעבודת הוועדה (ב"ל (נצ') 2948/03 דידו אביבה נ' המוסד לביטוח לאומי (23.5.2004); ב"ל (ת"א) 5948/05 שמואל חובשי נ' המוסד לביטוח לאומי (16.5.2006)).

לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית ותנמק את החלטתה בדבר יכולתו של המערער לעבוד יום עבודה מלא, ותתייחס בהקשר זה באופן מפורש לפריט הליקוי שממנו סובל המערער – 34(ב)(4), לפיו קיימת למערער הגבלה ניכרת של כושר העבודה.

            בנסיבות העניין, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 17585-12-13 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור המערער סעדי אל ראזם ת.ז. 086967502 ע"י ב"כ: עו"ד גאדה חליחל המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר פסק דין

ועדה זו, נשוא העירעור קבעה למערער את הנכויות הבאות: 25% לפי סעיף 9 (1) ג II בגין מחלת לב איסכמית, 10% לפי סעיף 3 (ב) בגין עודף שומנים ו 0% לפי סעיף 9 (צא) יתר לחץ דם מאוזן ו – 10% בגין עודף משקל לפי סעיף 14א (ד) וקבעה כי ליקוי זה הנו מנופה.

עודף המשקל נקבע בשיעור 10% והוא סעיף אשר ניתן לקובעו כמנופה על פי פריט 9 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד – 1984.

...

המערער נבדק על ידי הועדה והועדה מציינת "לסיכום מדובר החולה עם מחלה איסכמית שעבר ניתוח מעקפים לפני 13 שנה לפי מכתב מקרדיולוג מטפל (21.8.2013) הועדה עיינה בו מדובר בתעוקת לב יציבה בדרגת תפקודית II. מטופל תרופתית בנוגע ליתר לחץ דם ושומנים בדם. מבחינת מחלת לב איסכמית וגורמי סיכון כגון עודף שומנים ויתר לחץ דם מצבו תואם קביעת דרג I . בגין עודף משקל מצבו תואם ל 14 א 3 10% על כן הועדה מקבלת את הערעור". הועדה גם עשתה בדיקה למערער וגם התייחסה לתלונתיו בסעיף ד לפרוטוקול.

לנוכח כל האמור לא מצאנו טעות משפטית בעבודת הועדה אשר התייחסה לאמור בתלונות, בדקה והחליטה .מדובר בשיקולים רפואיים בלבד בהם בית הדין לא מתערב.

בענייננו אין כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ועל כן דין הערעור להידחות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.2.21 (להלן – הועדה) אשר היתכנסה מכוח פסק דין ושבה על קביעתה כי מידת ההשפעה של תנאי העבודה על נכות המערער בברכיו היא בשיעור 50% ולכן הנכות היציבה של המערער בגין פגיעת העבודה בבירכיים היא בשיעור 19% בלבד לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות) .

בחוות דעת היועץ מטעם הועדה נקבע כי עודף משקל עשוי לגרום לשינויים בבירכיים דוגמאת אלה שנמצאו אצל המערער, אך ללא היתייחסות ספציפית לנתוניו של המערער, ואף מבלי להבהיר מהן הנסיבות שבהן יכול עודף משקל כאמור להשפיע על דרגת הנכות.

הועדה לא התייחסה לכך שבישיבה קודמת שלה המליצה לנכות רק שליש בגין עודף משקל.

על כן נדחית בקשת המערער כי בית הדין יקבע בעצמו את אחוזי הנכות.

בפני הועדה לא יעמדו מסמכים המאוחרים לערר המערער על קביעת הדרג הראשון למעט: מסמכים רפואיים, פרוטוקולי ועדה לעררים מיום 8.4.10, 16.9.10 וסעיף 8 בלבד לפסק דינו של ביה"ד הארצי בבר"ע 676/08 משה רצבי נ' המוסד (30.12.09) וכן סעיף 11 בלבד לפסק דינו של ביה"ד הארצי עבל (ארצי) 46749-09-14‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' משה רצבי (7.5.15).

...

אשר על כן, דין הערעור בחלק זה שלו להתקבל, באופן שתבוטל קביעת בית הדין האזורי לפיה על המוסד להעמיד את דרגת נכותו של המשיב ללא ניכוי מצב קודם".

על כן נדחית בקשת המערער כי בית הדין יקבע בעצמו את אחוזי הנכות.

סוף דבר הדיון מוחזר לוועדה בהרכב חדש.

לאחר מספר דיונים בועדות הרפואיות שליד המל"ל והליכים לרבות עררים ותביעה לבית הדין לעבודה, נקבעו לו נכויות כדלקמן: נכות בשיעור 20% בגין פגיעה במפרק שמאל לפי סעיף 35(1)ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי).

אמנם, ד"ר נבות קבע בחוות דעתו השנייה כי אין קשר סיבתי בין תיסמונת דום הנשימה ממנה סובל התובע לבין התאונה, אך קביעתו זו (בשונה מקביעתו הראשונה) נומקה בהסתמכות על תעוד רפואי מעברו של התובע, שלא פורט בחוות דעתו הראשונה, ממנו עלה כי התובע סבל מעודף משקל ומקושי בנשימה בלילה עוד לפני התאונה.

בחוות דעתו מיום 9.3.20 קבע ד"ר פליבה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לתיסמונת דום הנשימה, כי "לא השתנה כל מבנה של האף, דרכי הנשימה, נשם באופן קבוע לכל אורך הוועדה בפה סגור. לאור העובדה שמידת עליית המשקל אינו הגורם לדום נשימה לכשעצמו אין קשר סיבתי". זאת ועוד, במסגרת הדיון בתביעה שהגיש התובע לבית הדין לעבודה הגיעו התובע והמל"ל להסכמה כי שאלת הקשר הסיבתי תדון מחדש, והוועדה הרפואית תתייחס היתייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר **** צ'יק שהוגשה מטעמו של התובע.

...

לסיכום, משהפגמים שנפלו בתחילת ההליכים תוקנו, והקביעה האחרונה נעשתה באופן תקין, לאחר בדיקה והתייחסות לחוות הדעת שהגיש התובע ותוך פירוט הנימוקים הרפואיים לכך, לא מצאתי טעם למתן היתר להבאת ראיות לסתור בתחום האף אוזן גרון.

לא ניתן לקבל את פרשנותה של הנתבעת לפיה מעצם דחייתה של הוועדה את התביעה בעניין זה ניתן להסיק כי היא שוללת את מנגנון הקשר הסיבתי שהתובע טוען לו. אין בוועדה כל התייחסות למנגנון הנטען ואין כל בדיקה ובחינה של טענתו, ולהיפך, הנימוק שפרטה הוועדה בהחלטתה - שהתובע לא נפגע בתאונה במפרק ירך ימין - תומך במסקנה כי היא לא בדקה כלל את הטענה כי הנזק נגרם כתוצאה מעיוות בתבנית ההליכה ומהעברת העומס לרגל זו בעקבות הפגיעה ברגל שמאל (שנפגעה בתאונה).

על כן, בכל הקשור לתלונות התובע על הפגיעה בירך ימין, אני נעתרת לבקשתו למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל וממנה מומחה בתחום האורתופדיה לצורך כך. הוראות המינוי יינתנו בהחלטה נפרדת.

נכות רפואית נכות רפואית – קביעות המומחים מטעם בית המשפט המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר מיכאל טנצמן, קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% לפי פריט 37(8) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בענין שבר של גוף חוליה בעמוד השידרה שהתרפא.

ד"ר יגלה כתב בחוות דעתו: "לשאלה מהי התרומה היחסית של הליקוי בהתפשטות הראות מול עודף המשקל בעקבות הארוע נשוא התביעה עיינתי בצלום חזה ממאי 2021. גובה הסרעפת השמאלית והימנית דומה ואין הבדל מבחינת גודל בין הריאה הימנית לשמאלית. הממצאים בצלום החזה אינם תומכים בהנחה שמלוא הנכות נגרם ע"י הארוע נשוא התביעה" (ע' 3).

מן המקובץ עולה, כי אף אם מצבו של התובע השתפר במידה זו או אחרת לאחר הניתוח השני בצואר ולפני התאונה מושא התביעה, הרי לפני תאונה זו בגינה נגרמה לו נכות רפואית אורתופדית בשיעור 5% ונכות רפואית בתחום מחלות הריאה בשיעור 10%, כבר היו לו מיגבלות משמעותיות מאוד, לרבות שעורי נכות צמיתה נכבדים במל"ל, זכאות לניידות בשיעור של 80% וצורך בעזרה משמעותית מאוד.

...

סיכום הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 56,436 ₪ (41,273 - 97,709).

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה, סך של 715 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 18.8.2020 ועד לפרעון בפעול.

עוד תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 8584 ₪.