אחוזי נכות בגין קטיעת אצבעות כף רגל

לדעת המוסד קטיעה של גליל מרוחק באצבעות כף רגל אין מזכה בנכות.

לעניין התחום האורתופדי - הועדה קבעה אחוזי נכות בגין קטיעה של בוהן אחת בלבד בעוד שנקטעו לו שתי בהונות.

...

המשיב טען כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

התחום הנפשי דין הערעור להידחות גם בתחום זה, ואסביר.

בנסיבות אלה, מצאתי כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר הערעור נדחה.

המערער ציין, כי הוא "אין לי שיווי משקל. צריך עזרה ברחצה". כמו כן, הקשיבה הועדה לטיעוני הערר מפי ב"כ המערער, לפיהם המערער אינו מסוגל לעמוד, רק עם עזרה; רגל ימין לא תפקודית בגלל קטיעת אצבעות ודלקות; לא יכול לקום; מרותק לכסא גלגלים; זקוק לעזרה בניידות, בהלבשה ובהיגיינה אישית.

זקוק לעזרה ברחצת כף רגל ונוכחות למניעת החלקה.

עוד נטען, שלמערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 100% לצמיתות, וכן נקבעה לו מוגבלות בניידות בשיעור 80% לצמיתות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

עיון בחוזר המשיב מס' 1951, מיום 9.6.14, ובעדכון מיום 2.6.15, בנושא מבחני הזכאות לקצבת שירותים מיוחדים, מעלה, כי בהתאם לפרשנות המשיב ביחס לפעולות בתחום הניידות, הרחצה וההיגיינה האישית, רמת התפקוד של מבוטח אשר הינו "רתוק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה בהעברה מכיסא למיטה" הינה בשיעור "תלוי לחלוטין". מקובלת עלי פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופטת גרוס, ב"ל 37445-08-17 גדי סלוביק – המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 9.5.18), ולפיה פרשנות המשיב העולה מן ההנחיות האמורות עולה בקנה אחד עם התכלית שגמלת שירותים מיוחדים נועדה להגשים.

לכן, שוכנעתי שיש להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשוב ותבחן את מידת תלותו בזולת בתחומים אלה תוך התייחסות למצבו הרפואי של המערער בהיותו מרותק לכיסא גלגלים ושעה שנקבע שהוא אינו מסוגל לבצע מעברים.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לעניין שירותים מיוחדים על מנת שתבחן מחדש את קביעותיה ביחס למידת הזדקקותו של המערער לעזרת הזולת בתחום הרחצה וההיגיינה האישית.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לטענתו מדובר בנכות חלוטה ובהתאם להחלטת השופטת רונית רוזנפלד מיום 31.7.2014 היה על הועדה להתייחס לנכות זו כנתון שלא ניתן לידון בו. בנסיבות אלה טוען המבקש כי מדובר בטעות משפטית גלויה אשר תקונה אינו מחייב הפעלת שיקול דעת או ידע רפואי ולכן יש לבית הדין סמכות לתקן את הטעות בעצמו, כך שדרגת הנכות בגין קטיעת 2 אצבעות כף הרגל תתוסף ליתר הנכויות שנקבעו.

...

אנו סבורים כי חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין המחזיר והעובדה שעניינו של המבקש נדון פעמים רבות לפני ועדות רפואיות בהרכבים שונים מצטרפים לנסיבות החריגות שמאפיינות את הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה.

אשר על כן אנו מורים כי לדרגת הנכות שקבעה בוועדה יתווספו 5% נכות בגין קטיעת 2 אצבעות לפי פריט ליקוי 29(6)(II)-(III).

סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת כאמור לעיל.

ביום 19.8.2018 נקבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 15%, לפי תקנה 35(1)(ב-ג), מחמת הפגיעה באצבע 2.

הטיפול הרפואי הנוסף נידרש לצורך קטיעה של אצבע 5 בכף רגל שמאל.

...

משנקבע למבקש תור לניתוח ליום 12.5.2021 לא מצאנו הצדקה לעכבו, בשים לב למאזן הנזקים כמפורט לעיל.

טענת המשיב כי מרגע שהמבקש גייס 10,000 ₪ הרי שלכאורה לא נדרש צו, אינה מקובלת עלינו מחמת שתי סיבות: ראשית, שכן עלות הטיפול הינה מוזלת כאשר הוא מתבצע באמצעות המשיב ושנית, מכיוון שלא ברורה עלותו הכוללת הסופית של הטיפול, אלא מדובר בסכום משוער, ולכן לא ניתן לקבוע כי למבקש אפשרות לממן כבר כעת את הטיפול הנדרש לו. לאור האמור לעיל, ניתן בזאת צו ארעי ולפיו על המשיב להנפיק למבקש התחייבות למימון הניתוח לקטיעת בוהן 5 ברגל שמאל וזאת מיד לאחר שהמבקש יודיע על הפקדת סכום הערבות, 10,000 ₪, בקופת בית הדין.

דיון והכרעה טענת הנתבעת ולפיה לא ניתן לקבוע בגין הפגיעות בכף הרגל נכות העולה על 30% נשענת על תקנה 11(ג)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הקובעת כי: "על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה לגבי גפה – על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה". לטענת ב"כ הנתבעת סעיף 49 לתוספת קובע נכות בשעור 30% בגין קטיעה של כף רגל.

לדבריה "אני חושבת שיש לו כף רגל מאוד פגועה ויש לו אחד או שני אצבעות בכף הרגל שהם קטועים ויש לו כאבים שיכולים להתאים לכאבי פנטום וזה מאוד כואב ועל זה נתתי אחוזי נכות בהנחה שמדובר בכאבים עיצביים ואז זה לא אורטופדי" (שם, ש' 11-9).

...

לטענת ב"כ הנתבעת יש לדחות את התביעה בעניין זה. לא הוגשה חוות דעת מקצועית לעניין עלויות הביטוח, לא העיד סוכן הביטוח והתובע לא הראה כי פנה לחברות ביטוח אחרות כדי לקבל ביטוחים זולים יותר.

לפיכך התביעה לפצוי בגין ראש נזק זה דינה להידחות.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 3,859,550 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%.