אחדות נכויות בעבודה: איחוד פגיעות במרפק וכפות ידיים

עדי המאשימה המתלונן המתלונן סיפר על עצמו כי הוא בן 61, 38 שנים חבר אגד, נכה צה"ל, וכך תיאר את הארוע מיום 23.10.12 (פרוטוקול מיום 6.2.18 עמ' 11 שורות 14-27): "ת. אני הייתי בדרך לעבודה, הלכתי לתחנת דלק למלא דלק, עמדה משאית וחסמה את הכניסה, אני מצפצף ולא זז. אני נוסע קדימה, אין כניסה בצד השני. זה היה בתחנת דלק עוז באגד הישנה בחיפה, התחנה הראשונה. אני בא, עושה סיבוב, מכניס את האוטו, אני יורד מהאוטו, אני עושה לנהג, הבחור הנחמד שנהרסו החיים שלי בגללו, עושה לו סימן, מצביע על הנאשם" במה הוא נוהג? במשאית.

השוטר אבי בלטה העד ערך את דו"ח הפעולה ת/4, ממנו עולה שהמתלונן מסר לו כי הוא הותקף ע"י הנאשם, וכך נכתב בדו"ח: "מסר שיש נהג משאית שחסם את מסלול תחנת הדלק וסרב לנסוע המודיע הסתובב וירד מהרכב וניגש לנהג המשאית ותוך כדי ויכוח המודיע טען שנהג המשאית תקף אותו. כתוצאה מהתקיפה לטענתו הוא נפל על הריצפה ונחבל בידיים והבחנו בסימני דם על הכפות של הידיים..." המתלונן מסר לשוטר את גירסתו, שלא נסתרה סתירה מהותית במהלך כל ניהול התיק, וכל "הסתירות" עליהן הצביעה ב"כ הנאשם מהוות שינויים או הבדלים שאינם יורדים לשורשו של עניין, ואין בהם כדי לפגוע כלל באמינותו.

לגבי יתר החבלות של המתלונן, כתבה ד"ר גיפס בחוות דעתה, כי פצעי השפשוף במרפק, בברך הימנית ובכפות הידיים, יכולים להתיישב עם נפילה קדימה; שבר בזיז החרט של עצם החישור הימנית עשוי להתיישב עם נפילה אך יכולים להגרם גם ממכה ישירה לפרק כף היד, והמומחית הוסיפה וכתבה, שלא ניתן להבדיל במקרה זה בין נפילה כתוצאה מהדיפת הגוף, כגון ממכת אגרוף, או מ"החלקה" על כתם שמן, מאחר ובשתי האפשרויות קיים רכיב של תאוצה.

העדה נישאלה עוד אם ידעה שד"ר חן קוגל קיבל את התיק חצי שנה לפניה ורשם מסקנות ראשוניות לגבי תיק זה, והשיבה כי זה היה ידוע לה, והסבירה "ד"ר חן קוגל אחראי לעבור על כל חוות דעת, מסמכים או בקשות שמגיעות למכון, הוא עובר עליהם באופן שטחי על הבקשות, בודק אם חסרים מסמכים, מנחה את המזכירה להזמין מסמכים חסרים אם יש ולאחר קבלת המסמכים הוא מחלק את התיק לאחד הרופאים הבכירים ואז הוא מגיע אליי" (מעמ' 11 שורה 26 עד עמ' 12 שורה 2).

...

הנאשם טען בפניי, שהוא חושב שהמתלונן העליל עליו את עניין התקיפה, בכדי "להוציא" ממנו כסף, ובמילותיו "זה מקרה מיוחד שלא קרה, אני נוהג מעל 40 שנה, לא היה מקרה כזה שמישהו תופר עליך תיק כזה וטוען שהכית אותו ... (עמ' 23 שורות 28-29), ובהמשך אמר הנאשם "אם זה לא הייתי אני אז זה היה מישהו אחר. ברגע שהוא החליט שהוא לא יכול להיכנס ונכנס באין כניסה ועשה את מה שהוא עשה, אז הוא חייב ליפול על מישהו כנראה.. הבן אדם הזה נראה לי או שיכור או נרקומן" (עמ' 34 שורות 2-4), והוסיף כי "כנראה שהכל מתוכנן אצלו" (עמ' 34 שורה 8), ובהמשך אמר "קרו מקרים בעבר שאנשים לקחו כסף על רמאות ... זה נראה לי קלאסי ביותר. הבן אדם נפל, התפשל שם, מה הוא יגיד לאגד?" (עמ' 34 שורות 11-12).

הנאשם עשה עליי, כאמור, רושם בלתי מהימן, אינני מקבל את גרסתו, ואני דוחה אותה על הסף, ומעדיף את גרסת המתלונן עליה.

סוף דבר גרסת המתלונן אמינה, והיא משתלבת היטב עם חוות דעתה של ד"ר גיפס ועם דברי השוטר בלטה.

המומחה בדק את התובע בדיקה מקיפה וקבע, כי לא קיימת נכות בעמוד שדרה המותני, המומחה גם קבע כי לא קיימת נכות במרפק השמאלי.

המומחה סקר את בדיקות הדימות והבדיקה הקלינית וקבע, כי קיימת לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 48(2)ב' [מותאם למחצית] לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי) בגין כל ברך עקב אי יציבות קדמית אחורית של הבירכיים ואולם המומחה קבע שנכות זו הנה כתוצאה מהחבלות הקודמות לברכיים ולא נגרמה החמרה בתאונה.

המומחה קבע עוד, כי אין לצפות לשפור במצבו של התובע בכל הקשור לפגיעה בשורש כף ידו השמאלית, וקיים סיכון סביר של החמרת השינויים הניוניים / השחיקתיים בשורש כף היד, עם נכות בשיעור של 20% אשר תצדיק היתערבות ניתוחית של כריתת השורה הקריבנית של שורש כף היד, ללא שינוי בשיעור הנכות; דה-נרבציה של שורש כף היד [ ללא שינוי בשיעור הנכות]; הקשחה של שורש כף היד [נכות בשיעור 20%]; ניתוח להחלפת המפרק הרדיו-קרפלי במשתל מלאכותי [במקרה של ניתוח מוצלח – נכות בשיעור 10%].

...

כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.

בנסיבות שפורטו, בשים לב לכך שהנכות התפקודית הותאמה למצבו של התובע ולמכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שבשל התאונה נגרעה מן התובע היכולת לעבוד במקצועות הספורט, כאשר ניכר שזו הייתה נטייתו הראשונית; בשים לאפשרות החמרה במצבו של התובע ביד, ולמכלול נסיבות העניין, אני סבורה שיש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות כחישוב אקטוארי מלא.

סוף דבר: סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 150,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות - 741,000 ₪ עזרת צד ג' 40,000 ₪ הוצאות מכל סוג - 40,000 ₪ נזק לא ממוני - 39,000 ₪ סה"כ - 1,010,000 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,010,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה.

המומחה קבע את נכותו הצמיתה של התובע ל- 60% נכות לפי סעיף 31 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי) בשל פגיעה מלאה בשורשים התחתונים של המקלעת הברכיאלית; 10% נכות לצמיתות בשל החולשה הפרוקסימאלית לפי סעיף 31 (1) א' I, ו- 10% נכות לצמיתות לפי סעיף 40 (12) בשל חיבור בעמדה לא אנטומית של הרדיוס.

באשר להשפעות התאונה, התובע טען התובע בתצהירו, כי בהיותו משותק בכל הגף השמאלי העליון, החל מכף היד, דרך המרפק ועד לכתף, הקריירה שלו בענף הטבחות הסתיימה, ומאחר ויש לו רק 10 שנות לימוד, הוא אינו כשיר לכל עבודה אחרת מלבד עבודה פיזית.

בהתאם לחוק הביטוח הלאומי והתקנות על פיו, גמלת נכות כללית מגיעה, כאשר רופא מטעם הביטוח הלאומי קבע נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות, או שיעור של 40% לפחות אם לאחד הליקויים נקבעה נכות רפואית בשיעור של 25% לפחות.

...

הנתבעת טוענת שיש להקפיא סכום מן הפיצוי עד שימצה התובע כדין את מלוא זכויותיו במוסד לביטוח הלאומי ואולם איני רואה לקבל טענה זו. לאחר שבחנתי את מלוא הנסיבות, באתי לידי מסקנה, כי גם אם מתקבל הרושם שהתובע לא הציג במוסד לביטוח לאומי את מצבו במלוא חומרתו, לא הוכח ברמת הוודאות הנדרשת שאכן יש סיכוי סביר שהתובע יהא זכאי לתגמולי נכות כללית בעת הקרובה בשל מצבו עקב התאונה (להבדיל לדוגמא מהליכי שיקום, שלגביהם לא רשאי המוסד לביטוח לאומי לחזור אל הנתבעת, ראו: תא"מ 63914-01-15 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (23/8/16)).

במקרה דנן, הנתבעת אומנם הציגה את הנתונים המספריים לגבי רמות שונות של גמלה ואולם לא טענה לנסיבות ולקריטריונים לקבלת גמלה ולא שוכנעתי, כי אכן התובע עשוי להיות זכאי לגמלה כזו, במיוחד לאור קביעתי, כי נכותו התפקודית של התובע קטנה מנכותה הרפואית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,623,878 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום בתוספת שכר העד כפי שנפסק.

יחד עם זאת, מאחר ונצפו פרכוסים, שהם קרוב לוודאי פסיכוגניים, הרי המליצה כי ימונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, על מנת להעריך את נכותו של התובע בתחום זה. כפי שציינתי לעיל, המומחית פרופ' גרוס נחקרה ארוכות ובאופן ממצה על חוות דעתה באולם ביהמ"ש. המומחית נתנה תשובות מלאות ומפורטות לכל השאלות שהוצגו וניתן לקבוע כי מדובר במומחית מקצועית, אשר עשתה עבודתה נאמנה ובאופן מלא תוך היתייחסות אובייקטיבית לכל הטענות משני הצדדים והגיעה למסקנה שאין קשר סיבתי בין התופעות שהתובע טוען להן לבין פגיעתו בתאונה.

בשנת 1991 נפגע התובע ב- 3 תאונות נפרדות, בהן ניחבל ביד ימין וכן במרפק וכן בכף יד שמאל.

...

יישום הכללים המשפטיים כפי שהובאו בפסקה הקודמת על המקרה שבפניי הביאו אותי למסקנה לדחות את בקשת התובע למנות מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי.

הפסד שכר לעתיד: מהנתונים שצוינו לעיל, נחה דעתי לקבוע כי הדרך ההולמת לאמוד את הפגיעה בכושר השתכרותו העתידי של התובע הינה על דרך האומדנה ולא בחישוב אריתמטי.

התוצאה הסופית הינה כדלקמן: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את הסך 78,000 ₪.

ב"כ הנתבע מודה בעצמה שמדובר באותה מסכמת עובדתית; במובחן מפסק דין פיס, שם המבוטח המשיך לעבוד בעבודתו, כאן התובעת לא עבדה וזה קריטי שכן, התובעת הלינה והגישה תביעתה מלכתחילה על כתפיים ומרפק, ואלו בדיוק הליקויים שנבעו מאותה מסכת עובדתית על פי הילכת המקרוטראומה, ואותה צריך להפנות למומחה הרפואי, לשאול האם כל הליקויים האלה מבחינה רפואית נובעים מאותה מסכת עובדתית וככל שכן, יש לאחד ביניהן שאחרת ייפגעו זכויותיה של התובעת.

בהמשך לקביעת בית הדין הארצי בפרשת פיס נקבע בפרשת עופר מנשה כי: "עת מדובר בפגיעה בעבודה מסוג מקרוטראומה, הפגיעה בעבודה התרחשה רק באותו מועד שבו התגבש 'הנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע', ועל כן מועד הפגיעה הוא מועד התגבשות הנזק הממשי, דהיינו מועד תחילת הנכות" (סעיף 33 לפסק הדין; הדגשה הוספה, י.כ.).

בית הדין הארצי הוסיף והדגיש במסגרת פסק הדין כי: "הילכת פייס דנה במצב שבו כתוצאה מאותה תשתית עובדתית נגרמו שני ליקויים רפואיים שונים, כגון – אותה תשתית עובדתית גרמה לליקויים בכף היד ובמרפק או לליקויים בעמוד שדרה צוארי ובכתפיים, ולא במצב שבו כתוצאה מהמשך עבודה באותה תשתית עובדתית חלה החמרה באותו ליקוי רפואי באותו איבר. על כן, וזו היתה גם עמדת המוסד בעיניין פיס, אם למשל כתוצאה מהמשך עבודה בחשיפה לרעש מזיק החמיר ליקוי השמיעה, או כתוצאה מהמשך עבודה הכרוכה בהרמת משאות החמיר הליקוי בגב, מדובר בפגיעה בעבודה אחת שהחמירה, ולא בשתי פגיעות בעבודה נפרדות" (סעיף 36 לפסק הדין).

...

על יסוד כל האמור, שעה שמדובר בשני ליקויים רפואיים במועדים שונים (10.2.2019 ו-21.9.2019), ולאור הוראות החוזר – משמדובר בפער זמנים העולה על 31 יום, שעה שהתובעת עבדה באותה מסכת עובדתית מיקרוטראומתית עד ליום 2.6.2019; ובנוסף – משגילתה התובעת דעתה כי היא בוחרת במסלול של ועדה רפואית, ומשהחלטת הוועדה הרפואית לא ניתנה לשביעות רצונה, אין הצדקה להיעתר לבקשת התובעת לאחד בין כל הפגימות, על מנת שייחשבו כליקויים הנובעים ממסכת עובדתית אחת על פי תורת המיקרוטראומה.