אזרח ותיק תובע החזר כספי על כרטיסי טיסה שבוטלו

לאור כך הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר להשיב לו את תמורת הכרטיסים.

ענייננו בטענה להשבת התמורה מעוסק בשל ביטול עסקה ומשכך הנתבעת היא בעל הדין הנכון והיא הנושאת בחובה זו. לא התעלמתי מהטענה לפיה הנתבעת אינה יכולה לאפשר החזר כספי מבלי שחברת התעופה מאשרת זאת, שאחרת תוותר בחיסרון כיס, שכן את תמורת הכרטיסים העבירה לחברת התעופה (בנכוי עמלה כמובן).

אף במישור ההגינות כלפי העוסק, יש לזכור כי בעיניין כרטיסי טיסה, יתרונו של האזרח הוותיק על פני צרכן רגיל הוא רק באורך התקופה בה ניתן לבטל את העסקה מיום הרכישה (עד ארבעה חודשים לעומת 14 יום) ואף הוא מוגבל – ככל צרכן אחר – לתנאי לפיו מועד הביטול יהיה לפחות 7 ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד הטיסה.

...

התוצאה היא שהתובע הוכיח את זכותו לבטל את העסקה ועל הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם, היינו 3,034 ₪ וזאת בניכוי סך של 152 ₪ (5% לכל כרטיס (סעיף 14ה(ב)(1) לחוק)).

הטענה לפיצויים לפי סעיף 31א' לחוק נדחית.

סיכומו של דבר שאני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,882 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.

מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המשיב, אזרח ותיק, אשר רכש מהמבקשת, שהיא סוכנת נסיעות, שני כרטיסי טיסה בחברת אל על, עבור בנו וכלתו.

ענייננו בטענה להשבת התמורה מעוסק בשל ביטול עסקה ומשכך המבקשת היא בעל הדין הנכון והיא הנושאת בחובה זו. באשר לטענת המבקשת כי אינה יכולה לאפשר החזר כספי מבלי שחברת התעופה מאשרת זאת, שכן את תמורת הכרטיסים העבירה לחברת התעופה (בנכוי עמלה כמובן), קבע בימ"ש קמא כי את נושא זה היה עליה להסדיר במסגרת יחסיה עם חברות התעופה שאת טיסותיהן היא מוכרת.

באשר לטענת המבקשת שרכישת הכרטיסים על ידי המשיב עבור בני משפחתו מוציאה את העסקה מתחולת סעיף 14ג1 לחוק קבע בימ"ש קמא שאין לקבל טענה זו. נקבע כי בפרשת צמח ביהמ"ש העליון קבע שבעניין כרטיסי טיסה יש לפרש את המונח צרכן על פני ציר הזמן, כך שהצרכן שביצע את העסקה – המזמין – הוא צרכן עד שלב קבלת השרות ואילו הצרכן הנוסע הוא צרכן משלב קבלת השרות.

בימ"ש קמא ציין כי אף במישור ההגינות כלפי העוסק יש לזכור כי בעיניין כרטיסי טיסה יתרונו של האזרח הוותיק על פני צרכן רגיל הוא רק באורך התקופה בה ניתן לבטל את העסקה מיום הרכישה ואף הוא מוגבל – ככל צרכן אחר – לתנאי לפיו מועד הביטול יהיה לפחות 7 ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד הטיסה.

...

לשאלה משפטית זו השלכות רוחב וסבור אני כי ראוי הוא שהנושא ידון בפני מותב של שלושה שופטים.

בהתאם אני מורה כדלקמן: ניתנת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

יצוין כי המשיב לא היה מיוצג בהליכים עד היום והוא רשאי להעזר בייצוג משפטי ככל שימצא לנכון לעשות כן. בנסיבות אלו, ובשים לב לשאלה הטעונה הכרעה, אני מורה כי עותק מהחלטה זו ישלח לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן שהוקמה בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק, כדי שתשקול אם להצטרף כצד ולהודיע עמדתה בשאלה המשפטית שהוגדרה בהמשך הדיון בהליך זה. לתשומת לב המזכירות: כתובת הרשות רחוב בית הדפוס 12, בית השנהב אגףB , גבעת שאול, ירושלים.

מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המשיב, אזרח ותיק, אשר רכש מהמערערת, שהיא סוכנת נסיעות, שני כרטיסי טיסה בחברת אל על, עבור בנו וכלתו.

נקבע כי את נושא קבלת ההחזר הכספי מחברת התעופה הייתה המערערת צריכה להסדיר במסגרת יחסיה עם חברות התעופה שאת טיסותיהן היא מוכרת וכן כי ניתן היה אף להגיש הודעת צד ג'.

באשר לטענת המערערת שרכישת הכרטיסים על ידי המשיב עבור בני משפחתו מוציאה את העסקה מתחולת סעיף 14ג1 לחוק קבע בימ"ש קמא שאין לקבל טענה זו. נקבע כי בפרשת צמח [ע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אוויר ישראל בע"מ (17/08/2014); דנ"א 5783/14 צמח נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (12.09.2017)] ביהמ"ש העליון פסק שבעניין כרטיסי טיסה יש לפרש את המונח צרכן על פני ציר הזמן, כך שהצרכן שביצע את העסקה – המזמין – הוא צרכן עד שלב קבלת השרות ואילו הצרכן הנוסע הוא צרכן משלב קבלת השרות.

בימ"ש קמא ציין כי אף במישור ההגינות כלפי העוסק יש לזכור כי בעיניין כרטיסי טיסה יתרונו של האזרח הוותיק על פני צרכן רגיל הוא רק באורך התקופה בה ניתן לבטל את העסקה מיום הרכישה ואף הוא מוגבל – ככל צרכן אחר – לתנאי לפיו מועד הביטול יהיה לפחות 7 ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד הטיסה.

...

אנו קובעים כי בנסיבות בהן בוצעה עסקת רכש כרטיסי הטיסה במקרה נשוא ערעור זה לא התקיימה "שיחה" כמשמעה בהוראות החוק בין מזמין כרטיסי הטיסה, המשיב, לבין המערערת.

בשים לב לאמור, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא יבוטל.

בהתאם אנו מורים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי תביעה להחזר כספי בגין ביטול חבילת נופש שרכשו התובעים, אזרחים ותיקים, מהנתבעת, ובגינה שילמו לה סך בשקלים חדשים של 7,000 דולר ארה"ב (להלן: "העסקה") אין מחלוקת כי התובעים, אשר הישתתפו בעבר בטיולים מאורגנים של הנתבעת, הזמינו ביום 9.6.2021 מהנתבעת טיול לאיסלנד, אליו היו אמורים לצאת ביום 19.8.2021, ואת השתתפותם בו ביטלו ביום 8.8.2021.

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות דשם, בהן הצרכנית חיפשה במרשתת נופש, בחנה את אתר העוסק, פנתה אליו וביקשה לצאת לנופש ספציפי, ואכן הזמינה אליו כרטיסים, אותם ביקשה לבטל כעבור יותר מ-14 יום, אין הצרכנית זכאית להשבת כספי העסקה.

עוד ראוי לציין כי נציג הנתבעת העיד שבחודש אוגוסט 2021 איסלנד הייתה אחד היעדים היחידים אליהם ניתן היה לטוס (בשל התפשטות מחלת הקורונה), וזו הסיבה, להשערתו, כי הנתבעים בחרו ביעד זה. בנוסף, נציג הנתבעת העיד כי בשל מדיניות הביטולים הקשיחה של ספקי השירותים של הנתבעת, זו לא קיבלה החזר כלשהוא בגין הסכומים ששילמה לספקים עבור השירותים שהתובעים אמורים היו לקבל.

...

התובע לא הכחיש שקיבל את המסרונים, העיד ש'יתכן' שקראם, ויתרה מכך הוא צרף העתק מהם לכתב התביעה כנספח א. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובעים היו מודעים למדיניות הביטול של העסקה, ולכל הפחות כי היה עליהם להיות מודעים לה, וכי הנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי לידע את לקוחותיה בכלל והתובעים בפרט במדיניות זו ולעודדם לעשות ביטוח לדמי הביטול הגבוהים במיוחד בטיול זה, אך התובעים לא שעו להמלצה זו, וסיבותיהם, שלא הובהרו בפניי, עמם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי באריכות את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוצגו ובהודעת התובעים מיום 3.4.22, כמו גם נתתי דעתי להוראות חוק הגנת הצרכן ותכליתו ולפסיקה הנוגעת לפרשנות הוראות אלו, הגעתי למסקנה כי העסקה שכרתה בין הצדדים אינה בבחינת עסקת מכר מרחוק, ולחלופין כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי יש להחיל בעניינם את הוראות סעיפים 14ג1 ו14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן, ולכן דין התביעה להידחות: במקרה דנן לא הוכח בפני שההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת נעשתה בעקבות שיווק מרחוק, וכן כי נעשתה 'פניה' של הנתבעת אל התובעים על דרך של פרסום כלשהו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בפני תביעת התובע לפצוי בסך 4,067 ₪ בשל אי קבלת החזר כספי בגין כרטיסי טיסה שבוטלו על ידו כחודשיים לאחר ההזמנה בהיותו אזרח ותיק.

...

על כן, בשים לב לתכלית הוראת החוק, אנו קובעים כי הפרשנות התכליתית והראויה בנסיבות אלו היא כי העסקה נשוא ההליך שבפנינו אינה עונה לדרישות סעיף 14ג1(ג) ובמהלך כריתת העסקה לא נערכה "שיחה", כמשמעה בחוק זה, בין הצדדים.

המסקנה העולה מן האמור כי התובע אינו נכנס בגדר אותה אוכלוסיה ספציפית עליה ביקש המחוקק להגן רק מפאת גילו.

לאור האמור מסקנתי היא כי לא מדובר ב"עסקת מכר מרחוק" משלא הנתבעת יזמה העסקה אלא התובע ולמעשה מדובר בעסקה שכלל לא היה מעורב בה סוכן בעת ביצועה אלא בוצעה במלואה באמצעות האינטרנט; וממילא לא התקיימה "שיחה" אשר היא תנאי לפיצוי בגין ביטול עסקה כאמור כאשר מדובר באזרח ותיק; הרי שהגנת סעיף 14ג1(ג) לחוק לא חלה על התובע וממילא חלים תנאי הביטול המוסכמים, לפיהם פעלה הנתבעת או הכללים ה"רגילים" שבחוק (ביטול תוך 14 יום) אשר גם בהם לא עמד התובע.

סוף דבר אני קובעת כי דין התביעה להידחות.