דיון והכרעה
על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כך שנהג המונית יישא באחריות לתאונה בשיעור 25% ואילו התובע יישא באחריות לתאונה בשיעור 75%, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
אקדים ואומר כי הואיל והנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה בתיק, הגם שנעשתה לו המצאה כדין של כתב התביעה בצרוף ההזמנה לדין וחלף הזמן להגשתו, ואף לא טרח להתייצב למועד הדיון, וזאת אף שמזכירות בית המשפט יצרה קשר עם הנתבעים ביום 03.12.2023 על מנת להודיע להם על מועד הדיון, הרי שיש מקום לתת פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע 1.
תקנה 122 לתקנות התעבורה (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת:
"הרוכב על אופנוע או תלת-אופנוע לא יסע בצידו של רכב אחר, לרבות אופניים או אופנוע, אלא כדי לעקפו או לעבור על פניו כדין."
בנסיבות העניין, אמנם, הסיבה שהתובע רצה לנסוע מימינה של המונית היא כדי לעקוף אותה.
כך, למעשה, הפר התובע את הוראת את תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 הקובעת:
"נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא."
מכאן, שעיקר האחריות לתאונה חל על התובע.
...
לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בתאונה והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי שני נהגי כלי הרכב התרשלו זה כלפי זה. ברם, מידת רשלנותו של התובע הנה גדולה יותר מאשר נהג המונית.
אני מקבל את גרסתו של נהג המונית, לפיה נסע עם המונית על הנתיב הימיני ביותר בכביש.
סבורני כי היה על נהג המונית להיות ער למתרחש סביבו, היה עליו לנקוט משנה זהירות בבואו לסטות ימינה ולהבחין באופנוע המגיח מימינו.
