אורך בקשת רשות ערעור בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי

כך למשל, הוסבר כי בתחילת שנת 2020 ניתנה החלטה שסתמה את הגולל על ההליכים המקדמיים בתיק, וכי המערערת ביקשה עיון מחדש באותה החלטה; בהקשר זה ציין המותב בהחלטתו: "בנגוד מוחלט להוראותיהן של תקנות סדר-הדין האזרחי, היה מי שהחליט כי מועדים שבתקנות 'מושעים' בשל קיומו של הליך של גישור ומכל מקום כי אין חובה לעמוד בהם, מפאת-רצון לנהל הידברות". באשר לבקשת המערערת לגילוי מסמכים ספציפי ציין המותב, בין היתר, כי לפחות חלק מהחומר המבוקש היה אמור להיתקבל במסגרת גילוי מסמכים כללי, שהצדדים נימנעו מביצועו "בגמירות-דעת מלאה"; כי החומר המבוקש כרוך בהרחבה נוספת של התשתית הראייתית בהליך, "הרבה מעבר לידרוש"; וכי חלק מהמידע המבוקש כרוך בפגיעה משמעותית בפרטיותן של המשיבות.

ביום 19.9.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, בה טענה כי המותב "גילה [...] כבר בתחילת הדיון, כי גמר בדעתו והכריע כנגד [המערערת,] דבר שבא לידי ביטוי באופן ברור וחד משמעי לכל אורך ההליך ושיאו בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 12/7/22". המערערת העלתה השגות על החלטות שונות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך, ובהן ההחלטה מיום 2.11.2020 (שבעניינה הוגשה בקשת רשות ערעור) וההחלטה מיום 28.6.2021, שבה – כך נטען – הביע המותב עמדתו כי "אין מקום לכל סנקציה כנגד [המשיבות]" אף טרם קבלת תגובתן לבקשה למחיקת כתבי ההגנה.

...

עיינתי בטענות המערערת ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בענייננו, לא שוכנעתי כי איזו מן ההחלטות וההתבטאויות שעליהן סומכת המערערת את טענותיה, מקימה חשש ממשי למשוא פנים כנדרש בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך המתנהל בבית המשפט קמא.

בבית המשפט העליון רע"א 8243/21 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: רות גנוסר נ ג ד המשיבים: 1. חברת חשמל לישראל 2. דוד יהב 3. נעים טוקאן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 30.09.2021 בתנ"ג 44166-09-19 בשם המבקשת: עו"ד ארז אסרף בשם המשיבים 2-1: עו"ד יוסי אשכנזי; עו"ד אודליה עופר; עו"ד ארז ניצן בשם המשיב 3: 3עו"ד דוד דרעי ][]החלטה

זאת ועוד, הסכם הפשרה אושר על-ידי דירקטוריון החברה כאשר צוות של 3 חברי דירקטוריון (בהם יו"ר הדירקטוריון), אף ליווה את התהליך לכל אורכו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לידון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

זאת בנגוד להחלטות בבקשות לגילוי מסמכים שניתנות תוך כדי הליך קיים המוסיף להתנהל, ושניתן יהיה לכן לערער עליהן גם במסגרת פסק הדין שיסיים את ההליך.

...

על פי טענה זו, התביעה האזרחית הוגשה מלכתחילה כדי שתימחק בסופו של דבר.

בוודאי שאין בסיום ההליך למעלה מעשור לאחר הגשת התביעה כדי להוביל למסקנה שהתביעה הוגשה מלכתחילה למראית עין בלבד.

סוף דבר; הערעור נדחה.

לבסוף נטען כי המבקשים (יחד עם בנם) פועלים תוך שימוש לרעה בהליך המשפטי, וזאת בנגוד לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"א-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), לנוכח הבקשות והליכים המשפטיים הרבים שנקטו בהם לאורך הסיכסוך בין הצדדים, בעוד הם מחזיקים בנכס בנגוד לדין.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, ובהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטתי לידון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

...

בכך, סבורני כי נתפס בית המשפט המחוזי לכלל שגגה.

מהטעמים שהבהרתי לעיל, ככלל, מצב בו עתירתו של התובע לסעד נדחית ולא נפסק לזכותו כל סעד אחר ועדיין תביעתו מתקבלת, אינו מוכר ואינו אפשרי בדין, ובפרט אין מקום ליצור מצב שכזה כדי "לשמור" על ממצאים עובדתיים, שנקבעו עובר להכרעה השוללת מהתובע כל סעד.

על בסיס האמור לעיל, אני סבור כי ענייננו נמנה על אותם מקרים שבהם נפלה טעות ברורה הגלויה על פני הפסק.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו ובכפוף להערתי בסעיף 12 להלן.

יצויין כי בבקשת המבקשים לביטול פסה"ד לא נטענה כל טענה לזיוף אישורי המסירה ו/או מירמה מצד המוסר/ים. לאחר שניתנה תגובת המשיבים לבקשה לביטול פסה"ד, ביום 5.6.23 בימ"ש קמא נתן החלטתו המנומקת והמפורטת ודחה את הבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה – להלן תמצית ההחלטה: (א) המצאת פסה"ד: בנגוד לטענות המבקשים בדבר אי קבלת פסה"ד ומכאן המועד המאוחר להגשת בקשתם לביטול פסה"ד – בימ"ש קמא מצא כי קיימים אישורי מסירה של פסה"ד לכ"א מהמבקשים למועדים בחודש 4/22, ולפיכך בקשתם (שהוגשה כאמור רק בחודש 2/23) הוגשה בחלוף המועד.

המבקשים פותחים את בקשת רשות העירעור בטענת הזיוף והמרמה, וחוזרים עליה לאורך כל בקשת רשות העירעור.

...

"בעל דין אינו רשאי להעלות טענות חדשות בערעורו. כלל זה מופנה בעיקרו כלפי טענות עובדתיות...הסיבה לכך היא כי אין אפשרות לבררן כהלכה בלא תשתית ראייתית שאותה ניתן להניח בפני הערכאה המבררת בלבד, ואף יש פגיעה ביכולת הצד השני להתמודד עם טענות שלא הועלו בשלב הראוי. (ע"א 499/85 עיזבון שפייר נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה; ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית]." (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13 [2020] עמ' 971] לאור האמור, אין בידי להידרש לטענת הזיוף, אשר כאמור הועלתה לראשונה בערעור זה. כאמור, המבקשים ממקדים את ערעורם בטענת הזיוף ובאותה הזדמנות חוזרים על יתר טענותיהם אותה דחה בימ"ש קמא; ברם לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא המפורטת והמנומקת, אינני רואה כי נפלה טעות בנימוקיו של בימ"ש קמא: אכן צדק בימ"ש קמא משקבע כי הפגמים באישורי המסירה (לכשעצמם וללא כל קשר לטענת הזיוף אותה העלו המבקשים לראשונה בערעור זה) אינם מהותיים כלל כפי שפירט בימ"ש קמא ואין בהם כדי להחליש את המוצהר בהם כלל וכלל.

[ייתכן כי לו פגמים אלו היו מצטרפים לטענת הזיוף, יתכן והמסקנה הייתה אחרת; אלא שכאמור הטענה לפגמים נטענה לכשעצמה וללא כל טענה לזיוף]; גם טענות המבקשים לסיכויי הגנתם אין בהן דבר משמופנות הן בעיקר כנגד חוקיות הצו – שתוקפו כבר אושרר בהליך משפטי קודם ולפיכך מנועים המבקשים לטעון כנגד הצו בתביעה כספית זו שנשענת על הצו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ובפוף להערתי בסעיף 12 לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

עוד נטען כי טענתו של המערער שלפיה עילת הפסלות התגבשה רק לאחר דיון ההוכחות מיום 18.5.2023, אינה עולה בקנה אחד עם טענתו כי המותב מפגין משוא פנים מובהק לטובת המשיבים לאורך כל ההליך.

לפיכך, בצדק קבע בית המשפט לעינייני מישפחה כי הבקשה הוגשה בנגוד לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שקובעת כי על בעל דין להגיש בקשה לפסילת המותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת, וכי יש בשיהוי זה להצדיק כשלעצמו את דחיית העירעור (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 6 (31.1.2024); ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024); ע"א 2305/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 11 (14.8.2023)).

לכך יש להוסיף כי המערער הגיש את בקשת הפסלות לאחר שנדחתה בקשת הרשות לערער על ההחלטות מיום 18.5.2023; בכך יש לעורר קושי גם אל מול הכלל שלפיו טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שנשמר לעת מצוא, ככל שההליך אינו מתפתח לשביעות רצונו של בעל הדין (ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024); ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.1.2024); ע"א 1551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (22.3.2023); ) ע"א 1177/23 דהן נ' עדי אגודה שיתופית בע"מ, פסקה 15 (16.3.2023)).

...

נוכח האמור, דין טענות המערער להידחות.

כפי שצוין בעבר, עצם קיומו של קשר משפחתי בין בא כוח אחד הצדדים לבין שופט אחר, אינו מעיד כשלעצמו על קשר או יחסי קרבה בין המותב לבין אותו בא כוח – לא כל שכן קרבה שמקימה חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 2184/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (21.3.2024); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023)); בנוסף, טענה זו נטענה לראשונה בערעור הפסלות, ואף מהטעם הזה אין מקום להיעתר לה (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 6 (12.3.2024); ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 11 (15.2.2023)).

הערעור נדחה אפוא.