אזרחות לאדם הנמצא רוב הזמן מחוץ לישראל מכוח חוק האזרחות

ביום 23.09.12 הגיש מר כהן תביעה למוסד להכיר בו כנכה הזכאי לגימלת נכות כללית מכוח החוק.

במסגרת ההליך בבית הדין האיזורי, הוגשה ביום 3.8.15 הודעה מטעם המוסד ולפיה הגם שמלכתחילה אושרה תושבותו של מר כהן על ידי המוסד החל מתאריך 03.08.11 ואילך, לאחר שהתברר מעיון בטופס הכניסות והיציאות של מר כהן לחו"ל כי עד לשנת 2014 שהה מרבית מזמנו מחוץ לישראל, הרי שמרכז חייו בתקופה זו לא היה בישראל.

בית הדין ציין כי מחקירתה של הגב' כהן עלה כי נסיעות אלו לא היו למטרה רפואית גרידא אלא גם למטרה התנדבותית, שכן התנדבה באותה תקופה באירגון "מסע". בית הדין האיזורי הוסיף וקבע כי עד לשנת 2014 כוונתו של מר כהן להשתקע בארץ לא הוכחה על ידו, מאחר שמר כהן לא ביצע פעולות המעידות על העתקת מרכז חייו מצרפת לישראל ובין היתר, לא סגר את חשבון הבנק בצרפת, לא סיים את קשרי עבודתו ואף לא וויתר על אזרחותו שם. מכלול עובדות אלו בהצטרף לעובדה כי בתקופה האמורה הגב' כהן נשארה להתגורר בצרפת, הובילו את בית הדין האיזורי למסקנה כי מירב הזיקות מעידות על כך שתושבותו של מר כהן בישראל קמה רק עם עליית אישתו של מר כהן לישראל בשנת 2014.

למבחן זה נקבע שני היבטים: ההיבט האובייקטיבי, הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינה פיסית, וההיבט הסובייקטיבי, הבוחן את כוונתו של האדם ואת אופן ראייתו על מרכז חייו (עב"ל 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.06.2013)).

היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה זמן שהייה בישראל לתקופה הרלוואנטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, מקום בו מתגוררת משפחתו של האדם, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום עסוקו והשתכרותו, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מייצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו ומטרת השהייה מחוץ לישראל (עב"ל 363/09 עבדללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.03.2011)).

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.

בזכרנו כי המיגבלות הוטלו מלכתחילה ללא כל הוראת מעבר שאפשרה לאזרחי המדינה ולתושביה שהיו באותה העת מחוץ לישראל לתכנן את צעדיהם ולשוב אליה בטרם ייסגרו עליהם השמיים, אין ספק כי מדובר בפגיעה שעוצמתה משמעותית ביותר – וכפי שעולה מן העתירות השונות, השילוב בין מיגבלת המכסות ומגבלת היעדים (שבוטלה אך לפני ימים אחדים) הוביל לכך שחלק מהעותרים שהו בחו"ל תקופה ארוכה ללא אפשרות מעשית לשוב לישראל, על כל ההשלכות הנפשיות, המשפחתיות, הבריאותיות והכלכליות הכרוכות בכך.

האם ניתן להצדיק פגיעה זו על פי מבחני החוקתיות הנוהגים עמנו? מבחני פסקת ההגבלה כדי להצדיק פגיעה בזכויות יסוד יש להראות כי פגיעה זו צולחת את ארבעת התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, קרי על הפגיעה להיות לפי חוק ומכוח הסמיכה מפורשת בו; להלום את ערכיה של מדינת ישראל; ולהיות לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנידרש.

יש להניח כי אל מול האפשרות להשאר "תקועים" בחו"ל, מרבית האזרחים הישראלים היו נוטלים על עצמם מרצון עול בידוד והתחייבות כדי לחזור לארץ.

ראשית, אומר כי תקנה 1א(ד)(1) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלות על הפעלת שדות תעופה וטיסות), התש"ף-2020 (להלן: תקנות ההפעלה), המגבילה את מספר הנכנסים לישראל דרך שדות התעופה הבין-לאומיים, פוגעת בצורה חמורה בזכותו החוקתית של "כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ [...] להכנס לישראל" (סעיף 6(ב) לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו).

...

בסופו של דבר, עסקינן בקביעת מידות, מכסות ושיעורים.

לא ניתן לקבוע מספר מדויק על ידי נוסחה אריתמטית, אבל אינך פטור מן המלאכה בשל כך. כפי שכתבתי בעניין גרסגהר – "מצד אחד – לא ייתכן כי שאלות חוקתיות בעלות אופי כמותי הן מחוץ לתחום הביקורת השיפוטית החוקתית. המחוקק – דרך סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו –[] הכיר בקיומה של ביקורת שיפוטית חוקתית ואין לאפשר כי אמצעים בעלי אופי כמותי יהיו חסינים מפני ביקורת זו. המספר הוא נתון שלא פעם עומד בלב החוק – הוא רכיב חשוב מדי שלא ניתן להתעלם ממנו. בהתאם, דעתי היא כי אם המספר נראה קיצוני [...] די בכך כדי להביא לפסילת האמצעי. ברם, במצב שבו האמצעי הכמותי עלול שלא לצ[לוח את]הביקורת החוקתית, אך הוא אינו מספר קצה – מחובתו של בית המשפט הבוחן את החוק להיעזר בהנמקה רציונלית. לא די באמירה כי המספר גבוה מדי כמסקנה. על בית המשפט להיזקק לְוָו חיצוני שעליו הוא יכול לתלות את מסקנתו כדי לבסס את הסתייגותו מקביעת המחוקק. וו חיצוני זה אינו חייב להיות מסוג אחד. הוא יכול להיות למשל הנמקה רציונלית, חוק, תקדים, עיקרון יסוד משפטי או מקור חיצוני אחר. הדגש הוא שבמקרים שאינם קיצוניים ומובהקים מבחינה מספרית לא די באינטואיציה לקביעת מסקנת אי-החוקתיות" (בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת, פסקה 2 לחוות דעתי (23.4.2020)).

אף על פי כן, החלטתי שלא לצעוד במסלול זה. בהיבט הענייני, מפני שהמספר 5,000 נגוע אף הוא בחוסר דיוק, וייתכן באותה מידה שהמספר הראוי אף גבוה יותר, ובהיבט המעשי, בהתחשב באילוצים הנובעים ממועד פקיעת תוקף תקנות ההפעלה במתכונתן הנוכחית – 20.3.2021.

ניהול חשבון לא מהוה "מעשה" וממילא לא נעשה מישראל ואין טענה כי נעשה על ידי הנתבע 2; הדין החל הוא הדין האוקראיני, כפי שעולה לא רק מכללי בררת הדין אלא גם מכוח הוראות מפורשות בהסכמי ההלוואות, אותם לא צירף התובע ולא בכדי; הראיות מצויות באוקראינה; הרוב המוחץ של העדים הוא אוקראיני, זאת בנוסף לקושי הקיים בכפיית עדותו של עד כלשהוא אם לא מעיד באופן וולונטרי ובהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבע 2; ניהול ההליך בישראל יכביד מאוד על בית המשפט, כאשר חלק מהסוגיות מושא התביעה כבר מתבררות בבתי המשפט באוקראינה (למשל, תביעת ההלאמה ותביעות הלווים); למדינת ישראל לא קיים עניין אמיתי בתובענה.

מהראיות שבפני, עולה בבירור כי בעוד לנתבעים קשר עם ישראל, בין אם מכוח אזרחותם (מכוח חוק השבות) ובין אם מכוח קרובי מישפחה המתגוררים בישראל, מקום מגוריהם הרגיל הנו מחוץ לישראל, ומשכך מדובר בנתבעים זרים לעניין דרכי המצאת כתבי בי הדין.

התקנה הראשונה מדברת על מי שאיננו תושב (בין אם אזרח ישראלי הוא ובין אם לאו), והתקנה השנייה מדברת על ישראלי ו/או תושב חוזר ששהה בחו"ל פרק זמן לא קצר ובמסגרת זה הוציא רישיון נהיגה לא ישראלי.

מירב הזיקות: בפני תביעה בהקף עצום, שהוגשה על ידי בנק אוקראיני שנשלט על ידי ממשלת אוקראינה כנגד גורמים שונים וספציפית בבקשה שבפני, כנגד בעלי השליטה בתובע בעבר שהנם אזרחי אוקראינה אך גם בעלי אזרחויות נוספות, ביניהם אזרחות ישראלית; בנוסף, גורמים נוספים שאינם חלק מהתובענה הם החברות הלוות, שלמיטב בחינתי את המסמכים, רובן ככולן חברות אוקראיניות, שנטלו הלוואות במטבע זר (דולר אמריקאי) מכוח הסכמי הלוואה בשפה זרה שנחתמו באוקראינה; חלק מהחברות הלוות הגישו תביעות כנגד התובע באוקראינה כך שבאוקראינה ערכאות מתפקדות מבררות רכיבים שונים מהסכסוך.

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.

לטענת הנתבע, התובעת שוהה מרבית זמנה בחו"ל (ארה"ב) שם שוהה בן זוגה, והיא מגיעה לישראל לביקורים קצרים.

ממהות ההיתדיינות בין מבוטח לבין המוסד, היתדיינות בין אזרח וגוף ממלכתי למימוש זכות מכוח החוק, להבדיל מהתדיינות חוזית כגון היתדיינות בין אזרח לבין חברת ביטוח, נובע כי ככלל על המוסד לגלות ולהעמיד לעיון המבוטח את המסמכים המצויים בידיו והנוגעים לעניינו של המבוטח.

...

לאחר שעיינתי בבקשת התובעת לגילוי מסמכים, תגובת הנתבע והתשובה לה, להלן החלטתי: רקע כללי: התביעה בפניי הוגשה עקב שלילה רטרואקטיבית של זכאות התובעת לקצבת אזרח ותיק, החל מיום 1.10.2015.

עם זאת, על מנת למנוע חשיפה של התייעצויות פנימיות שאין מקום לגלותן על מנת להבטיח שגורמים שונים במוסד יוכלו לקיים באופן חופשי התייעצויות, אני קובעת כי הנתבע יגיש במעטפה סגורה לבית הדין את המסמכים הללו ובהתאם לעקרונות כאמור לעיל, תינתן החלטה ביחס לכל מסמך ומסמך באופן ספציפי.

דין הבקשה לגילוי המסמכים כאמור – להתקבל.

סוף דבר – הנתבע יפעל בהתאם לאמור בסעיף 16 להחלטתי.

בעקבות הגשת העתירה השנייה, החליטה המשיבה לבחון בחינה נוספת את עניינו של העותר, ובעקבות הבחינה ניתנה ביום 28.9.2023 החלטת המשיבה (נספח ע/1 לכתב העתירה) לפיה: "... מרשך – נולד בירושלים והחזיק ברישיון ישיבת קבע מלידתו; היתאזרח בשנת 2011; עובד בחברה ישראלית ולטענתו עבודה זו מחייבת אותו לשהות מרבית הזמן בחו"ל; בחמש שנים אחרונות שהה בישראל חודשיים ו-3ימים; לדבריו הוא נשוי לאזרחית הולנדית (יוער כי במירשם האוכלוסין רשום כרווק) ולזוג שתי בנות, המחזיקות בנוסף באזרחות ישראלית ככל הנראה גם אזרחות הולנדית.

נוסף על כך, במענה לפנייה שנעשתה על ידי באי-כוח העותר, למסירת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, נימסר המידע הבא: "הנפקת דרכון לתקופה הקצרה מ10 שנים, למי שלא השתקע בישראל בהתאם לסעיף 4א לחוק הדרכונים מתייחס למי שקבל אזרחות לפי סעיפים 2, 5, 7, 9א' לחוק האזרחות. משמעות הדבר דרכון המונפק לתקופה קצרה מ-10 (שנים) ניתן למי שקבל אזרחותו כעולה או כמתאזרח – מי שביצע פעולה אקטיבית לקבלת אזרחות ישראלית.

" סעיף 6א (א) לחוק הדרכונים קובע הסדר למתן דרכון לאזרחים המצויים בחוץ לארץ: "השר, באישור הממשלה ולאחר היתייעצות עם ועדת הפנים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות את המקרים שבהם לא יינתן דרכון לאזרחים ישראליים הנמצאים בחוץ לארץ ולא יוארך תקפו של דרכון שבידם, אלא לצורך שיבתם לישראל, זולת אם יש נסיבות המצדיקות, לדעת השר, מתן דרכון או הארכת תקפו אף שלא לצורך שיבתם לישראל." השר נימנע מהתקנת תקנות (ר' עניין זוטוב, פסקה 23), ובנתיים נקבעו נהלים: נוהל הטיפול בבקשה של עולה למסמך נסיעה ישראלי (נוהל 3.3.0001, נספח ע/31 לכתב העתירה), נוהל הטיפול בבקשה לדרכון ראשון למי שהתאזרח (נוהל 3.3.0004, נספח ע/32 לכתב העתירה) ונוהל הטיפול בבקשה של מתאזרח לדרכון נוסף (דרכון שני או יותר) לאחר שקבל דרכון ראשון (נוהל 3.3.0005, נספח ע/33 לכתב העתירה, להלן: נוהל דרכון נוסף).

הרקע להסדר שנקבע הוא "בעיה שהתגלתה כבר בשלב מוקדם יחסית של הפעלת החוק, והיא שימוש בדרכונים ישראלים על-ידי מי שמימשו את זכותם לקבל אזרחות ישראלית מכוח שבות, אך למעשה זיקתם לישראל היא פורמלית בלבד, כך שהביטוי העקרי ואף היחיד לה הוא השמוש בדרכון הישראלי" (עניין זוטוב, פסקה 8, וכן ר' חוק הדרכונים (תיקון מס' 2), התשכ"ו-1966 וחוק הדרכונים (תיקון מס' 5), התשס"ב-2002).

...

הערר נדחה בנימוק שהעותר "אינו גר ומשתקע בישראל ורוב זמנו גר, שוהה ומשתקע בחו"ל" (נספח ע/14 לכתב העתירה).

נוכח כל האמור, המשיבה רואה בהחלטתה לחדש את דרכונו של העותר לפרק זמן של חמש שנים, כהחלטה שניתנה לפנים משורת הדין – ונשענת על כך שהעותר העתיק את מרכז חייו להולנד.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, העתירה נדחית.