אחוזי נכות בגין דלקת עפעפיים

" בעקבות האמור סיכמה את ממצאיה כדלקמן: "לאור מימצאי התיק הרפואי בו צוין במפורש כי חדות הראיה הירודה הייתה מזמן מלפני הפגיעה ואינה קשורה לצלקת העדינה בסטרומה בצד הטמפורלי של קרנית עין שמאל. הצלקת עצמה אינה מקנה אחוזי נכות מאחר והיא לא מרכזית ולא בגודל מתאים לאחוזי נכות." לאחר קבלת חוות הדעת, היתכנסה הועדה ביום 21.6.18 ולאחר שערכה בדיקה במסגרתה מצאה כי "עור בעפעפיים תקין. עיניים תקינות", החליטה לדחות את הערר.

בנוסף, המערער נבדק על ידי רופאת העיניים ביום 2.5.18 אשר קבעה "עפעפיים ללא ממצא ללא דלקת בריסים.." ואף על ידי הועדה ביום 21.6.18 אשר קבעה במסגרת הבדיקה כי העור בעפעפיים תקין.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.

בבקשה טוענת המבקשת כי על הועדה היה לקבוע לה דרגת נכות בשל היובש בו לקתה בעיניה.

(ד) דלקת כרונית בעפעף או בלחמית או עין יבשה I קלה או בינונית 0% 0% II קשה – המלווה בסימנים של נזק לקרנית או ללחמית הטרסלית 10% 15% על החלטת הדרג הראשון הגישה המבקשת ערר לועדה.

כמו כן מציינת המבקשת כי הטיפול שניתן לה בשל היובש בעיניה אינו מסייע לה. לפיכך מבקשת המבקשת כי עניינה יוחזר לועדה לשם קביעת אחוזי נכות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בהתאם לחוות דעתו של ד"ר דפנא, נותרה בתובע נכות כדלקמן: · בגין העידר ראיה בעין 30% נכות · בגין הוצאת גוף זר מהעין- 5% נכות · בגין דלקת עפעפיים כרונית- 5% נכות.

הנכות הרפואית מומחי שני הצדדים מסכימים, כי לא ניתן לקבוע לתובע נכות מאקסימאלית יותר מזו הקבועה בסעיף 52 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

מכל מקום, בהיעדר כל אינדיקאציה לכך שהתובע לא עבד בשל בעיית הראיה, שבגינה גם לא טופל באופן מיוחד בשנים האחרונות, הרי שלא ניתן לזקוף לחובת העובדה שהתובע אינו עובד סיבות באחוזים גבוהים יותר משעור נכותו.

...

אין צורך להכביר במלים על הצורך להוכיח עניין שברפואה רק על פי חוות דעת של מומחה ועל היעדר אפשרות להוכיח שיעור הנכות באמצעות קביעות המל"ל. התובע אף עתר בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, חלף הגשת חוות דעת מטעמו, בקשה שבית המשפט לא נעתר לה. בהמשך עתר לדחייה בהגשת חוות הדעת, עד אשר הודיע כי זו לא תוגש.

"16. ברוח הפסיקה דלעיל, אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תיתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה (כפי שאכן אירע במקרה דנן בתאונה השנייה אם כי פגיעה זו לא גרמה, חלילה, לאובדן הראיה בעין השניה). חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסוימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית, וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו.

חישוב זה אינו מדוייק, אלא שבהעדר תחשיב מפורט על ידי הנתבעת, יש להסתפק בו. סוף דבר אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 254,425 ₪.

אחוזי נכות: 10 אחוז בגלל צלקת הגורמת לשינוי בצורת העפעפיים לפי סעיף (ב) (2) 75.

הנכות בתחום העיניים: סבורני כי יש להעמיד את הנכות התפקודית בגין הצלקת בעפעפיים, שכאמור ניתנת לאבחנה רק באמצעות ציוד עזר, על רבע מהנכות הרפואית, היינו: 2.5%; ובגין הדלקת בעפעף הגורמת לדמע – בשיעור מחצית מהנכות הרפואית, היינו 2.5%, זאת בשים לב לכך שלנכות הזו יש השפעה רק במצבי קיצון של חום או קור כבד, ובשים לב לכך שמדובר בנכות מזערית.

...

בנסיבות אלה ובשים לב שמדובר בהגבלה קלה שניתן להבחין בה רק על ידי מומחה בתחום, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעתה של פרופ' ניצן.

יוצא, אפוא, כי התובעת זכאי לפיצוי בגין הפסד הפרשות סוציאליות בסך של 51,500 ₪ במעוגל.

בנוסף לכך, היא נוטלת תרופות וממשיכה לקבל טיפול רפואי; התובעת לא הגישה קבלות סדורות בקשר להוצאות שנגרמו לה. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת, ולנכויות שנקבעו לה עקב התאונה, שאין בהן השפעה משמעותית על התפקוד בחיי היום יום הרגילים, סבורני כי סביר לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות 429,000 ₪ הפסדי פנסיה 51,500 ₪ נזק לא ממוני 68,500 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 30,000 ₪ 579,000 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והחזר אגרה.

המערער, יליד 1961, הגיש בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממס לראשונה בשנת 2017 ולאחר שערר על החלטת הדרג הראשון נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 87.17% החל מיום 6.5.2019 (על ידי ועדה לעררים מיום 4.3.2019, להלן – "קביעת הנכות הראשונה" או "הועדה הראשונה לעררים").

לבסוף טוען המערער, כי הועדה שגתה אף בעת שקבלה את חוות דעתו של היועץ לועדה בתחום רפואת העיניים, ד"ר אילסר, מאחר שהחלטתו אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם התעוד הרפואי של המערער המצביע על דלקת כרונית וניכרת בלחמית ובעפעפיים עם סימנים ליובש וכתמים על הקרנית.

...

משכך ומאחר שאף בנושא זה מדובר בשיקול דעת רפואי מובהק, יש לדחות את הערעור.

אקדים ואציין, כי לאחר שעיינתי בפרוטוקולים השונים (כמפורט בסעיף 5 לעיל) השתכנעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, מן הטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר, הערעור מתקבל ברובו.