טענות המערער בנוגע לאבחנה שעל הועדה לערוך בנוגע לתסמינים השונים של כל נכות נפשית, על פי הרישא לפרק הרביעי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות), שעניינו מחלות הנפש, תגובות והפרעות נפשיות, אחוזי הנכות בגין ליקויים נפשיים ייקבעו לפי פריט ליקוי אחד המייצג את מרב התסמינים והסימנים, ובחומרה המייצגת את מכול הסימנים הקליניים.
...
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים לרבות בנימוקי הערעור ובתשובה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי מהנימוקים המפורטים להלן.
בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בניכוי מצב קודם מהנכות הנפשית ועל כן, דין הערעור בגין הנכות הנפשית להידחות.
לגבי הנכות העורית – אין בידינו לקבל את טענת המערער כי היה על הוועדה לבחון את מצבו בהתאם לסעיף 75 לתקנות ולא על פי סעיף 84 (המפנה לסעיף 81).
כך גם, לא מצאנו פגם בהעדר התייחסות הוועדה לחוזר כזה או אחר של המוסד לביטוח לאומי.
