אחוזי נכות בגין פגיעה בעין אחת והחמרת מצב העין השנייה

דברי המבקש תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "אין מחלוקת על כך שהמצב היום שהוא ללא שיניים. אני מסתמך על הקביעות החלוטות הקודמות של הוועדות. עובדה נוספת שכבר נקבעה בעקבות התאונה איבד 16 שיניים. הוועדה הכירה בנזק כתוצאה מהתאונה לגבי 16 שיניים. למעשה יש כמה פס"ד. הו[ו]עדה אז אמרה 16 שיניים נעקרו והיא תרגמה את זה לרבע אחוז לכל שן. לפי התקנות שמדברים על מצב של אובדן שיניים מלא בפה שווה ל20% נכות אין מחלוקת על כך שהיום מצב הפה שלו הוא אובדן שיניים מלא. חלקו קשור לתאונה וחלקו לא קשור[ה] לתאונה. למעשה יש פה 16 שיניים שקשורים לתאונה ו16 אחרות שלא ק[ש]ורות לתאונה. כאשר מצב של אובדן שיניים מלא של 20% יש להפחית נכות שלא קשורה לתאונה = 16 שיניים אחרות ולטעמנו החישוב צריך להיות 20-4 = 16%. המחוקק תיקן את התקנות והוא אמר שיש פגיעה של שן בודדת המשמעות התפקודית של [כך במקור - א.א.] היא קטנה - רבע אחוז, שמדובר בפגיעה של כל השיניים בפה החישוב הוא לא 32 כפול רבע אחוז אלא 20% נכות 74 [ה-ח]. בית משפט קבע שיש למעשה פגיעה תפקודית גדולה יותר, הגדול לא שווה מסך חלקיו. הנכות צריכה להיות גבוהה יותר מאשר נכות על כל שן בנפרד. הטענות שלנו לחילופין הן 1 יש לבצע חשבון עובר ושב התאם להלכות בית דין במקרה של ארוע תאונתי כפי שנקבע בכל אחד מפס"ד מחזירים. לחילופין ככול והוועדה סוברנ [צ.ל. סוברת - א.א.] כי האחריות למצבו של מיכאל היום היא באופן חלקי קשורה לתאונה הרי שלכל הפחות יש לקבוע כי מחצית מדרגת הנכות כלומר 10% נכות קשורה לתאונה. לסיכום – לגבי הרכב הועדה התיק הוחזר לועדה באותו הרכב ולא ברור לנו מדוע שונה ההרכב. לא נאמר לנו על כך מראש, מכל מקום מדובר בקביעות עובדתיות/רפואיות והמחלוקת שנותרה היא רק תירגומן המשפטי." הועדה בדקה את המבקש.

לפי הנפסק, כאשר חלה החמרה בעין השנייה שלא כתוצאה מהשרות הצבאי או מהפגיעה בעבודה יש לשוב ולבחון את הנכות בגין העין הפגועה גם אם לא חל במצבה של זו האחרונה כל שינוי.

...

] בעניינו, פסק הדין המחזיר השלישי הורה לוועדה "לשקול שוב את עמדתה לאור פסקי הדין המחזירים מיום 26.10.15 ומיום 16.11.17 שיעמדו בפניה במלואם. ככל שהועדה תגיע למסקנה שאין מקום לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 26.10.15, שכן העובדות שקבעה בהחלטה קודמת אינן נכונות - תנמק מדוע היא סבורה שיש בסיס להחלטה לשנות את ההחלטה הקודמת, במיוחד לנוכח העובדה שהמסמכים שעמדו בפניה בהחלטתה האחרונה, הם אותם המסמכים שעמדו בפניה גם במועד קבלת החלטתה הקודמת (מיום 10.8.14). למען הסר ספק - אין באמור בפסק דין זה כדי לקבוע שהועדה רשאית לשנות מקביעותיה העובדתיות הקודמות ו/או לחרוג מהוראות פסק הדין המחזיר." כעולה מהשתלשלות העניינים בתיק, הוועדה התבקשה להתייחס לשאלת ניכוי מצב קודם, כלומר "לחשב מחדש את שיעור הנכות שנקבע בגין אובדן השיניים בהתאם להלכת מרגוליס, היינו תערוך מבחן "עובר ושב" באופן של חישוב נכותו הכוללת בגין אובדן השיניים, ותפחית את הנכות בגין המצב הקודם.

לאור האמור לעיל, בנסיבות המתוארות ונוכח התכנסויותיה הרבות של הוועדה בעניינו של המבקש, לרבות התכנסות וועדה בהרכב חדש, תוך שהוועדות לא מבצעות את הוראות פסקי הדין המחזירים, מצאנו כי לא יהיה זה ראוי להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה פעם נוספת, וכי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם רשאי בית הדין לקבוע את נכות המבקש[footnoteRef:10].

] סוף דבר - הערעור מתקבל.

אחוזי הנכות בגין פגיעות בעניים או באוזניים, הן האיברים הזוגיים, נקבעו בטבלאות שבפריטי הליקוי 52 (לגבי עיניים) ו- 72 (לגבי אוזניים).

אשר לתכליתה של תקנה 19 נפסק בעב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר – המוסד לביטוח לאומי (8.3.10): "תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התיפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אילמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקווי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים אירעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%." מלשון תקנה 19 עולה לכאורה כי צירוף של הפגימות בשני האברים תוך ניכוי הפגימה שאינה קשורה לתאונה שהוכרה – יבוצע בנסיבות בהן האיבר הזוגי שניפגע שלא בתאונה היה פגוע קודם לתאונה.

במקרה של החמרה במצבה של העין שלא נפגעה בתאונת העבודה, ורק לאחר שיקבע שיעור הנכות הכולל בהתאם לטבלה שבפריט ליקוי 52, יהא על הועדה לקבוע האם מדובר בהחמרה לעומת הנכות שנקבעה טרם ההליך ההחמרה.

...

פרשנות תכליתית של הוראות הטבלאות לקביעת שיעור הנכות באיברים זוגיים (פריטי ליקוי 52 ו- 72) ושל הוראות תקנה 19 (שהיא גם היא הפרשנות המיטיבה עם המבוטחים נפגעי עבודה), מובילה אם כן למסקנה כי במקרה בו עולה טענה להחמרה בפגיעה באיבר זוגי על הוועדה הרפואית לפעול באופן הבא: בשלב הראשון, לקבוע את שיעור הנכות הכולל לפי ממצאי הבדיקה שערכה ובהתאם לטבלאות שבפריטי הליקוי הרלוונטיים לפגיעה באיברים זוגיים; בשלב השני – לקבוע אם דרגת נכות זו גבוהה מזו שנקבעה טרם הליך ההחמרה; בשלב השלישי – לקבוע מה דרגת הנכות שיש לייחס לאיבר שלא נפגע בתאונת העבודה (זו שהיתה נקבעת אלמלא התרחשה תאונת העבודה); ובשלב הרביעי – לקבוע מה שיעור ההחמרה כהפרש שבין שיעורי הנכויות שנקבעו בשלבים השני והשלישי לעיל.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת דניה דרורי; ב"ל 44881-06-21) שם נקבע כי עניינו של מר דהאן (להלן - המשיב) יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הועדה) באותו הרכב, על מנת שזו תיקבע את הנכות בגין הפגיעה בעין אחת שהוכרה כפגיעה בעבודה שעה שברבות הימים מצב העין השנייה הוחמר שלא כתוצאה של פגיעה בעבודה.

] "מציאותם של מום או מחלה אצל הנפגע בעבודה מלפני החבלה, עדיין אין בהם כדי לפסול את זכותו של הנפגע לקיצבת נכות, אלא מחייבים הבאה בחשבון את דרגת הנכות שהיתה לנפגע עובר לפגיעה, בקביעת דרגת הנכות החדשה (סעיף 63(א)). עורכים כביכול חשבון עובר ושב. מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הועדה, וההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה." לאור פריט ליקוי 52 המסדיר את האופן בו נקבעת הנכות בגין פגיעה בראיה בעין בודדת - תוך היתחשבות במצב הראיה בעין השנייה, הרי שגם אילמלא תקנה 19 היתה קיימת, היה מקום לנהוג לפיה שעה שהיו באים לקבוע את הנכות בגין פגיעה בראייה בעין אחת עת לנפגע פגיעה קודמת בעין השנייה.

...

המוסד מוצא תימוכין בסעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי אשר קובע כי: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". אין בידינו לקבל טענה זו. כל שקובע הסעיף הוא שנכות תקבע רק לגבי זו שהיא תוצאה של הפגיעה בעבודה.

האם קשיים אלה מצדיקים את המסקנה כי אין לקבל את פירוש המשיב? לטעמינו בעיקרו של דבר בשל הנפסק בעניין פלוני התשובה שלילית.

לאור אלה ובעיקרו של דבר לאור הפסיקה בעניין פלוני לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

מסגרת משפטית סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 קובע כי על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו.

בנוסף, טוען התובע שעקב היותו סובל מפיברומיאלגיה שעה שהמל"ל החליט לדחות את הבקשה להחמרת מצב, הרי שכמקשה אחת דחה אף את הנכות הנפשית ולכן יש להעתר לבקשה גם בתחום זה. הנתבעת טוענת בתחום זה שהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה זהה לתעוד שעמד לנגד עיניה של הועדה במל"ל. קביעת המל"ל שתלונות התובע הנן על רקע נסיבות החיים ולא עקב התאונה היא מסקנה רפואית.

אורתופדיה התובע טוען בתחום זה שטעתה הועדה הרפואית שלא קבעה לו אחוזי נכות בהתאם לבדיקתם הקלינית ולמסמכים הרפואיים שצריף.

...

הוועדה האחרונה (15.9.22) כתבה "לנוכח תוצאות הבדיקה הקלינית ללא קיפוח וגירוי עצבי, ללא עדות להגבלה בתנועות או סימני דלדול שרירים ללא ממצא חבלתי גרמי, בבדיקות הדימות". לאור האמור לעיל, דין הבקשה בתחום האורתופדיה להידחות.

סיכום מן הנימוקים שפורטו לעיל, הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת בתחום הראומטולוגיה ונדחית בתחומי הפסיכיאטריה והאורתופדיה.

בשלב זה, וכמימון ביניים, אני קובע כי הנתבעת תישא בתשלום שכר טרחתו של המומחה שימונה.

לתביעה צורפה חוות דעת מומחה שנתן פרופ' א. טיכו, בה חיווה דעתו כך: "[התובע] נפגע קשה עי כווית לייזר בעיינו הימנית, אבד את ראייתו למשך כ 6 שבועות, נותח בהצלחה וראיתו השתפרה בהדרגה. כיום מבחינה הנטומית ופונקציונאלית המצב השתפר אולם סובל מחסר פרהמרכזי בשדה הראיה היוצר כתם שחור בציר הראיה לצמיתות. אנטומית קיימת עכירות קלה בעדשה והדקקות דמויות חור במקולה ברשתית המרכזית. ממצאים אנטומיים אלה עלולים להחמיר בעתיד עד כדי נזק קשה לראיה ויש צורך במעקב רציף בעתיד". המומחה מטעם התובע ייחס לתובע בגין התאונה נכות בשיעור משוקלל של 13%: 5% מכוח הוראת סעיפים 68 ב,ג לתקנות המל"ל, ו-8% בגין החסר בשדה הראיה לפי הוראת סעיף 52(2)V לתקנות המל"ל (אבדן של רביע שדה ראייה).

המומחית כתבה: "מיד לאחר פגיעת הלייזר הופיעה ירידה קשה בראיה ובבדיקה נמצא דימום פרה רטינלי וסוב היאלואידי נרחב. הדימום לא נספג תוך חודש ולכן לאחר חודש עבר ניתוח ויטרקטומי להוצאת הדימום. לאחר הניתוח שיפור משמעותי בראיה". המומחית מייחסת לתאונה גרימת נכות בשיעור של 5%, כשהיא מפרטת: "בבדיקה שלי חדות ראיה של 6/10 בעין הימנית, ו6/8.5 משמאל, ובבדיקת הקרקעית מימין קיים עיבוי עדין בפוביאה שנראה גם בצלומי האו סי טי מחודש מרץ 2017. עין שמאל תקינה לגמרי. שדה ראיה חוזר שביצע בדצמבר 2017 תקין בשתי העיניים. לאור הבדיקה עבור מצבו הרפואי מגיעים לחולה אחוזי נכות בגין הממצאים העיניים בעקבות התאונה. א. 5% לפי סעיף 52-1, בגלל ירידה בראיה בעין ימין שאינה צפויה להשתפר. ב. אין נכות זמנית נוספת, ואין לצפות לשפור בעתיד". על פי הוראתי הוגשו תחשיבי הנזק בנידון על בסיס נכות רפואית בשיעור 5%, ובקדם המשפט שנערך ביום 20.2.2019 – לפני ארבע שנים - ניתנה הצעתי לסילוק התביעה בפשרה.

המומחה גם מבהיר בחקירתו, מדוע מצא שהסעיף הקרוב ביותר לשימושו בנסיבות הוא סעיף הפזילה, וזה - ענין הכפילות שנוצרת בשל החסר בשדה הראיה (גם אם – "קטן מרביע" כלשון המומחה מטעם הנתבעת 1): "...אבל אני מסביר למה אני בחרתי את הפזילה? כדי שבפזילה או במיקוד שבן-אדם מסתכל בעין 1 הוא רואה מצוין, בעין שנייה מצוין אבל שהוא מסתכל בשתי עיניים העין הזו זזה ואז הוא יראה פעמיים למשל. הוא רואה פעם אחת פה ופה בגלל שהיא זזה נופל לו על הרשתית במקום אחר ואז הוא רואה משהו אחר וזה הכפילות הזאת" [עמ' 35 לפרו'].

...

מאז ינואר 2021, מנחות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 את בית המשפט בחלק של עקרונות היסוד [חלק א'] לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; כש"אינטרס ציבורי" הוא, בין היתר, "קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי". אני מוצא כי עלי להזכיר לנתבעת 2 כי על מדפי מאות תיקים שחולקים מזמנו של בית המשפט וממתינים לתורם, וכי אין לאפשר למתדיינים לחרוג מהסביר – בשל זכות המתדיינים האחרים, כאמור.

להשלמת התמונה, אציין כי - בעיקר בשל שיקולי יעילות, בהביני שהחלטה זו תגזול מזמנו של הציבור מספר שעות ועל מנת ליתר את כתיבתה - היה שלב ששקלתי לשוב ולבחון האם ניתן, לצורך היעילות לשכנע את הצדדים 'לשוב' בהסכמה - לחוות הדעת של המומחית (ראה החלטתי מיום 26.2.23).

אך, לאחר שעיינתי בעמדתו של התובע להחלטתי (תגובה מיום 2.3.23), השתכנעתי שעלי לעבור התיק ולבחון דברים לאשורם; וממצאי פורטו לעיל.