אזהרה חוקית: התנהלות בלתי הולמת בהתנתקות משירותים

מנגד, הנתבעת באמצעות עדיה, גב' גרוס ומר אלקובי, הציגה בפני בית הדין את היתנהלותה הבעייתית לכאורה של התובעת כלפי חברי ההתאחדות שנמצאה לא פעם כפוגענית, כלשונה של הנתבעת - "היתנהגות זו של התובעת כללה, יחס קשוח ואף לעיתים בלתי הולם, בלשון המעטה, למול חברים ו/או עסקים אשר מכוח החוק חייבים בתשלום" (ראו סעיף 10 לסיכומי הנתבעת), "נתוק שיחות בפני בעלי עסקים" (סעיף 10 לסיכומי הנתבעת).

בחקירתה הנגדית העידה ג' גרוס כך- "גב' גרוס: שוב אני אמרתי והתחלתי ועצרת אותי מקודם, הנקודה היא שההתאחדות עבדה בגישה מאוד מסוימת, גישה כזאת שלא מסבירה לחברים מה הם נותנים, מה השירותים אלא רק דורשת כסף ומדברת איתם בצורה של צעקות, של ניתוקי טלפון ונוצר רושם ותדמית לא טובה, גם בעיני החברים, גם בבתי משפט לבית דין לעבודה, אני חייב לומר ואנחנו ליאת ואני ניסינו לשנות את זה, אגב, ניסינו לשנות את זה גם בגלל שאנחנו חשבנו שזה לא טוב וגם בגלל הפידבקים שקיבלנו, בין אם זה עם התיקשורת, בין אם זה חברי כנסת שפנו אלינו, עשו ועדה מיוחדת שהנושא שלה היה על שולה, ועדת אייכלר בכנסת, אני יכולה להביא לכם פרוטוקולים, זה ועדה ספציפית שדנה בסיפור שלה ושוב אני אומרת, אין לי שום דבר אישי נגדה, מה שאנחנו ניסינו לעשות וכינסנו כמה פעמים את כל העובדים לישיבות, אגב לא רק אותה, את כל העובדים וניסינו להסביר.

עו"ד כרוב: אז אני חוזר ושואל, ביום הזה שהיא באה אליך נסערת ב-21 לפברואר 2017, מה היא מספרת לך? העד, מר אלקובי: מה היא מספרת? מה היא יכולה לספר? יש קודם כל אני תמיד שאני פוגש את שולה ואני יודע, אני מכיר את שולה איך היא מיתנהלת, איך היא מיתנהלת מול החברים, זה לא דבר שאהבתי חד משמעית כי גם אני חבר בהתאחדות וגם אני משלם דמי חבר והייתי רוצה שיתנהגו אלי בסדר, אני לא אכנס ולא אכפיש, אבל אמרה שיש לה בעיה עם גור, אמרתי בסדר, אנחנו נשב, נדבר, דברתי עם גור, הרגעתי את הרוחות, מה שעלי לעשות אני עושה את זה בצורה מאוד מאוד מכובדת כי גם אני מעסיק עובדים ואני יודע מה זה ערך של עובד וגם הזהרתי לא פעם ולא פעמיים שההתנהגות צריכה להיות היתנהגות נאותה, ראויה, חברים זה לא עבד, אנשים שמשלמים דמי חבר צריכים לשמוע מהצד השני את הנועם, על כן אני פעלתי בגביה רכה לחברים, להסביר להם למה צריך להיות מאוגדים וזה לא מה שקרה שם, אני מצטער.

...

בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי על הנתבעת לשלם לה הפרשי פיצויי פיטורים (93,403 ₪) וכן לפצות אותה בגין הפרת הסכם ו/או חוסר תום לב ו/או התעמרות בעבודה (50,00 ₪) וסה"כ 143,403 ₪.

לפיכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לפיצויי בגין הפרת הסכם ו/או חוסר תום לב ו/או התעמרות בעבודה - התנכלות תעסוקתית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת בפסק הדין, כדלקמן: לאור לקביעתנו כי רווחי הקופה שנצברו לטובת התובעת לא יבואו על חשבון תשלום פיצויי פיטורים, תשלם הנתבעת לתובעת השלמת פיצוי פיטורים בסך 27,417.55 ₪; יתר רכיבי התביעה נדחים בזאת.

בתיק זה אשר היתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב, טרם צורף כאן, הגיעו הצדדים להסכמה עונשית על פיה, על הנאשם ייגזר מאסר תנאי וקנס בסך של 750 ₪ (פרוטוקול הדיון מיום 30.5.21).

תסקיר נוסף מיום 5.1.2 מלמד כי הנאשם ממשיך להישתתף בטיפול קבוצתי, שואף לחיים נורמאטיביים ללא שימוש בסמים וללא ביצוע עבירות, ולכן ניתק קשר עם חברה בעייתית ומקבל תמיכה מאמו ומבת זוגו.

לפיכך, שב שירות המבחן על המלצותיו לצוו מבחן, צו שירות לתועלת הציבור במסגרת הלישכה לשירותים חברתיים בבית שמש ביחידה לשפור פני העיר בתפקיד סיוע לבצוע עבודות תיחזוקה, בפקוח שירות המבחן, וכן מאסר על תנאי.

על שקולי הענישה בעבירות אלה עמד בית המשפט העליון בע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.6.2010), "על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד" (שם, בפיסקה 10, וראו גם, ע"פ 3477/12 מרזוק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.6.2012); ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.1.2013); ע"פ 810/11 בורגרקר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.5.2011)).

נסיבות המקרה כאן, כאשר מציבים אותן על קשת המקרים הנכנסים לגדרו של מיתחם הענישה ההולם כאן, מלמדות שמדובר במקרה שבו הפגיעה בערכים המוגנים היא נמוכה, ובהתאמה יש למקם ארוע זה בחלקו התחתון של המיתחם.

...

עונש שיתחשב בשיקולי שיקומו של הנאשם חייב להתחשב גם בכך, ולכן נתתי דעתי לכך שעונש מאסר ולו כזה שירוצה בעבודות שירות- יביא לגדיעת השתלבותו של הנאשם בתעסוקה, ועשוי לערער את היציבות שהנאשם הגיע אליה בעמל רב. משום כך, שוכנעתי כי במקרה זה, מצדיקה החריגה ממתחם הענישה סטייה אל עבר ענישה כהמלצת שירות המבחן, בעונש אשר יאפשר את המשך מסלול החיים התקין של הנאשם.

לסיכומו של דבר, הנאשם העומד בפניי כיום אינו זה אשר ניסה להתפרץ לדירתם של בני הזוג ואינו זה אשר החזיק בכמות לא מבוטלת של קוקאין.

סוף דבר לפיכך, נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כל הנדרש אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 420 שעות, במסגרת המומלצת על ידי שירות המבחן.

הוכח לפני שאכן היתנהל מו"מ בין הצדדים לגבי יציאת התובע מהחברה, כאשר הנתבע אכן הציע לתובע מספר אופציות באשר להפרדות בין הצדדים, כאשר בין היתר הוצע שהתובע הוא זה שיישאר בחברה והנתבע הוא זה שיצא מהחברה.

וראו מה נכתב שם בסוף הפרוטוקול: "גיל ועו"ד כינרת יודיעו עמדתם ביחס לסיום פעילות הצדדים עד ליום 04/01/2017. הדבר ייעשה בכתב לדואר האלקטרוני של עו"ד יבגני. ניתן יהיה לקבל החלטה מבלי לקיים אסיפה פרונטאלית". ביום 14.01.18 הודיע התובע במכתב שנשלח על ידי באת כוחו, כי החליט להתנתק מהחברה החל מיום 01.02.18 בתנאים שפורטו באותו מכתב וביניהם שיחרורו מכל ערבות לחברה, השבת הסך של 175,000 ₪ שהכניס לחשבון החברה בתחילת הדרך, ב – 5 תשלומים חודשיים, העסקה באמצעות החברה כפרילאנסר בשכר של 25,000 ₪ בחודש.

הנתבע לא הוכיח כי התובע הפר סעיף "אי ההתחרות". וראו לשון הסעיף: "מוסכם, כי גיל יהיה רשאי להמשיך ולהעניק שירותים באמצעות העוסק המורשה שלו. ואולם מוסכם, כי גיל לא יפנה ללקוחות של החברה. כיום, הלקוחות הפעילים של החברה הם קוואנטה, לסיקו, TSK, גליל הנדסה, IEOD, שהם גם IMAG ו - Project Pro וזאת למשך תקופה של 12 חודשים מיום יציאתו של גיל מהחברה" (הדגשה שלי – הח"מ).

ראו דברי התובע לאחר שהוזהר כדין בקדם המשפט שהתקיים בתיק זה: "אחרי שעבדתי אצלו לשאלה האם פניתי לאחת החברות המופיעות בהסכם אני משיב שברגע שנעצרה לי העבודה לאחר 11 ימי עבודה כשהוא היה צריך להעסיק אותי ישבתי בבית. הוא לא נתן לי אפשרות. טי.אס.קיי פנו אליי ואמרו שמחפשים ממונה בטיחות והם רוצים להכניס אותי דרכם או שאכנס רק דרך פרוג'ק פרו. הם פנו אליי. פנה אליי מעסיק מחו"ל. הם התקשרו אליי. לשאלה איך ידעו שאני חופשי מהאתר ומכל מיני ממונים. אני עבדתי שם קודם במסגרת החברה. לא יודע להגיד מי יצר אתם קשר. אני הסכמתי לעבוד אצלם. לשאלה האם לא הייתי אמור לעבוד עם הלקוח הזה דרכו דרך החברה, פניתי לאמיתי כי רציתי עבודה אחרת אתו כי זרקו אותי מהפרויקט אחרי 11 יום לאחר החתימה. אמיתי בא ודיבר אתי ואמר לי שסיימתי את העבודה שם והוא יחפש לי אלטרנאטיבות אחרות ובנתיים אין לו. אז ישבתי שבועיים בבית וקיבלתי טלפון". לכך אוסיף כי החברה אצלה עבד התובע הנה חברת א.ב.ש פרוג'קט פרו הנדסה בע"מ, כאשר בהסכמות שנכרתו בעת ההיפרדות נרשמה רק חברת Project Pro ולא נרשם בנוסף – שמדובר בכל החברות הקשורות, אחיות וכיוצ"ב, לחברה זו (ראו עדות התובע: "עבדתי עם חברה שקשורה לפרוג'קטפרו אבל לא פרוג'קטפרו. עבדתי עם חברת אגש" (פרו' עמ' 15 שורה 15)).

העבודה השנייה שהוצעה לו על ידי הנתבעים לא הייתה בתנאים הולמים (ראה פרו' עמ' 16 שורות 7 – 9).

...

אני דוחה את טענת הנתבע כאילו התובע התגלה כמי שאינו דובר אמת בנקודות מהותיות ולפיכך יש לדחות את תביעתו כולה.

לסיכום הנתבע ישלם לתובע סך של 69,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז חודש 06/18 ועד היום.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 7,020 ₪.

יתר על כן, גורמי החקירה הפעילו לחץ על חלק מהקבלנים וחקרו אותם תחת אזהרה, בטענה שהתקשרו עם חברת שמירה שאין לה רישיון, וזאת בנגוד לחוק.

כן שגה בית המשפט עת בחן את הראיות במנותק מהמסגרת של תופעת הפרוטקשן המתוארת בחלק הכללי של כתב האישום, וייחס את מאפייני תופעת סחיטת דמי החסות – העדר הצורך להשתמש באיומים מפורשים, העדר הצורך לפנות אל הלקוחות ישירות ודי בפניה עקיפה, והידיעה של הלקוחות כי עליהם לאתר בעצמם את נותן החסות המקומי – להתקשרות לגיטימית בין לקוחות לספק.

בית המשפט גם שגה עת לא נתן מספיק משקל לקיומה של הטריטוריה ולראיות המלמדות על כך, ובהן כי המשיב לא סיפק שירותי שמירה באזורים אחרים וכי שומרים אחרים לא הסכימו לתת שירותים "בשטח שלו". כן שגה בית המשפט כאשר היתעלם מהמוניטין של המשיב שעלה הן מעדויות המתלוננים, הן מעדויות שני סיירים כי הם אינם משתמשים בשם השבט שלהם כי הוא "בעייתי", והן מחוות הדעת המודיעינית.

כל זאת שעה שרוב הקבלנים היו סבורים כי חברת השמירה מצוידת עם הרישיונות המתאימים מטעם הרשויות בשל המצג שהמשיב הציג להם שעסקיו מתנהלים כשורה ועל פי דין (לדוגמא: הודעת ש.א. מיום 21.3.2023, שורה 130-124; הודעת ג.ט. מיום 14.3.2023, שורות 159-157, 240-238; הודעת י.ד.א. מיום 15.3.2023, שורות 194-191).

הוא לא נתן מענה לטענה שלא היה לו רישיון על פי דין; הוא לא נתן מענה לשאלה מה סיכם עם הקבלנים לגבי מהות שירותי השמירה – שאלה שאך מתבקש שיינתן לגביה פירוט מירבי ומפורט; הוא לא נתן תשובה הולמת לגירסתם של מועסקים על ידו שטענו כי הוא כלל לא העסיקם; הוא לא נתן מענה עינייני ומפורט על האצבע המאשימה שהפנו הקבלנים כלפיו לגבי חוסר אפשרותם לסרב לקבל את שירותי השמירה על ידו וחוסר יכולתם להשתחרר מכבליו; והוא לא נתן מענה לטענה כי השליחים הקפידו על פי רוב לציין את ההשתייכות המשפחתית-שבטית שלו למען ישמעו וייראו ממנו.

...

נוכח כל האמור טענה העוררת כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ממכלול הראיות שפורטו לעיל עולה אפוא כי קיימות ראיות לכאורה למכביר בהודעותיהם של מספר לא קטן של קבלנים, לכך ששירותי השמירה שהעניק המשיב באמצעות החברות שבבעלותו נכפו עליהם מתוך חשש לגורלם.

סיכומו של דבר, העוררת עברה את הרף הדרוש להוכיח בשלב זה את קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמות המיוחסות למשיב, שכן יש בראיות פוטנציאל ראייתי להרשעתו (וראו לאחרונה: בש"פ 5830/23 סיאני נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (4.8.2023); בש"פ 2006/23 סוקפה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (1.5.2023); בש"פ 1908/23 בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (3.4.2023); בש"פ 8769/23 מסראווה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (22.1.2023)).

התוצאה היא אפוא, כי הערר מתקבל והמשיב יישאר לעת הזאת במעצר.

האם הנתבעת הפרה את ההסכמים שנכרתו בינה לבין התובעת, או שמא התובעת היא זו שהפרה הסכמים אלה? ככל שהתרחשה הפרת חוזה מצד מי מהצדדים, מהם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? האם לתובעת ו/או לנתבעת נגרמו נזקים כלשהם כתוצאה מהתנהלות הצד שכנגד, וככל שהתשובה לכך חיובית – מהם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? האם התובעת פירסמה לשון הרע על אודות התובעת, וככל שהתשובה לכך חיובית – מהם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? האם הנתבעת עוולה בעוולות מסחריות כלשהן כלפי התובעת, וככל שהתשובה לכך חיובית – מהם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? אלו עיקר השאלות העומדות להכרעתי במסגרת הדיון בתובענה זו, ובתשובה; התובעת הפרה את ההסכמים שנכרתו בינה לבין הנתבעת, באופן המקנה לנתבעת זכות לבטל את ההסכמים עם התובעת, ולהפסיק את הפעילות המשותפת עימה.

עוד באותו היום, ללא כל אזהרה נוספת, נותקה התובעת וכל לקוחותיה של התובעת ממערכת הנתבעת, באופן שבו לקוחות התובעת לא היו יכולים עוד להזמין שירותים מאת הנתבעת.

ניזקי התובעת בכובעה כספקית של הנתבעת, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת לאורך תקופת ההיתקשרות בין הצדדים ולאחריה, הינם כדלקמן: לנתבעת חוב פתוח בגין שירותים שקבלה מאת התובעת, שירותים שספקה לה האחרונה באיזור דרום תל אביב בחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2020, בסך של 89,299 ₪ כולל מע"מ. מסכום זה יש לקזז שירותים שקבלה התובעת מהנתבעת בכובעה כלקוחה.

...

סוף דבר התובעת הפרה את ההסכמים שנכרתו בינה לבין הנתבעת, שעה שניתקה קשר עם הנתבעת וחדלה מלעבוד במשך מספר ימים, ולאחר מכן הודיעה על הפרה צפויה של ההסכמים, על דרך בקשה לדחיית התשלום לנתבעת ב-14 ימים.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 111,158 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממנו יקוזז סך של 10,000 ₪.

התובעים ישלמו לנתבעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪.