הקדמה וטענות הצדדים:
מונחת בפני תביעת לשון הרע אשר הוגשה על-ידי התובע – י' ב' כנגד הנתבעת - אמו – הגב' ג' ב', בגין ארוע לשון הרע, כטענתו, מתאריך 18.9.2019, אשר כלל, כנטען, הפצת דברים ברבים בגנות התובע, ובראשם האמרה לפיה התובע סובל מ"בעיה נפשית", כל זאת בפני המחלקה לשירותים חברתיים בקרית ***.
ראה לעניין זה הדברים אשר נאמרו על-ידי הנתבעת בדיון אשר נערך ביום 2.5.2022:
"קשה לי, קשה לי. עם כל מה שהוא עושה לי, אני עדיין אוהבת אותו ומתפללת שחזור לילדים שלו. אני מתפללת עליו שיהיה בריא ויצליח...הוא לא רוצה קשר עם הילדים, הרבה זמן, שנה לפני הקורונה, הוא דחה את הילדים. מאוד מאוד ניסינו לקשר ביניהם, על אף כל המצב והוא דחה אותם...פגשנו את הילד במדריגות, כי אנו משתדלים להביא לו דברים, ולתת לו להרגיש שאנו עדיין קרובים אליו וייהנה מהמטעמים שלנו ואז הוא דחה את הילד ואז הילדה הלכה אליו....אני לא זוכרת הכל כי היו רגעים שהלב שלי נקרע לגזרים, לראות את הבן שלי מיתנהג לאנשים, מקלל, מיתנהג בצורה ממש מחפירה, אז אמרתי להם שיעזבו את זה, שהוא מאוד חכם, יש לו הרבה דברים טובים ותכונות טובות אבל יש לו כנראה...אני עובדת למעלה מ-40 שנה עם חינוך מיוחד וקשישים ואני יודעת שיש כל מיני דברים. אני גאה באנשים האלה, אוהבת אותם והם אוהבים אותי ואין שום בושה. בן אדם יש לו בעיה, אז מה, אז מטפלים בזה. הבן שלו עם בעיות קשב ורכוז ואני מטפלת בו. הוא מקבל ריטלין, הרופא קבע, אבל הוא סרב לקבל טפול בזמנו, גם אותו לקחתי והוא אמר שהוא לא צריך. אני כל כך אוהבת אותו וכאבה לי ההיתנהגות שלו, שיכול להיות שאמרתי "זה לא נורמלי" זה לא נורמלי היתנהגות כזו.
הדברים נאמרו לרשות מוסמכת על- פי חוק – רשויות הרווחה, וכן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הדברים אשר הופנו לרשויות הרווחה נאמרו באופן מכוון ואך כדי לנסות ולהרע לו.
זאת ועוד, אף אם היה זה מקרה של דברי לשון הרע ובפרסומם, ואין אני קובעת כך, שומה היה על בית המשפט לקחת בחשבון את הנסיבות המקילות הקבועות בסעיפים 19 (2) ו- (3) לחוק איסור לשון הרע, ובין היתר את העובדה כי הנתבעת משוכנעת באמיתות הדברים אשר נאמרו וכי היא לא התכוונה לפגוע אלא רק לסייע לתובע.
...
ברם, אף אם לא אובחן התובע הלכה למעשה כסובל מבעיה נפשית כלשהי, שוכנעתי כאמור כי הדברים אשר נאמרו בפני גורמי הרווחה לא נאמרו כדי להקניטו או להעליבו, אלא כדי לבקש מהרשויות המתאימות לבחון את הדברים, מתוך כוונה הפוכה: להיטיב את מצבו של התובע ולא לפגוע בו.
יתר על כן, התובע לא צירף כל ראיה לדברים אשר נאמרו מפי הנתבעת לגורמי הרווחה ואין לו כל הוכחה כי דברים אלו אכן נאמרו הלכה למעשה, וכן אין באפשרותו להציג מסמך כתוב אשר ישקף את הדברים המדויקים אשר נאמרו.
הדברים נאמרו לרשות מוסמכת על- פי חוק – רשויות הרווחה, וכן לא עלה בידי התובע להוכיח כי הדברים אשר הופנו לרשויות הרווחה נאמרו באופן מכוון ואך כדי לנסות ולהרע לו.
זאת ועוד, אף אם היה זה מקרה של דברי לשון הרע ובפרסומם, ואין אני קובעת כך, שומה היה על בית המשפט לקחת בחשבון את הנסיבות המקלות הקבועות בסעיפים 19 (2) ו- (3) לחוק איסור לשון הרע, ובין היתר את העובדה כי הנתבעת משוכנעת באמיתות הדברים אשר נאמרו וכי היא לא התכוונה לפגוע אלא רק לסייע לתובע.
יש להניח כי לו היתה הנתבעת מיוצגת, הדברים היו באים לידי ביטוי בהליך זה, במסגרת טענה הגנה "אמת דיברתי".
סוף דבר, התובענה נדחית.
הנני מחייבת את התובע בהוצאות בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו לתכנית חיסכון לטובת שני ילדיו, 3,000 ₪ לכל ילד, וזאת תוך שנה מהיום.
