ביום 18/8/2020, שבה הועדה והתכנסה והותירה את קביעתה לפיה למערער נכות בשיעור 46%, לפי הפרוט הבא: 20% נכות בגין CHA לפי פריט 3 ג' בתוספת (חלק א') לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), 15% נכות בגין הגבלה בע"ש מתני לפי פריט 37(2) א-ב לתוספת ו- 20% נכות בגין מחלת ריאות לפי פריט 5(1)א לתוספת.
תיפקודי הנשימה אשר צוטטו על ידי הועדה היו בעקבות אותו שימוש במרחיבי סימפונות על רקע מחלת הריאה ממנה סובל.
עיקר טענות המשיב –
הועדה יישמה את פסק הדין אשר מכוחו היתכנסה, ואשר הורה על החזרת עניינו של המערער לדיון בשני עניינים: הראשון על מנת שתבהיר את קביעת אחוזי הנכות לאור בחירת פריט הליקוי בגין הליקוי הריאתי.
...
בבדיקה קלינית אובחן הגבלה המתאימה לנכות שנקבעה בועדה קודמת אי לכך הערר נדחה.
דיון הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
בהתכנסותה ביום 18/8/2020, ציינה הוועדה כי המערער סובל מקופסקליוזיס סימן על שם אדמס חיובי, "עקמת גבית מורה לצד ימין". צוין כי המערער לא נותח ועל כן "לא בוצע שום קיבוע הגורם להגבלה נוספת של התנועה". כן צוין כי "בבדיקה קלינית אובחן הגבלה המתאימה לנכות שנקבעה בוועדה קודמת אי לכך הערר נדחה".
אלא שלמקרא הסברי הוועדה, עדיין לא ברור, למי שאינו רופא, מדוע העריכה הוועדה את נכותו של המערער בשיעור 15% דווקא ולא בשיעור 20%, על בסיס אותם ממצאים אותם היא מציינת.
סיכומו של דבר, הערעור מתקבל כך עניינו של המערער יוחזר, לוועדה רפואית לעררים (נכות כללית) בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון.
