אושרה תביעת לשון הרע בגין צו עיקול שגוי

כן לטענתו, עצם הטלת העיקול, גם אם בטעות, אינה מהוה פירסום לשון הרע.

בין היתר, בכתב התביעה, וכפי שעולה מהמפורט לעיל, לא ציינה התובעת דבר ביחס לפניות שלה אל הנתבע בעקבות מכתבים שקבלה או העתקים של צוי עיקול שהוצאו אליה, ובמסגרת הבאת הראיות התברר כי התובעת לא פנתה לסניף הביטוח הלאומי, למרות שכבר היה לה עם נציגי הנתבע בסניף דין ודברים וכן פגישה עם בכירים בסניף.

אמנם טוב היה הנתבע עושה אילו פנה במכתב התראה לפני הטלת עיקולים אלו, אולם ככל הנראה מחמת טעותו בהוצאת מכתב ההתראה הקודם והעיקולים שהטיל בתקופת הביניים, לא עשה כן. בנסיבות אלה, ובהיתחשב בכך שבאותו מועד היה לתובעת חוב, בדין הוטלו העיקולים, והתביעה ברכיב הפצוי בגין עיקולים אלה, נדחית.

...

אמנם טוב היה הנתבע עושה אילו פנה במכתב התראה לפני הטלת עיקולים אלו, אולם ככל הנראה מחמת טעותו בהוצאת מכתב ההתראה הקודם והעיקולים שהטיל בתקופת הביניים, לא עשה כן. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שבאותו מועד היה לתובעת חוב, בדין הוטלו העיקולים, והתביעה ברכיב הפיצוי בגין עיקולים אלה, נדחית.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה באופן חלקי, כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ושכ"ט שכ"ט והוצאות בסכום כולל בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעה בעילות של לשון הרע ועוולת הרשלנות נגד רשות האכיפה והגבייה, בגין עיקולים והגבלה חמורה על חשבונו של התובע, שהוטלו על התובע, לטענתו, בשל דמיון בין מספר תעודת הזהות של התובע (מספר ת.ז. 014608988) למספר תעודת הזהות של חייבת בהוצאה לפועל, הגב' רות אדלמן (מספר ת.ז. 001460898), שכנגדה היו פתוחים, בעת הרלוואנטיים לאירועים נשוא התובענה, תיקים בהליכי הוצאה לפועל.

לא זו בלבד שהתובע לא הוכיח כי הוטלו עליו עיקולים כלשהם, ובודאי שלא הוכיח כי כתוצאה מעיקולים אלה הוגדר חשבון הבנק שלו כמוגבל חמור, אלא גם שבדיקה פרטנית שנעשתה על ידי הנתבעת, בלית ברירה ובהעדר מסמכים מהתובע, העלתה כי לא הוטל על התובע כל עיקול, לא במסגרת תיק האיחוד השגוי וגם לא במסגרת התיקים הפרטניים שצורפו כנספח לתצהיר מטעם התובע.

ברם, העיקול שהוטל בתיק בו ניתנה ההחלטה היה על פי פרטי הזיהוי הנכונים של גב' אדלמן, ואין בהחלטה כדי ללמד כי הוטלו עיקולים בפועל או נשלחו צוי עיקול בעיניינו של התובע.

הראציונאל של הגנה זו הוא הצורך לאפשר לעובדי רשות מוסמכת לעשות מלאכתם ללא חשש מפני תביעת לשון הרע בגין פעולות שבוצעו ודברים שאמרו או כתבו במסגרת מילוי תפקידם והסמכויות הנתונות להם על פי דין שאחרת יעדיפו לנקוט בזהירות שתשתק את פעולתם.

ההגנה לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע מעניקה הגנה לא רק מתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא גם מתביעות לפי פקודת הנזיקין (ובין היתר, לענייננו, מכוח עוולת הרשלנות), שאחרת לא יהיה טעם בהגנה המוחלטת הנתנת על פי חוק איסור לשון הרע, ולא תושג התכלית שלשמה היא נקבעה (ראו: ת.א. (ס"ס) 3811/03 יואב נ' חפץ (פורסם במאגרים המשפטיים) (2004) מפי כב' השופטת ר' צוק).

...

המסמך השני הוא בקשה של התובע והחלטה מיום 23/07/2009, בה קובעת הרשמת כי הוגשה בפניה בקשה שבמסגרתה הציג מר פרובר "אסמכתא לפיה מספר זהותו כמעט וזהה למספר זהותה של החייבת 3 בתיק זה" וכי התבקשה לפיכך "להורות על ביטול כל ההליכים לרבות העיקולים שהוטלו על צד ג' בטעות. מכל האמור, אני מורה כי ההליכים לרבות העיקולים שהוטלו אצל חברת הביטוח הראל, על זכויות פרובר אמיל ת.ז. 014608988, מבוטלים". התובע פנה, ככל הנראה ביום 28/06/2009 ולאחר פחות מחודש, ביום 23/07/2009, קיבל מהרשות מסמך אשר מעיד כי נעשתה טעות וכי כל ההליכים השגויים, ככל שנעשו, מבוטלים (החלטת הרשמת מיום ה 23/07/2009).

העובדה שעדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין, העובדה שהיא לא נתמכת באסמכתאות שהיו אמורות להיות בידי התובע, והעובדה שגרסתו של התובע אינה עקבית, מביאים לכך שאינני מקבלת את גרסתו בעניין העיקולים שהוטלו עליו, כמו גם המניעה הנטענת על ידו לקבל כרטיס אשראי או לקבל את תגמולי הביטוח.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

לפני תביעה בטענה לפגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע על רקע מענה לצוו עיקול.

ביחס לטענה להוצאת לשון הרע, טוען הבנק שנקודת המוצא של טענות התובעים שגויה, שכן לא הבנק הוא זה שהטיל עיקול על החשבון אלא הזוכה.

כך אין מחלוקת על כך שביום 31.8.17 ניתן צו עיקול בגין חוב של התובע 1 לזוכה, ואשר מורה בזו הלשון: העיקול מאושר ברשום בלבד בגובה סכום החוב בתיק ובכפוף להוראות כל דין לעניין נכס שאינו ניתן לעיקול.

...

נוכח נימוקים אלו נמצא שאין בסיס לטענה לפגיעה בפרטיות התובעים, והטענה – נדחית.

כך נמצא שגם הטענה להוצאת לשון הרע – נדחית.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 17/6/20 (המהוה פסק דין) יצא לצורך הדיון בבקשה מנקודת מוצא ולפיה המצב העובדתי הוא כמתואר על ידי התובע – המערער והגיע למסקנה כי ככל שכך הדבר, אזי העיקולים במועד הטלתם הוטלו כדין ולכן על צוי העיקול חל סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע, שאינו מאפשר הגשת תביעה במקרה כזה, לפיכך, יש לסלק התביעה על הסף.

ב) בקשת החייב – המערער בתיק ההוצל"פ לחייב הזוכים ב- 50,000 ₪ בגין מסירת אזהרה שגויה נמחקה בהסכמה בדיון בלישכת ההוצל"פ, מיום 20/5/20 (תוך שמירת זכויות לטענות בנוגע לחוקיות מסירת האזהרה).

ג) סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע קובע ,כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי "פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא היה רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". מבחינה משפטית קיימת התכנות לכך שהטלת עיקולים שלא כדין תהווה עילה לתביעה מכוח חוק איסור לשון הרע.

...

ב) במקרה דנן, בית משפט קמא יצא מנקודת מוצא ולפיה גם אם הטענות העובדתיות שנטענו בכתב התביעה הן נכונות, אזי אין להגיע למסקנה כי עיקולים הוטלו שלא כדין במועד הטלתם ולפיכך אין עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע.

כאשר בוחנים את התשתית הראייתית לפי גרסתו העובדתית של התובע- המערער מגיעים למסקנה כי העיקולים הוטלו כדין.

לפיכך, גם לפי גרסתו העובדתית של המערער לא ניתן להגיע למסקנה כי העיקולים נעשו שלא כדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

באשר לתביעת התובע בגין הוצאת לשון הרע עקב הטלת צו עיקול על חשבון הבנק שלו, נציג הנתבעת אישר בדיון כי צו העיקול על חשבון התובע יצא בתאריך 7.8.22 וכי סכום העיקול שולם ביום 19.10.22 עקב מימוש כספים (קבלה הוצגה סומנה נ/2) וכי העיקול בוטל באותו יום.

אולם, נותרה טענת התובע כי 11 ימים לפני שהוטל צו העיקול פנה לעירייה ביום 27.7.22 והעמיד אותה על הטעות וכי עד לתאריך 14.7.22 הדירה לא הייתה מאוכלסת ובקש פטור מארנונה עד לתאריך זה בצרוף אסמכתות והפנה להתכתביות במייל מיום 27.7.22 .התובע טען כי בתגובה מיום 21.8.22 הנתבעת הודתה כי קיבלה את המסמכים וכי הם בבדיקה וממתינים לתשובה ולמרות זאת הטילה צו העיקול בטרם סיימה את הבירור.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן אנמק: התובע מבקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין הוצאת לשון הרע וכן מבקש סעד של החזר תשלום ארנונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לבית המשפט הגעתי למסקנה כי אכן נפל פגם בהטלת צו העיקול על ידי הנתבעת ומשכך יש לראות בהטלת צו העיקול כהוצאת לשון הרע המזכה את התובע בפיצוי ואנמק.

משטענת הנתבעת כי צו העיקול בוטל מיד עם מימוש הכספים בבנק לא נסתרה ומשהתובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים בבנק עקב צו העיקול ובשקילת כל השיקולים לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 4,000 ש"ח. הנתבעת תשלם סכום זה לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצלה אחרת, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.